היקף מחיצות לטלטל בתוכם לא מהני אלא כשהוקף לדירה, ומה נקרא מוקף לדירה, זה שבנה לו בית דירה, או שפתח פתח מביתו ואחר כך הקיף שם במחיצות כדרך שעושין החצרות לבתים, אז אפילו אם הוא גדול הרבה מאד הוי רשות היחיד גמור. אבל כל שהוקף שלא לשם דירה, כגון גנות ופרדסים שאין המחיצות עשויות אלא לשמור מה שבתוכן, באלו יש חילוק בגדלן, אם אינו גדול מבית סאתים מותרין לטלטל בתוכו, אבל אם הוא גדול מבית סאתים דינו ככרמלית.

כמה הוא שיעור סאתים, כמו שהיה חצר המשכן, מאה אמה אורך וחמשים אמה רחב, ואם הוא מרובע עולה בחשבון שבעים אמה וארבעה טפחים על שבעים אמה וארבעה טפחים (ובאמות שלנו חמשים ושלש על חמשים ושלש ומעט יותר). ואם המקום עגול או בשאר ציור צריכין גם כן לחשוב כן שיעלה בתשבורת (בריבוע) חמשת אלפים אמה (ובאמות שלנו שלשת אלפים שבע מאות וחמשים). אך אם ארכו יותר על פי שנים ברחבו אפילו רק אמה אחת, אז נחשב כיותר מבית סאתים כיון שאינו דומה לחצר המשכן.

מקום שמוקף שלא לשם דירה, והוא אינו גדול מבית סאתים שמותר לטלטל בתוכו, אם יש בסמוך לו חצר מותר גם כן להוציא מתוכו לחצר ומחצר לתוכו, כלים ששבתו בתוכו או בחצר, כי נחשב לרשות אחת עם החצר, אבל אינו רשות אחת עם הבית שהכלים ששבתו בתוכו אסור להכניסן לתוך הבית, והכלים ששבתו בבית אסור להכניסן לשם.

מקום שהוקף שלא לשם דירה, דהיינו שמתחלה הקיף במחיצות ואחר כך בנה שם בית דירה, או שפתח לשם פתח מביתו, מאי תקנתיה לעשותו מוקף לדירה, יפרוץ במחיצות מקום יתר על עשר אמות (כי עשר אמות חשוב כפתח ויתר מיכן הוי פירצה) ונתבטלו המחיצות, ואחר כן יגדור אותה ונחשב מוקף לדירה.

חצר שהוא יותר מבית סאתים, ונטע בו אילנות, אפילו ברובו, לא נתבטל בזה הדירה ועדיין מוקף לדירה שכן דרך האדם להסתופף בצל אילנות. אבל אם זרע בו זרעים אם הוא ברוב החצר (אפילו אינו במקום אחד אלא מפוזר) נתבטל בזה הדירה וחשוב כולו כגינה, אם הוא במעוט החצר, אם הוא פחות מבית סאתים בטל לגבי החצר וכולו דינו כחצר, אבל אם הוא יותר מבית סאתים (במקום אחד) הרי מקום הזרע כמו כרמלית, והשאר מן החצר הרי הוא פרוץ במילואו למקום האסור, ואסור לטלטל גם בו רק בארבע אמות.

וכן חצר שאין בו אלא בית סאתים או פחות, וזרע במקצתו גם כן נדון אחר הרוב, ואם רובו זרוע אף על פי שמותרין לטלטל שם, כיון שאינו יתר מבית סאתים מכל מקום כלים ששבתו בבית אסור להוציא לשם, ולכן צריך לעשות מחיצה, בפני הגנה, שיהא מותר לו להוציא מן הבית אל החצר.