טעה ובירך על לחם גמור בורא מיני מזונות, או על פת כיסנין המוציא, יצא, אבל אם בירך על תבשיל אפילו ממיני דגן המוציא, לא יצא. טעה ובירך על ענבים בורא פרי הגפן, יצא. וכן אם טעה בברכה אחרונה ובירך על הגפן, יצא, שהרי גם הענבים פרי הגפן הם.

טעה ובירך על פרי העץ בורא פרי האדמה, או שהיו שתיהן לפניו וטעה והקדים לברך על פרי האדמה ונתכוין לפטור בזה גם את פרי העץ יצא, שהרי גם העץ יונק מן האדמה. אבל אם בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ולכן אם הוא מסופק באיזה פרי אם הוא פרי העץ או פרי האדמה, ואי אפשר לו לברר בשום אופן יברך עליו בורא פרי האדמה.

טעה ובירך על היין בורא פרי העץ אם נזכר מיד, יאמר תוך כדי דיבור בורא פרי הגפן, ואם לא נזכר מיד יצא בדיעבד.

על כל דבר אפילו על הפת ועל היין אם טעה ובירך שהכל, יצא.

אף על פי שלכתחלה צריך לדקדק ולכוון על מה שהוא מברך. מכל מקום בדיעבד אם טעה בכוונה, כגון שלקח בידו כוס קסבור שהוא יין, ובירך על דעת שהוא יין, וקודם שאמר בורא פרי הגפן נזכר שהוא מים או שכר וסיים שהכל נהיה בדברו, אין צריך לחזור ולברך, דמשום טעות בכוונה אין צריך לחזור ולברך. וכל שכן אם טעה בהיפך שהיה סבור שהוא שכר או מים ובירך על דעת לומר שהכל, וקודם שאמר שהכל נזכר שהוא יין וסיים בורא פרי הגפן שיצא, שהרי אפילו אם היה מסיים כפי הכוונה היה יוצא.

אפילו אם סיים כל הברכה בטעות אלא שנזכר תוך כדי דיבור ותיקן אמירתו, כגון שלקח כוס מים או שכר קסבור שהוא יין ובירך בורא פרי הגפן ונזכר מיד שהוא מים או שכר וסיים שהכל נהיה בדברו, וכך היתה אמירתו בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו, יצא.

ואם לא נזכר תוך כדי דיבור, צריך לברך מחדש ברכת שהכל אם הוא רוצה לשתות כוס זה. ואם היה בדעתו לשתות גם יין אחר, יקח יין וישתה מעט ואין צריך ברכה שניה כל שלא הפסיק בדיבור. ואפילו טעם תחלה מן הכוס ועל ידי טעימתו נודע לו שהוא מים או שכר, מכל מקום לא הוי הפסק בדיעבד.