על לחם גמור שהוא מחמשת מיני דגן מברכין לפניו המוציא ולאחריו ברכת המזון.

יש ליזהר שלא להפסיק בין נטילת ידים להמוציא, אבל מותר לענות אמן על איזה ברכה שהוא שומע. ושהיה כדי הילוך כ''ב אמה, או מבית לבית אפילו הילוך מעט, וכן אם דיבר מה שאינו לצרכי הסעודה מקרי הפסק, ובדיעבד אם הפסיק לית לן בה, ובלבד שלא עשה איזה מעשים בנתיים, או שהפליג בדברים דאז הוי היסח וצריך נטילה שנית.

בוצע בפת במקום המובחר שבו מפני כבוד הברכה, והמובחר הוא מקום הקשה, ששם נאפה היטב, והוא המקום שכנגד המתקבע, כי במקום שמתחיל לאפות, נדחק העיסה עד שמתבקע הצד שכנגדו, אך זקן שקשה לו לאכול פת קשה, יבצע במקום הרך. ומהיות כי אין להפסיק בשהיית החיתוך בין ברכת המוציא לאכילה, על כן חותך מעט סביב הפת כעין טבעת בענין שאם יאחז בפרוסה יעלה כל הככר עמו, שאם לא כן חשיב כפרוסה ואנן בעינן שיברך ברכת המוציא בעוד שהפת שלם. ויניחנה מחוברת לפת ויברך ברכת המוציא, ואחר שסיים הברכה יפרידנה כדי שתכלה הברכה בעוד שהפת שלם, וכן כשבוצע מככר שאינו שלם, לא יחתוך לגמרי קודם הברכה, כדי שתהא בשעת הברכה יתר גדול. ובשבת לא יחתוך כלל בככר עד אחר הברכה, כדי שיהיו הככרות שלמים ממש וגם בחול אם הוא עוגה דקה, יברך קודם הבציעה כיון שאין שהיה בשבירה.

לא יבצע פרוסה קטנה, מפני שנראה כצר עין, ולא פרוסה יותר מכביצה לפי שנראה כרעבתן. ודוקא כשאוכל לבדו, אבל אם אוכל עם הרבה בני אדם וצריך ליתן מן הפרוסה לכל אחד כזית, מותר לבצוע כפי מה שצריך לו. ובשבת אפילו אם אוכל לבדו מותר לבצוע כפי מה שצריך לכל הסעודה מפני כבוד השבת, להראות חביבת סעודת שבת שחפץ לאכול בה הרבה. יש לאכול את הפרוסה שבצע עליה קודם שיאכל פת אחר, והוא משום חבוב מצוה כיון שבירך עליה. וטוב ליזהר שלא יתן ממנה לנכרי או לבהמה ועוף.

קודם שיברך יתן שתי ידיו על הפת, שיש בהן עשר אצבעות כנגד עשר מצות התלויות בפת: לא תחרוש בשור וחמור, כלאים, לקט, שכחה, פאה, לא תחסום, תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני, חלה. ולכן יש עשר תיבות בברכת המוציא, ועשר תיבות בפסוק עיני כל אליך ישברו, ועשר תיבות בפסוק ארץ חטה ושעורה, ועשר תיבות בפסוק ויתן לך. וכשיאמר את השם יגביה את הלחם, ובשבת יגביה שתיהן ויברך בכוונה, וידקדק להוציא היטב את הה''א של המוציא, ויתן ריוח קצת בין תיבת ''לחם'' לתיבת ''מן'' שלא להבליע את המ''ם. ולאחר הברכה יאכל מיד, כי אסור להפסיק בין הברכה לתחלת האכילה אפילו לעניית אמן, ויש לאכול כזית בלי הפסק.

מצוה להביא על השלחן מלח קודם שיבצע, ויטבול פרוסת המוציא במלח לפי שהשלחן דומה למזבח והאכילה לקרבן, ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח. ולפי שהשלחן דומה למזבח, טוב ליזהר שלא להרוג עליה כנה.

אם מחלק פרוסת המוציא להמסובין, לא יזרקן דאסור לזרוק את הפת, וגם לא יתננה לתוך ידו אלא יניחנה לפניו.

מצוה לבצוע על הפת החשובה יותר, ולכן אם יש לפניו חתיכה פת ופת שלמה, ודעתו לאכול תוך הסעודה משתיהן, ושתיהן ממין אחד, אף על פי שהפת השלמה היא קטנה יותר מן החתיכה, וגם אינה נקיה כמו החתיכה מכל מקום יבצע על השלמה שהיא חשובה יותר. אבל אם אינן ממין אחד אלא שהשלמה ממין גרוע, כגון שהשלמה היא פת כוסמין והחתיכה היא פת חטים, אפילו היא קטנה מברך על של חטים. ואם השלמה היא של שעורים אף על פי שהיא גרועה מחטין, מכל מקום כיון שגם שעורה נזכר בפירוש בפסוק, וגם היא שלמה לכן ירא שמים יחלוק כבוד גם לזה של שעורים ושלמה. כיצד עושה, מניח את החתיכה תחת השלמה ובוצע משתיהן יחד, אם שתיהן שלמות או שתיהן חתוכות ושתיהן ממין אחד, יברך על הנקיה יותר, ואם שתיהן שוות בנקיות יברך על היותר גדולה.

אם יש לפניו פת ישראל ופת עובד כוכבים ואינו נזהר מפת עובד כוכבים, אם שתיהן שלמות או שתיהן פרוסות וגם שוות בגדולות והן ממין אחד, יברך על פת ישראל. ואם זה של ישראל אינה נקיה כמו של עובד כוכבים יברך על איזה מהן שירצה, ואם בעל הבית נזהר מפת עובד כוכבים אלא שהובא בשביל אורח, יש לסלקה מן השלחן עד לאחר ברכת המוציא.

כל דין קדימת החשוב אינו אלא אם בדעתו לאכול בתוך הסעודה משתיהן, אבל אם אין דעתו לאכול בתוך הסעודה רק מפת אחת, יבצע על זה שהוא רוצה לאכול, ואין משגיחין בזה על החשיבות.