הלוקח כלים השייכים לסעודה מעובד כוכבים אפילו הם כלים חדשים, אם הם של מיני מתכות או זכוכית אסור להשתמש בהן שום תשמיש אפילו בצונן, עד שטובלין אותן במעין או במקוה במקום שכשר לטבילת אשה נדה, כדי שיצאו מטומאתו של עובד כוכבים לקדושתו של ישראל. וקודם הטבילה מברכין על כלי אחד אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת כלי, ועל שתים או יותר מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת כלים.

כיון שהכלים צריכין טבילה דוקא במקום שכשר לטבילת נשים, לכן צריכין ליזהר שלא להטבילן בנהרות בשעה שהן גדולות מגשמים והפרשת שלגים, וזה שכיח מאד קודם פסח שהנהרות גדולות וטובלין שם כלים ואינו נכון.

כלי עץ אינן צריכין טבילה, ואם יש עליהם חשוקי ברזל צריכין טבילה בלא ברכה, כלי חרס גם כן אין צריכין טבילה, ואם מצופים מבפנים באבר שקורין ''גלעזירט'' צריכין טבילה בלא ברכה, וכן כלי פורצליין.

אם הוא כלי ישן שנשתמש בו העובד כוכבים באופן שצריך הכשר בהגעלה או ליבון, צריכין להכשירו מקודם ואחר כך לטבלו.

אם שאל או שכר כלי מעובד כוכבים אינה צריכה טבילה, ואם שואל או שוכר כלים מחנוני ישראל צריכין טבילה בלא ברכה, והחנוני יודיע זאת למי שיקנה אחר כך שלא יטבלוהו שנית בברכה.

ישראל המחזיק ''הוטע'', שעושין שם כלי זכוכית, והפועלים הם אינם יהודים, הכלים שנעשים שמה צריכין טבילה בלא ברכה.

ישראל שנתן כסף או שאר מיני מתכות לאומן עובד כוכבים שיעשה לו כלי או שיתקן לו כלי שהיה נקוב ולא היה מחזיק רביעית, צריך גם כן טבילה בלא ברכה.

אינו צריך טבילה אלא כלי שמשתמשים בו למאכל שהוא ראוי לאכלו מיד, בלי שום תיקון אחר, אבל הברזלים שמתקנים את המצות, ושחותכין בהם את העיסה, והמחט שתופרין בה מולייתא וכיוצא בהן אינן צריכין טבילה. אבל סכין של שחיטה, וסכין שמפשיטין בו כיון שאפשר להשתמש בסכין זה למאכל שנגמר, וכן טסים שמניחים עליהם מצות צריכין טבילה בלא ברכה, וחצובה שמעמידין עליה את הקדרה, כיון שאין המאכל בעצמו נוגע בו אין צריך טבילה. אבל שפוד של מתכות שצולין עליו בשר צריך טבילה בברכה. יש אומרים דכלי זכוכית גדולים (כגון בקבוקים) שאין שותין מתוכן, רק שמחזיקין בהן את המשקאות לערות מהן לתוך הכוסות, לא חשיבי כלי סעודה ואין צריכין טבילה, ויש אומרים דצריכין טבילה. ויש להטבילן בלא ברכה.

רחיים של פלפלין צריך טבילה משום המתכות, אבל התחתון שמקבל את התבלין כיון שהוא של עץ אין צריך טבילה, ורחיים של קפה יש לטבול בלא ברכה.

צריכין להשגיח קודם הטבילה שיהא הכלי נקי, ולא יהא עליו שום לכלוך או חלודה (אך רושם חלודה או שחרורית בעלמא, שדרכו בכך ואין מקפידין עליו אינו מזיק). וצריכין לטבול כל הכלי בפעם אחת שיהא כולו במים. וכלי שיש לו יד צריך להיות עם היד בפעם אחת כולו במים. והאדם הטובל ואוחז הכלי בידו, צריך לטבול מתחלה ידו במקום שהוא טובל, ולא יאחוז את הכלי בכח אלא בדיבוק בינוני. ואם טובלין על ידי שקושרין את הכלי בחבל, כגון שטובלין בבאר צריכין להשגיח שיהיה הקשר רפוי, שיוכלו המים לבא בכל מקום הכלי.

אם טובל כלים שפיהם צר, צריך להשגיח שיהיו במים עד שיתמלאו מים, כי צריכין שיבואו המים אל הכלי מבפנים ומבחוץ.

קטן וקטנה אינן נאמנים על טבילת כלים.

אסור להטביל כלי בשבת ויום טוב, ואם שכח להטביל מקודם, יתנהו לנכרי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו. ואם הוא כלי שראוי להביא בו מים, במקום שמותר לטלטל, ישאב בו מים ויביא לביתו, דלא מחזי כמטביל ולא יברך עליו.