מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, וקבלו חכמינו זכרונם לברכה פירושו, לכתוב את כל התורה שיש בה השירה. ואפילו ירש ספר תורה מאביו, מצוה לכתוב משלו. שכר לו סופר לכתוב לו ספר תורה, או שקנאו, והיה בו טעות והגיהו, הרי זה כאלו כתבו ואסור למכור ספר תורה, אך בשעת דחק גדול, יעשה שאלת חכם.

וכן מצוה על כל איש, לקנות שאר ספרי קודש שלומדים מתוכן, כגון מקרא, משנה, גמרא ופוסקים, שילמוד מתוכן, וגם ישאילן לאחרים. ומי שאין ידו משגת, לקנות לו ספר תורה וגם שאר ספרי לימוד, אזי הספרים שהן לצורך לימוד, הן קודמין. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, וצדקתו עומדת לעד, זה הכותב (והוא הדין הקונה) ספרים ומשאילן לאחרים.

חייב אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה, ומצוה ליחד לו מקום, ולכבד את המקום ההוא ולהדרו ביותר, ולא ירוק כנגד הספר תורה, ולא יאחוז ספר תורה בלא מטפחת. הרואה את הנושא ספר תורה, צריך לעמוד לפניו, עד שיכניס את הספר תורה למקומו, או עד שאינו רואהו עוד. ובבית הכנסת בשעה שמוציאין ומכניסין את הספר תורה, מצוה לכל מי שעוברת לפניו, ללותה עד מקומה, וכן המגביה והגולל, ילכו ללותה.

אפילו שאר ספרי קודש, אם מונחים על ספסל, אסור לישב על ספסל זה, אלא אם הספרים מונחים על איזה דבר שגבוה לכל הפחות טפח, ומכל שכן דאסור להניח ספרים על גבי קרקע, לא יניח אדם ספר על ברכיו ושני אצילי ידיו עליו. בשעת הדחק מותר לישב על גבי תיבה שיש בה שאר ספרי קודש, אבל אם יש בה ספר תורה אסור. מניחים חומשים על גבי נביאים וכתובים, וכן כתובים על גבי נביאים, ונביאים על גבי כתובים, אבל אין מניחין נביאים וכתובים על גבי חומשים.

ספר תורה שבלה, גונזין אותו, וכן שאר ספרים וכתבי קודש ותשמישי קדושה, אסור לשורפן

אין זורקין כתבי קודש, ואפילו הלכות ואגדות, ואסור להפוך אותם על פניהם, ואם מצאן הפוכין צריך להניחן כראוי.

אין להשתין מים בפני ספרים, ולעת הצורך, על כל פנים יהיו מונחים גבוהים עשרה טפחים.

אין לעשות מפות ומעילים לדבר שבקדושה, מדבר שנשתמש בו הדיוט, ובדיעבד שכבר נעשו מותר. אבל מדבר שנשתמש בו לעבודת אלילים, אפילו בדיעבד אסור.

אסור להשתמש בספר להנאתו, כגון להעמידו להגן מפני החמה, או כדי שלא יראה חברו מה שהוא עושה, אבל אם השמש זורחת על הספר שהוא לומד בו, מותר להגן בספר אחר כיון שאינו עושה להנאתו. וכן להניח ספר תחת ספר שהיה לומד בו, כדי להגביהו לצורך הלימוד יש להתיר, אבל אין להניח ספר בתוך ספר אחר, שלא יצטרך לחפש אחר כך מקום לימודו. לא ישרטט איזה קונטרס על הספר, לפי שאין קדושה בקונטרס, עד שיכתבו בו, וכן לא יניח נייר וכדומה בספר, למשמרת.

המאבד כתבי קודש, עובר בלאו דלא תעשון כן לה' אלהיכם, וצריכין למחות בכורכי ספרים, שמדבקין בתוך הלוחות כתבי קודש. גם צריכין ליזהר מאד, כשנותנים ספרים קדושים ישנים, לאומן אינו יהודי לכרכם מחדש, שיקחו מהם את הלוחות הישנות להצניעם, שלא יתנם האומן לספר חול.

אין לוקחין ספר תורה תפילין ומזוזות מן האינו יהודי ביותר מכדי דמיהן, כדי שלא להרגילן לגנבן ולגנזן, אבל בכדי דמיהם חייבים לקנות, (אפילו מבמקום שצריכין גניזה) ואם האינו יהודי מבקש הרבה, צריך לעסוק ולדבר עמו בדברי ריצוי, אולי ישוה עמו בכדי דמיו, ואם עומד בדעתו, אז מניחין בידו, ואין לבקש מן האינו יהודי שיתנם בזול יותר מדאי, פן יכעוס וישליכם למקום אבוד.

אם נפל ספר תורה מידו, אפילו בנרתיקו, צריך להתענות, ונוהגים שגם הרואים מתענים.

אסור לכתוב פסוק בלי שרטוט, יש אומרים דאסור לכתוב דברי חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה.