כבר נתבאר (בסימן י''ח) שאם עבר זמן תפלה במזיד, אין לו תשלומין, אבל אם מחמת שגגה או אונס לא התפלל, או שטעה בתפלתו בדבר שצריך לחזור ולהתפלל יכול להשלימה לאחר התפלה הסמוכה לה. וצריך שיתפלל דוקא תפלה שהוא זמנה, ואחר כך תפלת התשלומין. דהיינו אם לא התפלל שחרית, אזי כשיגיע זמן תפלת מנחה, יתפלל מתחלה תפלה לשם מנחה ואומר תחנון, ואחר כך מיד אומר אשרי, ומתפלל עוד שמונה עשרה בשביל שחרית. ואם לא התפלל מנחה, אזי יתפלל תחלה ערבית, וישהה רק כדי הילו ד' אמות ואינו אומר אשרי אלא מיד יתפלל תפלת שמונה עשרה בשביל מנחה. ואם לא התפלל ערבית, אזי לאחר תפלת שחרית, יאמר תחנון ואשרי, ויתפלל תפלת שמונה עשרה לשם ערבית, ואחר כך יאמר למנצח ובא לציון וכו'. ואסור לו לאכול עד שיתפלל גם תפלה זו, שהיא לשם ערבית.

אם לא התפלל, בעוד שהיה לו עוד שהות להתפלל, מפני שהיה חושב, שעדיין ישאר לו זמן, אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך וכך עברה לו השעה; וכן מי שהוא טרוד לצורך ממונו, שלא יבא לידי הפסד, ועל ידי כן הפסיד זמן התפלה, אף על גב דאסור להעביר זמן תפלה משום הפסד ממון מכל מקום מיקרי אונס, ויש לו תשלומין. וכן אם מחמת שכרות, לא היה ראוי להתפלל, נחשב גם כן כאונס אף על פי שהתחיל באיסור לשתות, כשהגיע זמן תפלה.

אין תשלומין לתפלה, אלא בתפלה הסמוכה לה, אבל אם נתאחר יותר, אין לה עוד תשלומין. כגון אם לא התפלל לא שחרית ולא מנחה, אזי מנחה יש לה תשלומין, לאחר ערבית הסמוכה לה, אבל שחרית אין לה תשלומין, כיון שעבר שני זמני תפלות שלא התפלל לא בזמנה ולא בזמן מנחה.

אך ביום שיש בו מוסף, אם לא התפלל שחרית, יכול להשלימה לאחר מנחה, (דכיון דזמן תפלת מוסף, בדיעבד עד הלילה כמו מנחה, אם כן לא עבר שני זמני תפלות), ולאחר תפלת מוסף, אינו יכול להשלים תפלת שחרית, (דכיון שמזכיר בה קרבן מוסף אינה ראויה שתעלה לתפלת שחרית). אך אם עדיין לא עבר זמן תפלת שחרית, יכול להתפלל שחרית, אף על פי שכבר התפלל מוסף.

אין תשלומין לתפלה שהפסיד, אלא בזמן תפלה הסמוכה לה, אבל לא בשעה שאינה זמן תפלה. כגון אם שהה הרבה, אחר שהתפלל התפלה שהיא חובת שעה, אינו יכול להתפלל עוד, תשלומי תפלה שהפסיד, לפי שלא תקנו תשלומין לתפלה שהפסיד, אלא בזמן שהוא עוסק בתפלה שהיא חובת שעה, שאז כיון שהוא עוסק בתפלה. הוא משלים גם כן מה שחסר.

תפלת התשלומין שהוא מתפלל, חייב להתפלל, כמו שהוא מתפלל אז תפלת החובה. כגון אם לא התפלל מנחה בערב שבת, מתפלל ערבית שתים של שבת, אף על פי שהשניה באה לתשלום תפלת חול, מכל מקום כיון שעתה הוא שבת, מתפלל של שבת, ואם התפלל של חול, חוזר ומתפלל. וכן בערב ראש חדש אם לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים, ואומר בשתיהן יעלה ויבא. ואם לא התפלל ערבית בראש חדש, שמתפלל שחרית שתים, אם שכח יעלה ויבא אפילו בשניה, חוזר ומתפלל, (אף על גב דתשלומין דלילה היא, ואז לא היה חוזר, מכל מקום השתא יממא הוא). ובשבת אם לא התפלל מנחה, מתפלל ערבית גם כן שתים של חול, אלא שיש חילוק באתה חוננתנו, בראשונה אומר אתה חוננתנו, ובשניה אינו אומרו, והטעם בזה, כיון שאתה חוננתנו הוא כמו הבדלה, ואין מבדילין ב' פעמים לתפלה. והוא הדין להיפך, אם שכח ערבית במוצאי שבת. מתפלל שחרית שתים, ואומר בתפלת התשלומין אתה חוננתנו, לפי שמעיקר התקנה, צריך להבדיל בתפלה.

טעה בראש חדש במנחה, ולא אמר יעלה ויבא, ולמחר אינו ראש חדש, אם כן אף אם יתפלל ערבית שתים, לא ירויח כלום, שהרי אינו יכול לומר עוד יעלה ויבא, ובלא יעלה ויבא, הרי כבר התפלל, על כן אינו מתפלל כלל לתשלומין.

תפלת מוסף אף על פי שזמנה כל היום, ואם כן הוי מעריב תפלה הסמוכה לה, מכל מקום אין לה תשלומין בלילה, משום דתפלת מוסף נתקנה משום ונשלמה פרים שפתינו, וכיון שעבר זמנו בטל קרבנו.

מי שהוא צריך להתפלל שחרית שתים, או מנחה שתים, אם הוא שליח צבור, יוצא במה שהוא חוזר את התפלה בקול רם.

מי שנסתפק לו אם התפלל או לא, בזמן הזה (שאין מתפללין בנדבה), אינו חוזר ומתפלל.