המפקיד מעות אצל חבירו, עתה בזמן הזה שכל עסקינו במשא ומתן והכל צריכין למעות, מן הסתם נתרצה המפקיד שהנפקד יוציאם כשיצטרך, ולכן מותר לו להוציאם והרי הן אצלו כמו מלוה, אלא אם כן גילה המפקיד דעתו שאין רצונו בכך, כגון שחתמם או קשרן בקשר משונה, אז אין הנפקד רשאי להוציאן.

המפקיד שאר חפץ אצל חבירו אסור להנפקד להשתמש בחפץ זה לצרכו, ואף על פי שאין החפץ מתקלקל כלל בתשמיש זה, מכל מקום הוי שואל שלא מדעת, ושואל שלא מדעת גזלן הוא. ואם ידוע בבירור שאין המפקיד מקפיד עליו מותר, ויש אוסרין גם בזה משום דפקדון אפילו בדבר שאין מדרך בני אדם להקפיד אסור, משום דהוי שולח יד בפקדון גם בכהאי גונא ויש להחמיר.

חייב לשמור את הפקדון באופן היותר טוב כפי הדרך לשמור חפצים כאלו. ואפילו אם הוא אינו מדקדק כל כך בשאר חפצים שלו, בפקדון חייב לדקדק יותר.

אין הנפקד רשאי להפקיד את הפקדון ביד אחרים אפילו כשרים ונאמנים יותר ממנו, אלא אם כן המפקיד גם כן רגיל להפקיד דברים כאלו אצלם.

כשבא להחזיר את הפקדון לא יחזירו לאחד מבני ביתו של המפקיד שלא מדעתו, וכן כשבא להחזיר לו איזה חפץ שהשאיל לו או לפרוע חובו. אבל יכול להחזיר לאשתו, כי מן הסתם היא נושאת ונותנת בתוך הבית והבעל מפקיד כל אשה לו בידה.