אשה שראתה דם מחמת תשמיש, אפילו שלא בשעת תשמיש אלא אחר כך באותה הלילה, מותרת לשמש פעם שנית לאחר שתטהר. אבל מיחש חיישא גם בחדא זימנא, שאם אירע לה כן בלילה טבילה, אזי כשתטבול צריך לפרוש ממנה ליל טבילה, כי חיישינן שמא הטבילה בצירוף התשמיש גורמים לה לראות דם, ושמא תראה בליל טבילה שניה בשעת תשמיש ממש, אבל בליל טבילה שלישית אינה צריכה לפרוש משום דעיקר החשש היה משום הטבילה, וכיון דבטבילה שניה לא ראתה תו לא חיישינן, וכן אם אירע לה שראתה בליל שניה של טבילה צריך לפרוש בטבילה שניה לי ב' ולא בטבילה שלישית.

וכיון דאיתילד ריעותא באשה זו, לכן אפילו אם יש לה וסת קבוע, מכל מקום כשתשמש פעם שנית צריכה בדיקה לפני תשמיש ולאחר תשמיש, לברר אם לא ראתה עוד מחמת תשמיש ותזהר האשה לעסוק מיד ברפואות. ומכל שכן אם אירע לה שראתה בשעת תשמיש ממש או בסמוך לאחר תשמיש, כי אם יארע לה כן שלש פעמים רצופים נפלה במצודה גדולה, ובקושי גדול ימצא לה היתר שתשאר אצל בעלה.

אשה שהרגישה בשעת תשמיש שנטמאה, מחויבת לומר מיד לבעלה: נטמאתי. ולא יפרוש את עצמו מיד באבר חי, כי גם זאת הנאה הוא לו, אלא יסמוך על ידיו ורגליו ולא עליה, וימלא פחד ורתת על העבירה שבא לידו, וכשימות האבר יפרוש את עצמו, וישאל למורה הוראה שיורה לו תשובה על העבירה.