אסור להתיחד עם שום אשה בין ילדה בין זקנה, בין ישראלית בין אינה יהודית בין קרובתו בין אינה קרובתו. חוץ מן האב שמותר להתיחד עם בתו, והאם עם בנה והבעל עם אשתו אף על פי שהיא נדה. וכלה שהיא נדה עיין לקמן סימן קנ''ז.

אם היתה אשתו שם מותר לו להתיחד גם עם אחרת מפני שאשתו משמרתו, אבל ישראלית לא תתיחד עם אינו יהודי אפילו אשתו עמו, ואפילו הם הרבה אינם יהודים ונשותיהם עמהם לא תתיחד עמהם.

אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים כשרים ודוקא בעיר וביום, אבל בשדה או בלילה אפילו בעיר בעינן שלשה אנשים כשרים, ואם פריצים לעולם לא תתיחד אפילו הם כמה אלא אם כן נשותיהם עמהם. ואיש אחד עם שתי נשים אסור להתיחד, ועם שלש או יותר יש מתירין אם אין אומנתו או סחורתו בדברים המיוחדים לנשים, ויש אוסרין בכל ענין.

אשה שבעלה בעיר אין חוששין להתיחד עמה מפני שאימת בעלה עליה.

בית שפתחו פתוח לרשות הרבים, אין שם איסור יחוד ביום ובתחלת הלילה כל זמן שבני אדם עוברים ושבים ברחוב. ואם היה זה רגיל בה כגון שגדלה עמו שהיא קרובתו, או שבעלה הזהיר אותה שלא תתייחד עמו, הרי זה לא תתיחד עמו אפילו בעלה בעיר ואפילו בבית שהפתח פתוח לרשות הרבים.

תינוקת שהיא פחותה משלש שנים מותרין להתיחד עמה. וכן תינוק פחות מתשע שנים מותר לאשה שתתיחד עמו.

מי שאין לו אשה לא יהא מלמד תינוקות, מפני שאמותיהן באות לבית הספר ונמצא מתיחד עם אשה. ואינו צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר, אלא שתהא עמו בעיר אפילו היא בביתה והוא מלמד במקומו. אבל אשה לא תלמד תינוקות אפילו יש לה בעל בעיר, אלא אם הוא דר עמה באותו בית מפני אביהם שמביאים בניהם.

צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. אסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאשה. ואסור לשחוק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט ביפיה, ואסר להריח בבשמים המיוחדים לאשה וכל שכן כשהיא אוחזתן בידה או שהן תלוין עליה. אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכיר אותה, אפילו הבגדים אינם עליה שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק אסור להלוך אחריה אלא רץ שתשאר לצדדין או לאחריו, ולא יעבור בפתח זונה אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה עונו גדול מאד, ואסור לשמוע קול אשה או להסתכל בשערה.

אין שואלין בשלום אשה כלל, ואפילו על ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים ולכן כשכותב אגרת לחבירו אסור לכתוב ולומר: שלום לזוגתך, אבל מותר לשאול לבעלה או לאחר איך שלומה, וכן מותר לכתוב לחבירו: הודיעני משלום זוגתך.

המחבק או המנשק אפילו אחת מן הקרובות שאין לו שום הנאה, הרי זה עושה איסור, שאין קרבים לערוה כלל. חוץ מן האב עם בתו והאם עם בנה שהם מותרין בחיבוק ונישוק.

אין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חבה, כגון לעיין ברישיה וכדומה בפני אחרים, שלא יבא הרואה לידי הרהור.

אסור לאיש שידור בבית חמיו אלא כשיש לו חדר מיוחד לשכיבה.

כבר האריכו גדולי ישראל זכרונם לברכה בספריהם הקדושים בתוכחות מוסרים, על המנהג באיזה מקומות שאינן בני תורה ויראה, שמתקרבין החתן עם הכלה בחיבוק ונישוק וכן עושין ריקודין בחורים עם בתולות יחד, ומלבד האיסור הגדול איסר נדה שהרי כל הבתולות מסתמא נדות הן, ואין חילוק באיסור נדה בין פנויה לנשואה, וכן הנוגע בה דרך חבה חייב מלקות. עוד מגרה יצר הרע בנפשיה ומביא את עצמו לידי קישוי לדעת והוצאת זרע לבטלה רחמנא ליצלן, ובודאי כל מי שיש בכחו למחות צריך להתאמץ בכל כחו למחות. ולכל הפחות צריך כל איש אשר יראת ה' בלבבו, להיות שורר בביתו ולהשגיח על בני ביתו שיתרחקו מן הכיעור הגדול הזה, וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, חס ושלום הוא נתפס בעון זה, וכל המציל את אחרים מן החטא הציל את נפשו וטוב לו.

אשה שהוא רוצה לישא אותה, מותר לו וראוי לו לראותה אם היא לרצונו אבל לא יסתכל בה דרך זנות, ועל זה נאמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה.

מי שגירש את אשתו מן הנשואים לא תדור עמו בחצר. ואם הוא כהן וכן אפילו אם הוא ישראל והיא נישאת לאחר ונתגרשה גם ממנו. וכן מי שגירש את אשתו משום שהיא סורה לו, כל אלו צריכין הרחקה יתירה ולא תדור עמו במבוי אם הוא מבוי סתום. אבל במבוי מפולש שדרך הרבים עובר ביניהם מותרים לדור. וגרושה שנשאת ודרה עם בעלה השני, אלו צריכין עוד הרחקה יתירה, ולא תדור עם בעלה ראשון בכל השכונה. בכל אלו הרחקות היא נדחית מפניו, אך אם היה החצר שלה הוא נדחה מפניה.

מותר לאדם לזון גרושתו ומצוה היא יותר מבשאר עני, שנאמר ומבשרך אל תתעלם ובלבד שלא יהא עסק עמה רק יזונה על ידי שליח.

אמר רב ברונא אמר רב כל הישן בקילעא (בחדר) שאיש ואשתו שרוין בה, עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיהם (שבושין הן ממנו), ואמר רב יוסף אפילו באשתו נדה.