ביום אחרון של חול המועד הוא הושענא רבה, נוהגין להיות נעורים בלילה שלפניו לעסוק בתורה כמו שנדפס הסדר, לפי שבחג נידונין על המים שכל חיי האדם תלוים במים. והיום הוא יום האחרון של החג והכל הולך אחר החיתום. בשחרית מרבים קצת בנרות בבית הכנסת כמו ביום הכפורים, והשליח צבור לובש את הקיטל, אומרים למנצח כמו ביום טוב ואומרים גם מזמור לתודה, ואין אומרים נשמת. אומרים אין כמוך, שמע ישראל כמו ביום טוב. בקדושת מוסף נעריצך.

מנהג נביאים שכל אחד יטול ביום זה ערבה מיוחדת מלבד הערבה שבלולב, וכל הפוסל הערבה שבלולב, פוסל בערבה זו, לכן לא יקצצה הישראל בעצמו לצרכו אלא שאם נשרו אפילו רוב העלים כשרה, ואפילו עלה אחת בבד אחד כשרה. ומכל מקום הידור מצוה הוא שיהיו בה עלין הרבה והבדים ארוכים. והמנהג היפה לקחת ה' בדים ואוגדין אותן בעלי לולב.

אין לוקחין אותה עם הלולב ביחד, אלא כשמגיע לתענה אמונים מניחין את הלולב והאתרוג ונוטלין אותה, לפי שאז מתפללין על המים. ולאחר גמר ההושענות מנענעין עמה ואחר כך חובטין אותה בקרקע חמש פעמים, ודי בזה אפילו לא נחסרו עליה, ולאחר החבטה לא יזרקנה על הקרקע משום ביזוי מצוה, וטוב להצניעה להשליכה בתוך האש שאופין מצות, הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחריתה.

ליל שמיני עצרת יש להמתין שלא לקדש עד הלילה ומברכין בקידוש שהחיינו לפי שהוא רגל בפני עצמו, ואין מברכין לישב בסוכה לפי שבתפלה ובקידוש אומרים יום השמיני חג העצרת הזה, ואם היו מברכין לישב בסוכה הוי תרתי דסתרי.

ליל שמיני עצרת וכל היום אוכלין בסוכה אלא שאין מברכין כמו שכתבנו, ולאחר הגמר אומרים יהי רצון וכו'. ובענין השינה בסוכה יש מקילין וכן נוהגין, אבל הנכון להחמיר.

בשמיני סמוך לחשיכה יכול לפנות את הכלים מן הסוכה לתוך הבית, אבל לא יסדרם ביום משום דהוי כמכין מיום טוב לחבירו.

יום אחרון של החג שהוא גם כן שמיני עצרת נקרא שמחת תורה, לפי שמסיימין בו את התורה ושמחין בה, ערבית לאחר התפלה עושין הקפות ואחר כך מכניסין הספר תורה ומשיירין אחר שקורין בו תלתא גברי בפרשת וזאת הברכה. ויש מקומות שנוהגין לקרות בפרשה נדרים. אחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש ומכניסין את הספר תורה ואומרים עלינו.

ביום שמחת תורה נוהגין בהרבה מקומות שהכהנים נושאים כפיהם בתפלת שחרית ולא במוסף משום דבמוסף יש חשש שכרות, ואין אומרים ותערב בתפלת שחרית.

ביום אחר הקפות משיירין שלש ספרי תורה וקורין הרבה בספר תורה אחת פרשת וזאת הברכה כמה פעמים עד מעונה, ובסוף קוראין כל הנערים, והנכון שהגדול שבהם יברך והשאר ישמעו. וקורין להם פרשת המלאך הגואל וגו' אחר כך קוראין לחתן תורה, וקורא מן מעונה עד גמירא. ובספר תורה שניה קורא חתן בראשית, ואומרים חצי קדיש וקורין בשלישי מפטיר. ונוהגין בהרבה מקומות לדקדק לקרות לחתן תורה אדם חשוב, ואפילו מי שעלה כבר בפרשת וזאת הברכה מכל מקום עולה לחתן תורה או לחתן בראשית. במקום שאין להם אלא שני ספרי תורה קורין בראשונה וזאת הברכה ובשניה בראשית, וחוזרין ולוקחין את הראשונה למפטיר.

נוהגין שהחתן תורה וחתן בראשית נודרין נדבות, וקורין לכל מריעיהם ועושין משתה ושמחה לסיומה של תורה ולהתחלה, דאיתא במדרש, ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' וגו' ויעש משתה לכל עבדיו, אמר רבי יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה.