במדינות אלו נוהגין קודם כל נדרי מוציא הגדול שבקהל ספר תורה, ומסבב עמו סביב הבימה והאנשים מחבקים ומנשקים את הספר תורה, ומבקשים מחילה וסליחה על מה שפגמו בכבוד התורה, ומקבלים עליהם מהיום ואילך ללכת בדרכה. ואומרים כמה פעמים הפסוק אור זרוע וגו'. ועומד עם הספר תורה אצל השליח צבור מימינו ועוד אחד מחשובי הקהל עומד אצלו משמאלו גם כן בספר תורה, ואומרים שלשתן: בישיבה של מעלה וכו'. והשליח צבור אומר כל נדרי שלש פעמים בניגון הידוע. ויש לכל אדם לומר עם השליח צבור בלחש. ויש להתחיל כל נדרי בעוד יום, ולהמשיך בו עד הלילה. ולאחר שאמר השליח צבור ברכו, וענו ברוך וכו' מחזירים את הספר תורה להיכל וחוזרין למקומן ובשבת יכולין לחזור למקומן בהתחלת מזמור שיר ליום השבת.

כשהשליח צבור אומר ברכת שהחיינו יכוין להוציא את הצבור, ומכל מקום נכון שהשומע יכוין שלא יצא בברכת השליח צבור אלא יברך בעצמו בלחש, וימהר לסיים קודם השליח צבור כדי שיענה אמן, והנשים שברכו בהדלקת הנרות שהחיינו, וכן איש אם הדליק ובירך אז שהחיינו לא יברכו עתה שהחיינו.

ליל יום כפור ויומו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם.

יש שעומדים על רגליהם בכל סדר תפלת ערבית וכל היום, ואם נחלשו יכולים לסמוך לאיזה דבר, וטעם העמידה להיות דוגמת המלאכים ולכן הנשים לא יעמדו. מי שעמד פעם אחת על דעת לעשות כן כל ימיו ואחר כך רוצה לחזור צריך התרה.

יש נוהגין ללון בבית הכנסת ולומר שירות ותשבחות כל הלילה, וכשצריך לישן ירחיק את עצמו מן הארון הקודש. והחזנים לא יעורו כי על ידי זה מאבדין קוליהן. קודם השכיבה יאמר ד' מזמורי תהלים שהם מסוגלים להנצל מקרי רחמנא ליצלן, כי יש בהם ש''ו תיבות וד' מזמורים עולה ש''י כמנין קרי. וראשי וסופי המזמורים עולה קכ''ו וד' מזמורים והכולל ביחד עולה קל''א כמנין סמאל ויכוין לסלקו מעליו, וטוב שלא יתעטף בכרים וכסתות המחממין ועל כל פנים לא יכסה רגליו.