פרשת שלח לך-רביעי
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר:
עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי:
אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם:
במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי:
אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון:
וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה:
ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה:
ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר:
במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי:
אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו:
והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ:
וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה:
ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים לתור את הארץ:
וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד:
וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו:
ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח:
אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם:
כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם:
ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה:
וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה:
וידבר יהוה אל משה לאמר:
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם:
ועשיתם אשה ליהוה עלה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח ליהוה מן הבקר או מן הצאן:
והקריב המקריב קרבנו ליהוה מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן:
ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העלה או לזבח לכבש האחד:
או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין:
ויין לנסך שלשית ההין תקריב ריח ניחח ליהוה: