פרשת אמור-שני
וידבר יהוה אל משה לאמר:
דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו:
כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע:
או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד:
או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך:
כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב:
לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל:
אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם:
וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל:
וידבר יהוה אל משה לאמר:
דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה:
אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה:
איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע:
או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו:
נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים:
ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא:
נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני יהוה:
ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם:
וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש:
וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו:
ובת כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל:
ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו:
ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש:
ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו ליהוה:
והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם: