בדרך וגו' . רצה לומר : כמנהג הנהוג בכל הבריות : והיית לאיש . עם שאתה עודך נער , התחזק עצמך להיות כאיש השלם בשניו , הואיל ואמות , ואינני להדריכך בדרך תלך :

וחזקת והיית לאיש . רוצה לומר שלא תהיינה פעולותיך פעולות צעיר שנים ונער אבל תהיינה פעולות איש גדול וזה אמנם יהיה עם ההתישבות עצה :

אנכי הולך, שלמה היה בעת ההיא לדעת המפרשים בן י''ב שנה, וכמ''ש (דה''א כ''ט) שלמה בני וכו' נער ורך, ובהיות דוד חי עמד לימינו בין בהנהגת העם בין ללמדו תורה ומוסר, א''ל כי בהיותו מוכן ללכת בדרך עולם, צריך הוא להתחזק בעצמו, בין בהנהגת העם והיית לאיש, כראוי למושל ממשל רב בל יירא מפני כל :

משמרת ה' . הדברים אשר צוה ה' לשמרם , ואל בינתך אל תשען : ללכת בדרכיו . להיות רחום ורב חסד כמוהו : חקותיו . הם המצות שלא נתגלו טעמיהם , והמה כחק וגזירה : מצותיו . מה שבין אדם למקום : ומשפטיו . מה שבין אדם לחברו : ועדותיו . הם המצות אשר טעמיהם להעיד על נפלאות ה' , כשבת ומועדי ה' והדומים : למען תשכיל . רצה לומר : כשתשמור כל המצות , תשכיל עוד מהם את כל אשר תעשה , מהדברים אשר לא נאמרו בתורה , כי מהם חכמה תקח לעבוד את ה' : ואת וגו' . הוא כפל ענין במלות שונות :

ושמרת את משמרת ה' אלהיך . ר''ל שישמור בלב מה שיצווהו הש''י לשמרו וזה אמנם יהיה בלמידת התורה ותהיה הלמידה ההיא בהתבוננו' לתכלית שתלך בדרכי הש''י אשר נזכרו בתורה ולשמור כל החקים והמצות והמשפטים והעדות הכתובים בתורת משה כי בלמידה הזאת תשכיל ותדע כל מה שראוי לך לעשות בדבר דבר שיקרה לך ותהיה מפני זה מוכן להתנהג בדרכי התורה בכל מעשיך ובזה גם כן תשכיל ותדע כל מה שראוי שתפנה שם והמשל כי אם לא ידע אדם שמחוייב לשבת בסוכה בחג הסוכות לא יפנה להשתדל בעשייתם ויהיה זה סבה אל שלא יקיים זאת המצוה או ירצה בזה כי שמירתך חקות הש''י ומצוותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה יהיה סבה שתצליח את כל אשר תעשה וכל מה שתפנה אליו תגיע לך ההצלחה והוא מענין אמרו בכל אשר יפנה ישכיל , שכל דוד מכל עבדי שאול :

ושמרת ובהנהגה בדברים שבין אדם למקום יהיה בהפך, כמ''ש אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו, יהיה כקטן אשר אמו תנחהו בכל צעדיו, כן תשמר משמרת ה' ככתוב בתורת משה, ולא תסמך על בינתך, ומפרש ללכת בדרכיו, הוא בעניני המדות מה הוא רחום וחנון ארך אפים שאלה הם דרכיו, ולשמור חקותיו במצות שאין בהם שום טעם, מצותיו הם מצות שיש בהם טעם, ומשפטיו במצות שבין אדם לחברו, ועדותיו במצות המעידים על חידוש העולם ויציאת מצרים כמו השבתות והמועדים וכדומה, ורק ככתוב בתורת משה בלא תוספת ומגרעת, וכמ''ש לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, למען תשכיל וכו' אמר שבזה תרויח בשתים, {{{א}}} מצד עצם המצוה, שע''י תשכיל את מעשיך, וכבר בארנו שיש הבדל בין מצליח ובין משכיל, שהצלחה תלויה במזל, וההשכלה תלויה בטוב שכל האדם לבחור האמצעיים הטובים תמיד, וזה ילמדוך מצות התורה ומשפטיה, ויש המשכיל את אשר יעשה ולא את אשר יפנה, כי בפנותו לבקש האמצעיים ימצא הרבה מהם בלתי טובים ויעזבם, עד יבחר הטוב שבאמצעיים וילך בהם ואז ישכיל בדרכו, ויש המשכיל את כל אשר יפנה, שגם אם יבחר אמצעיים בלתי מובילים אל התכלית ישיבום בשכלו לטוב, באופן שישיג מהם את המבוקש, וזה שכתוב שישכיל גם את כל אשר יפנה שם :

לאמר לא יכרת . לפי שארכו הדברים , אמר שוב לאמר :

למען יקים ה' את דברו וגו' . באר לו שכבר יגיע לו משמירת הכהונה תועלת אחר והוא התמדת המלוכה לו ולזרעו :

למען, {{{ב}}} תרויח מצד ה' המצוה ושהבטיח לי מלכות קיימת לדור דורים, ותלאה בתנאי כמ''ש אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, ובמה שתשמור מצות ה', בהכרח יקים ה' את דברו, והגם שאין לעשות המצות על מנת לקבל שכר, הנה בזה יהיה הכוונה למען יוכל ה' להקים את דברו, כי ה' רוצה בזה שיבנה כסא דוד לדור ודור, וזה עצמו רצון ה', בענין שבמה שיעשה המצות על תכלית זה הוא גם כן על תכלית שיוכל ה' למלאות דברו, שזה רצון ה', וכמ''ש למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וכו', למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, ומה שכפל מלת לאמר, ירמוז בזה מ''ש חכמינו זכרונם לברכה (ברכות דף ז) שכל מדה טובה שיצאה מפי הקב''ה אפי' על תנאי לא חזר בו, כי מאמרו ית' הוא המביא הדבר אל המציאות, והתנאי לא יוכל להשיב דבר שנאמר מאת ה', אמר כי פה לא יהיה כן, כי הקדים את התנאי אל המאמר, כאילו אמר אם ישמרו בניך את דרכם וכו', אז לאמר לא יכרת לך איש, רצה לומר אז יאמר ויגזור כן, אחר שיתקיים התנאי אז תהיה האמירה, בענין שאם לא יתקיים התנאי לא אמר כלל ולא יצאה מדה טובה זו מפיו :

את אשר עשה לי . שהראה הספר ששלח דוד ביד אוריה , ( במדרש רבי תנחומא שם ) : דמי מלחמה בשלום . שהיה להם שלום עמו , ולא היו נשמרים ממנו : בחגורתו אשר במתניו . שחגר חרבו מצומדת על מתניו , שלא כדרך החוגרים , בצאתו לקראת עמשא , ופיה למטה כדי שתפול , כמה שנאמר ( שמואל ב כ ח ) : והוא יצא ותפול , וכשנפלה ונטלה , כסבור עמשא שלא נטלה אלא להגביהה מן הארץ , ולא נשמר מהחרב אשר ביד יואב : ובנעלו אשר ברגליו . את אבנר הרג בערמה , ששאלו גידמת היאך חולצת , כמה שנאמר ( שם ג כז ) : ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו 'בשלי' , לשון 'של' נעלך :

וגם אתה ידעת . רצה לומר : כמו שיודע אני , כמו כן אתה ידעת , ואין מהצורך לספר לך פרטי הדברים : אשר עשה לי . וחוזר ומפרש שזהו אשר עשה לשני שרי וגו' , כי על כי הם באו בהבטחת דוד והלכו בשליחותו ועם כל זאת הרגם יואב , יחשב אם כן לדוד לכלימה בזה : לשני שרי צבאות . כי גם עמשא היה שר צבא לאבשלום , אף בדעת דוד היה להעמידו תחת יואב : דמי מלחמה . הדם הראוי לשפוך באנשי מלחמתי , שפך הוא באנשי שלומי : ויתן דמי מלחמה . הדם הראוי לשפוך במלחמה בגבורה מפורסמת , שפך באנשי שלומי בערמתו : בחגורתו וגו' . רצה לומר : במה שחגר חרבו מצומדת במתניו לרחבו , בכדי שתהא נוחה ליפול בשחיה מועטת , וכשיצא מול עמשא שחה מעט לתקן מנעלו , ונפלה החרב מתערה , והגביה בידו והכהו נפש ועמשא לא נשמר , על כי ראה אשר מעצמה נפלה מתערה :

את אשר עשה לי יואב בן צרויה . ר''ל על דבר אבשלום שעבר מצותו והרגו ואחר כך דבר אל דוד קשות כמו שנזכר במה שקדם : וישם דמי מלחמח בשלום . ר''ל על הריגת אבנר כי הוא הרגו בעת היותו בשלום עמו מפני שהרג עשאל אחיו במלחמה והנה היה אז אבנר בשלום עמו כי הוא בא אל המלך להביא לו המלוכה והוא שלחו וילך בשלום : ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו . זה שב אל עמשא כי יואב שם כלי המלחמה בהרגו אותו בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו לפי שהוא שם תער חרבו מצומדת בחגורתו ולא שם תערה תוכה כמנהג וכאשר ראה עמשא שחה לתקן נעלו אשר ברגליו ואז בשחותו נפל החרב מתערו לארץ ולקחו יואב משם ולזה לא נשמ' עמשא מן החרב אשר ביד יואב ובהיות הענין כן הנה יתאמת שיואב נתן דמי המלחמה באלו הכלים אשר אינם מוכנים לצד המלחמ' כלל :

(ה-ו) השאלות: מדוע צוהו להרוג את יואב אחר שלא הרגו בעצמו, מפני שלא היתה שם התראה ושירא מפניו, ואיך נתן מכשול לפני בנו הנער ורך, ומדוע פה אמר ולא תורד שיבתו בשלום שאול, ואיך עבר על השבועה שנשבע להחיותו, ומה לי אם הרגו על ידי שליח בחייו או אחר מותו, ומהו וגם אתה ידעת, מלת וגם מיותר :

וגם אתה ידעת, מלת וגם נמשך אל ועשית כחכמתך, אחר שצוהו בל יסור מתורת משה, ולא יסמוך על חכמתו ושקול דעתו, אמר שבכ''ז יש ענינים שניתן לו הכח לעשות כחכמתו, ולא כמשפטי התורה, והם דיני המלך שמשונים מדיני התורה, שהמלך הורג בלא התראה והורג רבים ביום אחד כשהוא צורך שעה, הגם שאינו כמשפט התורה, נתן כח זה אליו לגדור גדר ולעמוד בפרץ, ובזה יעשה כפי חכמתו לבד, וגם ענין יואב היה מעין זה, כי בדין תורה לא היה חייב מיתה כי לא היה שם התראה, וצוה להרגו מדין המלכות, ולכן הגם שלא הרגו בחייו שראה שאז היה צורך שעה להחיותו, כי לא היה אחר ראוי לצבוא צבא, אמר שיעשה כחכמתו לפי צורך זמנו, ועל זה אמר וגם, שעם משפטי התורה תוכל לשפוט גם כחכמתך, ובאר מה שחטא יואב, {{{א}}} אתה ידעת את אשר עשה לי, שחטא איזה דבר נגד דוד שהיה בסוד וידעוהו דוד וגם שלמה. וחכמינו זכרונם לברכה בארו שהראה האגרת ששלח לו בדבר אוריה, ועל ידי כן פרסם קלון, {{{ב}}} אשר עשה לשני שרי צבאות, ובזה הגדיל חטאו בשלשה פנים, {{{א}}} ויהרגם, {{{ב}}} וישם דמי מלחמה בשלום. כי שני שרים האלה נלחמו תחלה נגד דוד, אבנר היה אצל איש בושת, ועמשא אצל אבשלום ואז היה יוכל להרגם בדרך מלחמה, אבל הוא הרג שניהם אחר שהשלימו עם דוד, כאילו עדיין עוסקים במלחמה, ודבר כזה הורס ענין המלוכה ונמוסי המדינות להרוג השרים שכורתים עמהם ברית אחר כלות המלחמה, וזה חטא נמוסי ונוגע בכבוד המלכות אחר שנעשה משר צבאו שנדמה שעשאו בפקודת דוד. {{{ג}}} ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו, שלא הרגם פנים אל פנים רק בדרך ערמה, על ידי החגורה שנפל החרב מתוכה ועל ידי שניתק שרוך נעל והטה את עצמו ועמשא לא נשמר, כמו שפרש''י :

ולא תורד שיבתו בשלום שאול . אל תניחהו למות מיתת עצמו וליפול בגיהנם :

כחכמתך . לפי חכמתך תמצא לו עילה : ולא תורד שיבתו . רצה לומר : עם שהוא איש שיבה , לא תהדר פניו , וראה שלא ירד לקבר בשלום במיתת עצמו :

ולא תורד את שיבתו בשלום שאול . ר''ל עשה כחכמתך באופן שלא תניחנו למות מיתת עצמו כי כבר הגדיל לעשות הרעות הנפלאות האלו ויוסרו שאר אנשים מעשות ככה ויראו ג''כ מלבעוט במלכות :

ולכן ועשית כחכמתך אשר תראה שהוא צורך שעה להענישו באופן שלא תורד שיבתו בשלום שאול, לא פקד להרגו דוקא, רק שלא ירד שאול בשלום, כי יענישנו באיזה אופן שיראה בחכמתו :

כי כן . רצה לומר : בזה הדבר עצמו קרבו אותי לאכול על שולחן אביהם . וכאומר עוד תעשה עמהם חסד זולת מה שיהיו באוכלי שולחנך , כי זהו תשלום גמול , ולא לחסד יקרא :

קרבו אלי . קרבו אותי :

ולבני ברזלי וכו' כי כן קרבו אלי, רצה לומר זה יהיה מדה כנגד מדה, כי כן קרבו בשולחנם, לכן יאכלו על שולחנך, והיתה הקורבה בברחי מפני אבשלום, שאז לא היו מצפים לתשלום גמול :

קללה נמרצת . מפורשת , כמו ( איוב טז ג ) : מה ימריצך , ( שם ו כה ) : ומה נמרצו כמו מה נמלצו :

עמך . ורצה לומר : אוהבך היושב עמך בתמידות ורבותינו ז''ל אמרו שהיה מלמדו תורה : ביום לכתי מחנים . כי כשברח מפני אבשלום , הלך עד מחנים , וישב בה עד חזרתו לירושלים : והוא ירד . לפייס אותי , ונשבעתי לו אז לבל אמיתו , ולזה לא אוכל בעצמי לקחת נקמתי ממנו :

קללני . מלשון קלות ובזיון : נמרצת . חזקה , כמו ( מיכה ב י ) וחבל נמרץ :

והנה עמך שמעי בן גרא . אמר זה כי הוא היה עמו בהמשחו כאמרו ושמעי ורעי הגבורים אשר לדוד לא היו עם אדניהו וידמה ג''כ שנשאר עמו לעבודתו כי היה יושב בירושלם כמו שתמצא שנזכר במה שאחר זה : והוא קללני קללה נמרצת . חזק' וקשה וזה מבואר מדבריו לו בעת ברחו מפני אבשלום :

והנה עמך. פי' מהרי''א שא''ל הנה שמעי עמך מאנשי עצתך כי היה רבו של שלמה, (וגם מ''ש (א ח) ושמעי ורעי לא היו עם אדוניהו הוא שמעי בן גרא) דע שראוי שתרחיקהו כי איש רע מעללים הוא, {{{א}}} שקללני, {{{ב}}} שירד לקראתי הירדן ובזה הכריחני להשבע לו כמ''ש ואני באתי היום ראשון לכל בית יוסף, שבזה די עזות וקצף :

כי איש חכם אתה . תן לבך למצוא לו עון מות בשביל דבר אחר , וזהו וידעת את אשר תעשה לו :

ועתה . הואיל ואתה תמלוך תחתי , אל תנקה אותו מהעון הזה , מבלי לשלם לו גמול הראוי : כי איש חכם אתה . ותוכל למצוא העילה , את אשר תעשה לו : שיבתו . רצה לומר : אל תחוש להדרו בעבור שיבתו : בדם שאול . רצה לומר : לא תניחו למות על מטתו , כי אם ישפך דמו בחרב :

ועתה אל תנקהו . ר''ל אף על פי שהוא עמך ואין לך עליו דרך ותואנה להרגו ולא על מה שחרף וקלל אותו כי כבר נשבעתי לו שלא אמיתהו והנה תעשה בדרך שלא יהיה נקי מהעונש כי איש חכם אתה ותמצא בזה דרכים יתכן בהם שתוכל להגיע עליו עונש המות באופן שתוריד את שיבתו אל הקבר בשפיכות דמים לא כמות כל האדם :

ועתה רצה לומר אני נשבעתי ומחלתי לו ועתה אם יחטא לך אל תנקהו, כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה לו לנסותו אם פי מלך ישמור כראוי ואם רעה תמצא בו והורדת את שיבתו בדם שאול, ואל תמחול לו :

בעיר דוד . היא ציון :

וישכב דוד אם אבותיו . מגיד שאבותיו היו צדיקים וישרים כמוהו : ויקבר בעיר דוד . היא ציון :

שבע שנים . ובשמואל ב' ( ב יא ) נאמר גם ששה חדשים , ולא חש למנותם כאן , על כי היה נרדף מאבשלום ששה חדשים למולם :

והימים כבר נזכר בס' שמואל ושינה זה פה כי גם שלמה מלך כזמן הזה, וזה נכלל במ''ש ושלמה ישב על כסא דוד אביו, רק דוד מלך תחלה שבע שנים בחברון מלכות בלתי כוללת ושלמה ותכון מלכותו מאד תיכף במלכו :

ותכון מלכותו מאד . אף על העליונים :

ותכון מלכותו . לא כאביו , שהיה לפעמים נרדף בעת מלכותו , מאבשלום ושבע בן בכרי , כי מלכותו היה נכון מאד :

ושלמה ישב על כסא דוד אביו . מגיד שאחז מעשה אבותיו :

השלום בואך . שאלה אותו אם ביאתו בדבר שלום , או בא להתקוטט עמה בדבר מה :

כי לי וגו' . על כי שאלתו היה בדבר אבישג , ועצם כוונתו היתה להתנשא עוד ולאמר אני אמלוך , ורצה לעשות הכנה לזה , לקחת את אבישג , להשתמש בתשמיש המלך , שאין ראוי כי אם למלך , וחשש פן תרגיש בדבר , לזה הקדים ואמר הלא מאז היתה המלוכה ראוי לי , על כי אני גדול האחים , ואף כולם חפצו בי מאז , ועם כל זאת מלך שלמה , כי מה' היתה לו , ואם כן מי פתי יסור הנה , להתחכם מול גזירת המקום :

שאלה . ענין בקשה :

(טו-כב) השאלות: איך הסכיל אדוניה לדבר כדברים האלה, שלו היתה המלוכה, ושבו רצו ישראל, וכי לא ידע שבזה יעלה חמת המלך והי''ל לבקש לאמר שאוהב אותה ושחשק בה, ואיך נתרצית בת שבע לדבריו אשר בטא כמדקרות חרב ומ''ש בפסוק כ''ב ולו ולאביתר וכו' הוא קשה ההבנה, ואיך עלה בזה חרון אפו על אביתר ויואב :

את ידעת כי לי היתה המלוכה הוצעה זו היא בעלת שתי פנים, באופן אחד יראה כאומר אחר שהמלכות היתה ראויה לי, אם מצד תולדותי שאני הבכור, ועל זה אמר כי לי היתה המלוכה, ואם מצד רצון העם שהסכימו עלי, ועל זה אמר ועלי שמו כל ישראל פניהם למלוך ותסב המלוכה ותהי לאחי, כי נסבה ממקום הראוי לה אל מקום אחר, ואם כן על כל פנים ראוי לפייס אותי במה שיתנו לי חלק קטן, אשה שהשתמש בה המלך, כי הגם שאין הדיוט משתמש בשרביטו של מלך, אני איני הדיוט כי המלוכה הגיעה לי בתחלה. ובאופן אחר תקן דבריו במה שסיים כי מה' היתה לו, כי מה שאין הדיוט משתמש בשרביטו של מלך, הוא רק במלך המולך על ידי הסכמת העם, שאחר שבעצם הוא איש ככל האנשים, בהכרח לציין כבודו על ידי רושמים מיוחדים הסכמיים שאין להדיוט להשתמש בהם כי בזה ישמר כבודו ומעלתו, לא כן במלך המולך מצד עצמו כי המלכות תאות אליו בעצם, א''צ לציונים אלה ההסכמיים, וכמ''ש במד' מלך ב''ו אין רוכבים על סוסו ואין יושבים על כסאו ואין משתמשים בשרביטו, אבל הקב''ה רוכבין על סוסו ויושבים על כסאו וכו' הה''ד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, רצה לומר דאחר שכבוד מלכות השם תלוי בו בעצמו, והוא בעצמו מלך הכבוד לא על ידי הסכמה ובחירת העם, לא שייך אצלו שלא ישתמש אחר בשרביטו, כי אין כבודו תלוי באותות אלה המוסכמים מן העם, וזה שכתוב שה' הוא מלך הכבוד רצה לומר שהוא עצמו מלך הכבוד לא על ידי העם, ואם כן גם בשלמה אחר שמלכותו לא הגיעה לו מן העם רק מה' בהיות המלוכה והכבוד עצמי לו, אין לו לחוש אם ישתמש זר בשרביט המלך :

ועתה . הואיל ואין חשש בדבר המלוכה : אל תשיבי וגו' . רצה לומר : פני ריקם , מבלי למלאות שאלתי :

טוב . ראוי והגון הדבר הזה , ולכן אדבר בעבורך אל המלך :

לדבר לו . לדבר בשבילו , בשביל אדוניהו : לאם המלך . אמרו רבותינו ( בבא בתרא צא ב ) : לאמה של מלכות , היא רות :

על אדניהו . בעבור שאלת אדניה : לקראתה . ללכת לקראתה :

לדבר לו על אדוניהו כל דבור שאחריו מלת לו פי' בשבילו, בת שבע חשבה כי זה יהיה לטובת שלמה גם כן, כי בזה ישוב אליו לאהבה בשימלא חשק לבו, וזה שכתוב לדבר לו בשביל טובת שלמה :

ושאלי לו את המלוכה . משישתמש בשרביטו של מלך , הוא תחלת השררה :

ולמה את שואלת וגו' ושאלי וגו' . כי שלמה הבין בדבר , אשר יבקש תואנה לעורר על המלוכה , ולזה אמר בדרך התול ושחוק , למה תשאלי דבר המסבב את המלוכה , הלא טוב שאלי לו את המלוכה בעצם , על כי היות הוא הגדול ממני , וכאשר אמר הוא בהקדמת שאלתו : ולו וגו' . רצה לומר : וכמו שתשאלי לו את הראוי אליו , כן שאלי להשיב לאביתר וליואב את הראוי להם , היות כי כולם המה בעצה אחת , למען יחזיקו בשלהם :

ולו ולאביתר הכהן וליואב בן צרויה . רוצה לומר שהוא היה יותר ראוי למלוך כי הוא הגדול ממני כי הממלכה ראוי שתהיה לגדול כאמרו ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור ולאביתר הכהן היתה גם כן ראויה יותר הכהונה הגדולה כי ראשונה היתה לו קודם היותה לצדוק והיתה לו גם כן מאבותיו וליואב בן צרויה גם כן היה ראוי יותר שיהיה שר הצבא מזולתו כי הוא היה ראשון בזאת השררה ובהיו' הענין כן שהוא ראוי יותר למלוכה ואלו אשר עזרוהו ראויים יותר לשררותיהם הנה ימשך מזה במעט סבה שתשוב המלוכה לאדניה ומפני זה הוא מבקש אבישג השונמית לאשה לחזק את ידו וידי עוזריו שהמלוכה ראויה שתהיה לו כי אם היתה הרכיבה על הפרדה אשר רכב עליה המלך סימן למלוכה כמו שקדם כל שכן שהלקיח' לאשה אשר שכבה בחיק המלך הוא סימן למלוכה ובהיות הענין כן הנה הוא מבואר כי זאת תחבול' מאדניה למשוך אליו המלכות :

ולמה את שאלת את אבישג וכו' לעומת מה שספרה לו כל דברי אדוניהו, שהקדים כי לי היתה המלוכה וכו', השיב הלא מצד שלו היתה המלוכה כי הוא אחי הגדול, שאלי לו את המלוכה לא את אבישג, ומצד שאמר ועלי שמו כל ישראל פניהם למלוך, שהוא על שאביתר ויואב שמו פניהם עליו, גם כן לא תועיל אבישג שהם רצו שימלוך ומה ירויחו בשישא אשה, ואם כן שאלי את המלוכה שבזה תשאלי גם בשביל אביתר ויואב במה שרצו הם :

כה יעשה וגו' . הוא ענין שבועה , וגזם ולא אמר . וכמוהו הרבה במקרא : בנפשו . באבדון נפשו , כי ימות עליה :

וישבע המלך וכו' כי בנפשו דבר, רצה לומר הלא דבר זה דבר במסירת נפשו, כי בודאי הבין שיש לו סכנה בשאלה זאת, ובשביל נשואי אבישג לא היה מוסר נפשו אם לא בשחושב תחבולות שבזה שישתמש בשרביטו של מלך יוכל למרוד :

עשה לי בית . בית המלוכה , כאשר דבר ביד נתן :

עשה לי בית . רצה לומר : בית מלכות , והוא כפל ענין במילות שונות :

הכינני . הכין אותי :

ועתה חי ה' אשר הכינני וכו', ור''ל והבטחת ה' היתה שאהיה איש מנוחה. ואשר עשה לי בית שגם זרעי ימלכו אחרי ובזה אני מוכרח לבער כל מורד וכל משטין בל ישבית השלום הכללי המובטח לי מאת ה' ולכן היום יומת אדניהו :

ויפגע בו . ואף שהיה כהן ואסור לטמא למת , הנה פירש ממנו עוד בו נשמתו :

ויפגע . ענין מכת מות , כמו ( שמואל ב א טו ) גש פגע בו :

ענתות לך . משם היה : כי איש מות אתה . שמרדת במלכות אבי בהיותך עם אדוניהו , להמליכו שלא מדעתו : כי נשאת את ארון . בברוח אבי מפני אבשלום : וכי התענית . עמו באותה הצרה , שנאמר ( שמואל ב יז כט ) : כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר :

ולאביתר הכהן אמר . בראותו שעדיין עומד במרדו , לתת עצה לאדוניה לקחת את אבישג : ענתות לך . רצה לומר : לך אל מקומך ענתות , כי היא היתה עיר הכהנים : כי איש מות אתה . על שהיית בקשר המרד , להמליך את אדניה מבלי דעת המלך אבי , ולכך לא תשב עוד פה לראות פני : וביום הזה . רצה לומר : ואף היום , שמן הנראה עודך מחזיק במרד , בתת עצה לאדוניה , לשאול את אבישג , למצוא תואנה בדבר המלוכה , עם כל זאת לא אמיתך : לפני דוד אבי . בהיותו בורח מפני אבשלום : וכי התענית . ובעבור אשר היית מעונה ומיצר בצרת אבי , כשהיה נרדף מפני שאול :

התענית . מלשון עינוי וצער :

ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות לך על שדך כי איש מות אתה . הנה היה אביתר יושב בענתות ולזה אמר שיפרד ממנו וילך לענתות על השדה אשר לו שם והנה אמר כי הוא איש מות על אשר בזה המלך להמליך מלך בזולת עצמו ואמר לו כי ביום הזה לא ימתהו כי נשא ארון ה' לפני דוד וזה היה בעת ברחו מפני אבשלום שהיה נושא אותו עד שרצה דוד שישיבוהו אל ירושלם : וכי התענית בכל אשר התענה אבי . ר''ל שהיה מיצר בצרתו וזה היה בבואו אל דוד כשהרג שאול נוב עיר הכהנים כי אחר זה לא נפרד מדוד כלל והיה דוד נשאל לו באורי' ותומים ובעת היותו בורח מפני אבשלום היה גם כן מיצר בצרתו עד שכבר היה עולה עמו לולי שמנעו דוד מזה :

את אשר דבר על בית עלי . ( שמואל א ב לה ) : והקימותי לי כהן נאמן וגו' . ( שם פסוק לב ) : והבטת צר מעון וגו' , ומשחרבה שילה , לא היה בית חשוב לעבודה להקב''ה , ועתה כשיבנה בית הבחירה , מלא הקב''ה את דברו לגרש את בני עלי :

מהיות כהן . רוצה לומר : מלשמש עוד בכהונה גדולה : למלא את דבר ה' . הסיבה הזו היתה למלאות דבר ה' וגו' : בשלה . בעוד היה המשכן בשלה , דבר ה' על בית עלי , שיוקח מהם כהונה הגדולה , ואביתר היה מבני עלי :

למלא . ענין השלמה :

למלא את דבר ה' אשר דבר על בית עלי בשילה . הוא מה שאמר השם ית' על בית עלי והקימותי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני משיחי כל הימים והנה הוא מבוא' שמשיחו הוא המעולה שבכלם בחכמה בתבונ' ובדעת מכל אשר לפניו ואחריו והוא שלמה כי זה ראוי שיהיה נבחר להיות מלך כל הימים והוא שלמה שאמר עליו הש''י וחסדי לא יסור ממנו וגו' והוא היה משיח הש''י על יד צדוק הכהן ונתן הנביא :

והשמועה באה עד יואב . שמועת מצות דוד שצוה להורגו , וידע ששלמה שונאו : כי יואב נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה . סוף דבר , אבל בקש לנטות , אלא נתיירא שעדיין לחלוחית של דוד קיימת :

והשמועה . מה שהרג את אדוניה וגרש את אביתר , באה עד יואב , רוצה לומר : מהשמועה ההיא פחד לנפשו , על כי גם הוא היה עמהם בקשר המרד : ואחרי אבשלום לא נטה . כי אלו נטה גם אחר אבשלום , לא היה אם כן נופל וגרוע מיתר עבדי המלך , אשר היו עם אדוניה , ועם כל זאת לא נעשה להם דבר . אבל הואיל ולא נטה אחר אבשלום , עם שרוב ישראל נטו אחריו , ואחר אדוניה נטה , אם כן מהנראה , בוודאי היה זה על כי ראותו כי גדל שלמה וראוי למלוכה , ובעבור שנאתו , נטה אחר אדוניה . וחשב שבעבור זה יחם לבב שלמה להרגו : אהל ה' . אשר הארון והמזבח לפניו : בקרנות המזבח . בחשבו שלא יטמא את המקום , להרגו שמה :

כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה . הרצון בזה כי יואב הרגיש היותו אשם משני צדדים האחד כי נטה אחרי אדניהו להמליכו בזולת עצת דוד והשני כי לא נטה אחרי אבשלום להצילו מן המות כמו שצוהו דוד : ויחזק בקרנות המזבח . ראוי שתדע כי לא הועיל לו אחוז בקרנות המזבח מפני שהרג נפשות במזיד ובערמה ולזה הסכים המלך שימות שם ואע''פ שלא היתה שם התראה הנה המלך יוכל לענוש ביותר ממשפטי התורה ליסר העם וזה נלמד אותו מזה המקום וממקומות רבים ממה שצוה דוד להרוג המבשר במיתת שאול ורכב ובענ' על הודאתם שהמיתו איש בשת גם לא היה מועיל ליואב אחוז בקרנות המזבח כי לא היה כהן ועבודה בידו אבל ראוי שנלמד מזה שזאת החזקה בקרנו' המזבח היתה מועילה לו שלא ימסרוהו למלך להמיתו אם לא היה מחוייב מיתה בב''ד וזה נלמד מזה המקום כמו שהתבאר בשלשה עשר מסנהדרין :

(כח-לד) השאלות: מז''ש ואחרי אבשלום לא נטה, שמשמע שבעבור זה יגדל חטאו עתה ואיך יהיה זה, למה כפל כה דבר יואב וכה ענני, ולמה אמר וקברתו הלא ודאי יקברהו, ומה הרויח יואב במ''ש כה אמות, ולמה קללו שלמה אותו ואת זרעו, וכבר היתה מיתתו כפרה על עונותיו :

והשמועה באה עד יואב, ובאר הטעם שיואב ירא לנפשו יותר מאביתר, כי נטה אחרי אדניהו ואחרי אבשלום לא נטה, כי אם היה נוטה אחרי אבשלום גם כן בחשבו שהמלוכה מגיעה אל הבכור אין לו עתה משפט מות כי עשה לפי מחשבתו שהבכור הוא המולך, אבל אחרי שלא נטה אחרי אבשלום. ואדרבה הרג את אבשלום, אם כן הלא מתחייב מיתה במה שעשה עתה בעצמו חטא זה שעשה אבשלום, במה שרצה להמליך את אדוניהו, וגם שאחרי שלא נטה אחרי אבשלום, בהכרח מה שנטה אחרי אדוניהו לא היה משום שחשב שהבכור ימלוך רק בעבור שירא משלמה בידעו פשעיו מה שחטא שהרג את עמשא. ולכן נס אל אהל ה' כי ידע שחייב מיתה, וחז''ל אמרו שטעה ג' טעיות. {{{א}}} שאין המזבח קולט רק כהן ועבודה בידו, ונגד זה אמר וינס יואב, {{{ב}}} שאין קולט רק בית עולמים, ועז''א אל אהל ה', {{{ג}}} שאין קולט רק גגו לא קרנותיו, ועז''א ויחזק בקרנות המזבח :

ויאמר לא . שתים לא אקבל עלי , קללות שקללני דוד אביך במיתת אבנר ( שמואל ב ג כט ) : יחולו על ראש יואב יקבלם שלמה עליו , ואחר כך אצא :

כה אמר המלך צא . היות חשב כי כן דעת המלך , להוציאו בערמה ולהמיתו , שלא לטמא מקום הארון : לא . כי יואב הבין בדבר שעל כל פנים ימיתנו , ואמר לא אצא כי פה אמות , ודעתו היה להחטיא את שלמה , במה שיטמא אוהל הארון כאשר יהרגו שמה : וכה ענני . כפל הדבר במילות שונות :

ענני . מלשון עניה ותשובה :

כה דבר יואב וכה ענני משמע שחוץ מן המענה לא כי פה אמות היה עוד דברים ביניהם, שעז''א כה דבר יואב, וחז''ל בירושלמי אמרו שיואב רצה לידון בסנהדרין מפני שהרוגי מלך נכסיהן למלך והרוגי ב''ד נכסיהן ליורשין, ובמדרש אמרו אמר יואב הרוגי ב''ד אין נקברין בקברות אבותיהם מוטב שאמות כאן ואקבר בקבר אבותי, וזה מדויק במ''ש :

עשה כאשר דבר . אני מקבלם עלי , לכך נדבקו כל אלה בזרע דוד , עוזיה היה מצורע , אסא מחזיק בפלך , יהויקים נפל בחרב , וחסר לחם צדקיהו :

כאשר דבר . להמיתו שמה : ופגע בו . כפל דבריו לזרזו [ ואף כי אביו צוה להמציא לו עילה להרגו , הנה זה העילה שמצא , כי גם זה תחשב לקצת מרד , בנוסו מפני המלך ] : וקברתו . לא שיקברו בעצמו , כי כהן היה אבל כוונתו לצוות לקברו בקבר הראוי לו , כי שר וגדול היה : והסירות . במה שתמית אותו יגולגל עוד זכות , כי תסיר עונש דם חנם מעלי ומעל בית אבי , כי אם לא יהרג הוא יהיה עלינו עונש מה , על מה שלא בערנו הרע :

ופגע בו וקברתו . ר''ל שתצוה לקברו תכף כי בניהו היה כהן ולא היה מותר לו להטמא ליואב ולזה אמר אחר זה וימיתהו ויקבר בביתו בדבר להורות שכבר נקבר על ידי אחרים :

עשה לו כאשר דבר ופגע בו וקברתו, ר''ל שיקברנו בקבר אבותיו כאשר דבר. והנה שלמה רצה להרגו על שהוא מורד ונטה אחרי אדוניהו, ובזה יהיה מהרוגי מלך, וסנהדרין אם יהרגוהו יהיה על שהרג את אבנר ועמשא, וז''ש והסירות דמי חנם אשר שפך, שזה יהיה בדין הסנהדרין, עוד אמרו חכמינו ז''ל שהיו דברי יואב שיקבל עליו שלמה את הקללות שקללו דוד בהרגו את אבנר כמ''ש (ש''ב ג' כ''ט) ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע וכו', וז''ש :

והשיב ה' . עתה כשיומת הוא , הנה ה' השיב עונש דמי חנם על ראשו . ומפרש מהו הדם , ואמר : אשר פגע וגו' : ואבי דוד לא ידע . עד לא הכם , ואין לאבי אשמה בזה , ועליו העון : שר צבא יהודה . אולי רק על יהודה לבד שמהו אבשלום לשר צבא :

(לב-לג) והשיב ה' את דמו על ראשו, וכו' ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו, שהשיב שהגם שנדון במיתה, ראוי הוא גם לקללה, כי חוץ מן הדין משפטו קשה יותר, {{{א}}} שהרג שני אנשים, {{{ב}}} שהיו צדיקים וטובים, {{{ג}}} שהרגם בחרב ואבי דוד לא ידע, כי הריגת חרב היה נוהג בדין המלכות, והוא הרגם כאילו היה עפ''י המלך והמלך לא ידע ופגם בזה בכבוד דוד, {{{ד}}} שהנרצחים היו שרי צבאות ישראל ויהודה, ולכן חוץ ממה שהשיב ה' דמו בראשו, ישובו דמיהם גם בראש יואב ובראש זרעו לעולם והקללות יחולו עליו לא על בית דוד כי לדוד ולזרעו יהיה שלום, וחז''ל אמרו שלא צדק בזה והקללות נתקיימו בזרע בית דוד :

ושבו דמיהם . רצה לומר : עם שימות יואב , מכל מקום עונש הדם ישוב בראשו , לקבל גמול אחר המיתה , גם בראש זרעו יחול עד עולם , כי המיתה היא גם בעבור המרידה , ולא קבל בזה עדיין עונש שלם על הדם ששפך : ולביתו . רצה לומר : לבית מלכותו , ואמר לכסאו לתוספת ביאור , ורצה לומר : שיהיה שלום , בין בדבר הגוף בין בדבר המלוכה : יהיה שלום . כי מה לעשות עוד , אם הומת ובערתי הרע :

בביתו במדבר . שהיה ביתו הפקר כמדבר , לעניים :

בביתו במדבר . בהבית שהיה לו במדבר , במקום שהיו רועים מקנהו . ורבותינו ז''ל אמרו ( סנהדרין מט א ) : שהיה ביתו הפקר לעניים , כמדבר שהוא הפקר לכל :

ויקבר בביתו במדבר . ר''ל שכבר נקבר אצל ביתו במדבר שהיה שם או ירצה בזה שהוא נקבר במדבר והוא היה ביתו הראוי לו כי לא יאות לאיש כמוהו להיות מדיני מפני הרגו האנשים בתחבולה ובמרמה :

ויקבר בביתו במדבר, פי' מהרי''א שהיה לו בית במדבר לזון שם אורחים עוברים ושבים והיה בית צדקה וחסד ושם נקבר לזכר מע''ט שלו :

תחת אביתר . לשמש מעתה תחתיו בכהונה גדולה :

ולא תצא משם . כדי שיהא מצוי לו , ולמצוא לו חטא מות :

בירושלים . כי מאז היה ביתו בבחורים : וישבת שם . והיתה כוונתו להיות מצוי לו , למצוא לו עילה :

אנה ואנה . לכאן ולכאן :

(לו-מב) השאלות: ממ''ש ולא תצא אנה ואנה משמע לשום צד, וממ''ש ביום צאתך ועברת את נחל קדרון משמע שאינו מוזהר רק על צד של נחל קדרון לא על צד אחר, ובפסוק מ''ב תפס רק מ''ש ביום צאתך והלכת אנה ואנה :

ויאמר לו בנה לך בית הנה אזהרה זו היתה חתומה, שממ''ש בנה לך בית וישבת שם משמע שלא הקפיד רק שיקבע שם דירתו, ואם יוצא וחוזר מיד אינו מוזהר, וי''ל שמ''ש ולא תצא אנה ואנה היינו יציאה לגמרי שיעקר דירתו מירושלים, אמנם ממ''ש והיה ביום צאתך וכו' מות תמות משמע שתיכף באותו יום יתחייב מיתה אף שיחזור לשם, וממ''ש והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון משמע שלא הקפיד רק אם יעבור נחל קדרון שדרך שם היו הולכים לבחורים, (כמו שתראה ש''ב ט''ו כ''ג) אבל אם יצא לצד אחר שלא דרך נחל קדרון לא ימות, אולם ממ''ש ולא תצא משם אנה ואנה משמע שלא יצא לשום צד, וזה תלוי לפי טעם האזהרה שאם היה דרך מאסר שישב במקום א' מוזהר שלא יצא לשום צד רק ישב במאסרו, ואם הוא רק מפני שחשדו שיקשור עליו מרד בין בני שבטו אינו מוזהר רק ללכת דרך נחל קדרון אל בני שבטו לא אל מקום זולתו שאין חשש מרד וקשר :

את נחל קדרון . שהיה סמוך לירושלים , ודרך בו יוצאים מן העיר : דמך . עון מיתתך יהיה על ראשך , כי היה לך להזהר :

טוב הדבר . רצה לומר : הדבר הזה הגון הוא מצד עצמו , וחפץ אני בזה , אם כן בוודאי אהיה נזהר בדבר המלך :

וילך . בכדי שילך על החמור לגת : לבקש . לשאול מאכיש , להחזיר לו עבדיו :

ויחבוש . ענין תקון האוכף , כמו ( שם יז כג ) ויחבוש את החמור :

ויקם שמעי הנה שמעי סמך בזה, שאינו מוזהר רק לעבור את נחל קדרון, מחשש מרד, לא ללכת לגת שהוא במערב ירושלים ומערי העמים שאין חשש מרד, בפרט שנודע יציאתו שהלך מפני אונס לבקש את עבדיו, וז''ש {{{א}}} וילך גתה, וחשב שע''ז אינו מוזהר, {{{ב}}} שהלך אל אכיש לא אל בני עמו, {{{ג}}} שהלך לבקש את עבדיו, ונראה בעליל שלא הלך לקשור קשר, {{{ד}}} וילך שמעי ויבא את עבדיו הרי הלך ושב מיד, ולא עבר ע''מ שצוהו לדור בירושלים :

ואעד בך . לשון התראה :

השבעתיך . כי שלמה השביעו על הדבר הזה , ועם כי לא הוזכר : ואעד . רצה לומר : התריתי בך להיות נזהר בדבר , ועל שם שדרך המתרה להתרות בעדים , אמר לשון ואעד : ותאמר . אמרת אז , שגם הדבר הגון בעיני , ואינני אנוס בה , ושמעתי אותה , רוצה לומר : אני מקבל הדבר בשבועה :

ויאמר אליו הלא השבעתיך בה', א''ל הלא נשבעת בה' והיה לך לדייק ולא לבקש התירים ע''י ספק, כי הלא ואעיד בך ביום צאתך והלכת אנה ואנה מות תמות, ר''ל שממה שאמרתי ביום צאתך מות תמות, מבואר שהיתה האזהרה אף על יציאה לפי שעה, וממ''ש והלכת אנה ואנה מבואר שהיתה האזהרה אף על צד אחר ועל מקום אחר ואתה אמרת טוב הדבר שמעתי וקבלת השבועה שהיתה על דעתי, והיה לך לחוש לחומר השבועה, ושלא לצאת אף לגת ואף לפי שעה :

את שבועת ה' . אשר השבעתיך בה' :

ומדוע . ואם אמנם מרצון קבלת עליך בשבועה , מדוע לא שמרת :

אתה ידעת . כאומר אגיד מה גרם לך הסכלות הזה , והוא הדבר אשר אתה ידעת , ולפי שלא רצה להוציא בשפתיו הקללות שקלל , אמר אשר ידע לבבך אשר עשית לאבי , ובעבור עונש העון הזה , בא לידך זה הסכלות : והשיב ה' . עם שדוד אבי לא השיב גמול רעתך בראשך , הנה ה' השיב , כי הסכלת עשו למען תומת :

ויאמר המלך לשמעי אתה ידע' את כל הרעה וגו' . הנה אמר המלך זה כי אולי יאשימוהו הרואי' שימיתהו בזולת סבה ראויה שימו' עליה ולזה באר לו כי מצד אחר היה ראוי שיומת והוא מה שחרף וקלל דוד כי לולא זה לא ענשהו למות על צאתו מירושל' אמנם בזאת התחבולה מצא מקום לשפטו במורד לגבות את חובו מהקללות ההם שקלל אל המלך דוד :

אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך, ר''ל כי במה שקלל את דוד היה יכול לאמר שהיה שוגג כי חשב שדוד נרדף מפני עונותיו ואלהים עזבו, אולם מה שאנה ה' לידך שתעבור על השבועה ותמות ע''י בנו, זה העד כי ידע לבבך מן הרעה ר''ל שלא היה מעשה שוגג בלא ידיעה רק לבבך ידע אז שאתה עושה רעה והיית מזיד, ולכן והשיב ה' את רעתך בראשך :

והמלך שלמה ברוך . רצה לומר : הכל יברכוהו , בראותם שלא נשא פנים לאוהבו ומלמדו , בחללו שבועת ה' : וכסא דוד יהיה נכון . על כי נתקיים שבועת דוד , כי לא בעבורו הומת :

נכון . מתוקן :

והמלך שלמה ברוך, ולא יחשב לו לחטא מה שגרם לך המכשול הזה כי הוא מאת ה' ע''י עונך, וזה עד שכסא דוד יהיה נכון עד עולם אחר שה' רב ריב חרפתו :

והממלכה נכונה וגו' . כלומר , לא נענש על כל אלה :

והממלכה נכונה . רוצה לומר : עם כי הרג שרים ונכבדים כאלה , עם כל זאת היתה הממלכה נכונה בידו , מבלי פוצה פה ומצפצף , כי ראו אשר כל מעשיו במשפט :

והממלכה נכונה ביד שלמה . מגיד שקודם זה לא היתה נכונה בידו כי אולי אלו שהרג והם אדניהו ויואב ושמעי יסבבו מה שהיה לו לשטן לשערם כי הם נבאשי' בעיניו אך אחר זה לא היה לו לירוא משום דבר זה ביאור מה שצריך אל ביאור בזאת הפרשה שהגבלנו באורה בזה המקום , ואולם התועלות המגיעות ממנה הם אלו , הא' הוא במדות והוא להודיע כי כשיבא ההכרח לעשות דבר יגיע ממנו בושת ראוי שיעשוהו באופן שיסור הבושת וישאר התועלת ולזה תמצא כי כשהביא ההכרח אל שיתחמם המלך דוד בשכיבת אבישג בחיקו והיה בזה מן הבשת לה ולו כי יודע שהיא נכנסת לישכב בחיקו הנה הערימו ושמו אותה סוכנת כי בזה יעלם ענין הכנסה שם על מה ועל מה היה כי יחשבו הרואים שהיא נכנסת לעיין בדבר המנוי אשר שם אותה המלך עליו , הב' הוא להודיע ענין יושר דוד כי מפני שלא יוכל להרבות עוד נשים כי כבר נשא מהם מה שאפשר לו לפי הנימוס התוריי לא ידע את אבישג עם ששכבה בחיקו אחר שלא היה אפשר לו לקחתה לאשה וזה ממה שיורה שכבר נתחרט בתכלית מחטא בת שבע ולזה הגיעה מדרגתו מהפרישות לזאת המדרגה הנפלאה שהיה רואה בעיניו ומשם לא אכל , הג' הוא במדות והוא להודיע שהוא ראוי לכל אדם שישגיח במוסר בנו ולא יעצרהו משום דבר הלא תראה כי אדניהו לא קדמו מוסר אביו והתנהג מפני זה במנהגי אבשלום הפחותים והיה זה סבה אל שבעט באביו לקחת המלוכה בזולת עצתו ורצונו ונמשך מזה לו המות כמו שקרה לאבשלום מפני רוע מנהגו וכבר תעמוד על רוע תכונותיו ממה שבקש לו את אבישג השונמית לאשה לחמדו אותה מפני יפיה , הד' הוא להודיע כי אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו ובכלל הנה מי שיכוין לחלוק על כונת הש''י לא תועילהו בזה מחשבתו אבל יסבב שיגיע רצון יתעלה באופן יותר שלם הלא תראה כי מפני שהיתה המלוכה לשלמה מה' כמו שהגיד נתן הנביא לדוד לא הועיל לאדניהו מה שנתחכם לחלוק על הכוונה ההיא במה שמשך לב גדולי העם אשר היה ראוי שיסכימו עמו כמו יואב ואביתר אבל היה זה סבה אל שיגיע דבר ה' אל שלמה באופן יותר שלם אשר לא יתכן עמו מחלקה והוא מה שמשחוהו כל הראשים הכוללים אשר להם מבוא בבחירת המלך וישב על כסא דוד בחייו כי זה ממה שהסיר משלמה כל מחלקת בדבר המלוכה , הה' הוא להודיע כי אין מעלת האדם לקוחה מהיופי ואין לו בה רושם כלל ולזה תראה כי אע''פ שהיה אדניה טוב תאר מאד לא בחר הש''י בו כמו שלא בחר לאבשלום אחיו ולזה אמר הש''י לשמואל אל תבט אל מראהו ואל גוכה קומתו כי מאסתיו ואמנם נבחר שלמה כי הוא היה חכם כמו שנתבאר מדברי דוד באמרו לו כי איש חכם אתה ועשית כחכמתך כי בחכמה ימלוך מלך לא ביופיו , הו' הוא להודיע כי השם יתברך מסבב סבות להגיע לעושה הרע כרעתו ולזה סבב שיהיו יואב ואביתר עם אדוניה להשיב על ראש יואב את דמי האנשים אשר הרג בתחבולה ובערמה ולהשיב על בית עלי מה שייעד לו הש''י על מה שחטאו לו בניו , הז' הוא להודיע שראוי למי שישתדל בדבר מה שיתחכם בהגעתו בכל הסבות הנאותות באופן שיתכן שיגיעו לו מבוקשו ולזה תמצא כי מפני שנתן הנביא לא יכול להתרעם מאד על ענין מלכות אדניהו כי לא היה נוגע בדבר ולזה לא היה ראוי שיתרעם הוא על זה עם שתיקת בת שבע ושלמה שהיו נוגעים בדבר עם שכבר היה זה מביא חולשה בענין נבואתו כי הוא שתהיה המלוכה לשלמה ואם ישתדל הוא בהגעת המלוכה יביא זה חשד בלב המלך דוד ר''ל שיחשדהו כי מלבו אמר לו הדבר ההוא לא בנבואה ולזה הוא משתדל בהגעתו כי אין מדרך הנביא זה הענין כאמרו לא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו לאור יוציא משפט ולזה סבב שתתרעם בת שבע על דבר סור המלוכה משלמה כמו שנשבע לה דוד והראית עם זה בדבריה כי לב אדניהו להמית אותו ולזה לא קרא לו במשתה אשר עשה וקרא לכל בני המלך ואחר זה בא נתן הנביא להוסיף חוזק וקיום לדבריה וספר הדברים באופן שספרה אותם בת שבע ונתרעם לפני המלך אם היה זה הענין במצותו להשתדל שלא יודיעהו אליו כי לא היה לו דבר אחר להתרעם עליו ומפני זה לא בא דבר בקיום ששלמה ימלוך אחריו כי אם לבת שבע והנה היה מאופן החכמה בזה ההשתדלות שתכף שנכנס נתן הנביא יצאה בת שבע כדי שלא יראה ששניהם הסכימו בזה הענין כי זה ממה שיחליש החזוק שהיה בדברי נתן הנביא לדברי בת שבע , הח' הוא להודיע שמשיחת המלך ראוי שתהיה על המעין על יד כהן גדול או נביא או על ידי סנהדרין כי אלו הם אשר יתכן שיאמר במי אשר יבחרו שבחרו ה' והנה צותה התורה שתהיה בחירת המלך על זה האופן כמו שנתבאר בתורה בפרשת שופטים , הט' הוא להודיע שאין ראוי לאיש טוב שימנע מלהודיע הבשורות הרעו' כשיתכן לקחת עצה עליהם כי מזה הצד יהיה זה הענין פועל טוב ולזה תמצא שלא נמנע יונתן בן אביתר מלהגיד האמת בזה הענין לאדוניהו ואף על פי שהית' בשורה רעה לכל האנשים אשר שם כי זה ממה שיתירו בו ללקיחת העצה למלט נפשם ולזה ספר בשלמות כל המאורעות בו כדי שיתאמת להם שאין להשיב הנעשה במשיחת שלמה כי זה ממה שיביאם אל שלא יקלו בזה הענין ללקיחת עצה להמלט נפשם מיד שלמה כי כנגדו עשה כל הנעשה , הי' הוא כשיירא האדם מדבר מה אין ראוי להמתין עליו כלל ולזה תמצא שאדניהו השתדל תכף לדעת אם רצון שלמה להמיתו ולזה שם עצמו במקום אין לו לירוא ממנו שימיתהו שם כי היה המקום ההוא מקלט לו והוא המזבח שהוא למקלט כמו שנתבאר בתורה עם שאז גם כן היה עת רצון כי היה אז די שמחה לשלמה במה שהשיג מהמלוכה ואולי מפני זה יתפייס אז יותר למחול לאדניהו והנה השיג אז מזה מה שהיה ראוי להשיג וזה שכבר מחל לו הנעשה בתנאי שישמור בעתיד שלא תמצא בו רעה כי אז ישוב בראשו מה שעשה מזה כי בזה הראה לבבו לעשוק המלוכה משלמה ולזה עם מעט שיעשה מהרע שיראה בו שהוא נמשך לזאת המחשבה יוזק אז בזה המעשה מפני שבו בחינת כוונתו במה שיעשה אחר זה , הי''א והוא במדות והוא להודיע שראוי לכל אדם שיצוה בעת מותו המונהגים ממנו וידריכם אל הטוב לפי מה שאפשר כי אז יפסק ממנו דבר מוסרו בעתיד ולזה ראוי שישתדל אז להקנותם מהמוסר מה שיספוק להם אחר מותו ולזה תמצא שדוד כשקרבו ימיו למות צוה לבנו שלמה לשמור משמרת התורה להיות עיניו ולבו תמיד בכל חלקיה כי בזה תדבק בו ההשגחה האלהית ויצליח בכל מעשיו ובכל מה שיפנו אליו ובזה התמיד לו ולזרעו המלוכה ולזה משך לבו מאד בזאת הצוואה להתנהג בדרכי התורה כדי שיחזק בה וכן מצאנו שעשו משה ויהושע ר''ל שהם הוכיחו את ישראל וצוו אותם לשמור את התורה קרוב למותם יותר ממה שצוו אותם קודם מותם , הי''ב הוא להודיע שראוי להשתדל בכל הפנים לשפוט עושה הרע כרשעתו לבער הרע מן הארץ כי בזה יוסרו שאר האנשים ולזאת הסבה ראוי גם כן לגמול טוב לאשר גמלו טוב ולזה ספר כי דוד צוה לשלמה שיעשה הדבר בחכמה באופן שימצא מקום להשיב ליואב ולשמעי הראוי להם מהרע בדרך שיוריד שיבתם בדם שאול ושישיב חסד לבני ברזילי הגלעדי כאשר גמלוהו בברחו מפני אבשלום , הי''ג והוא במצות והוא להודיע שיש למלך לענוש הראוים לענוש ביותר ממה שימשך מדברי תורה ולזה תמצא שהרג שלמה את יואב ואם לא היה בן מות לפי משפטי התורה כי לא היתה שם התראה גם הרגו במקום שלא היה ראוי להמיתו והוא בהיותו מחזיק בקרנות המזבח כי התורה לא הקפידה שם שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות ובזה מצאנו בדוד שהרג אנשים בעבור הודאת פיהם שלא היו ראוים למשפט לפי משפטי התורה , הי''ד והוא להודיע שכבר מיהר שלמה לקיים מצות אביו בענין יואב ושמעי והיה מחכמתו שצוה לשמעי דבר לא הרגיש שיהיה מכוון מאד מן המלך והודיעו המלך כי זה סבב מיתתו מפני מה שעשה מהרע לדוד ומצא בזה שלמה מקום לגבות את חובו עם שזה היה ממה שיתבאר ממנו כי ראוי היה למלך לצוותו זה כי אולי אם יצא משם ישתדל להניא לב העם מאחרי המלך כי היה בלתי נאמן למלך כמו שיראה מדבריו לדוד בברחו מפני אבשלום בנו :

השאלות: למה כפל שנית והממלכה נכונה ביד שלמה שכבר אמר למעלה פסוק י''ב ותכון מלכותו מאד :

ויצו המלך, ובזה קיים צואת אביו שרמז במ''ש וידעת את אשר תעשה לו. והממלכה נכונה ביד שלמה העיד הכתוב שעד הנה היו משטינים במלכותו, כי באמת יואב ואביתר חרשו רע מצד אדוניהו, ושמעי זרע עמל מצד בני ימיני, ועתה במותם נכונה הממלכה, ויש הבדל בין מלוכה ובין ממלכה, שנושא שם מלוכה הוא מצד המלך ומצד זה כבר כתוב ותכון מלכותו מאד, אבל נושא שם ממלכה הוא המדינה, ובמדינה היו עדיין עוררים ועתה הממלכה נכונה בידו אין שטן ופגע רע :