ולא יחם לו . אמרו רבותינו ( ברכות סב ב ) : כל המבזה בגדים , אינו נהנה מהם לסוף , לפי שקרע את כנף המעיל לשאול . ומדרש אגדה : אמר רב שמואל בר נחמני : כשראה דוד את המלאך עומד בירושלים וחרבו בידו , נצטנן דמו מיראתו ( ראה פרקי דרבי אליעזר פרק מג ) :

זקן בא בימים . כי זקן יאמר בלשון בני אדם על המוחש הנראה באדם , מלובן השער והקמטת הפנים , ולפעמים תקדים לבוא בלא עת , ולזה פירש ואמר בא בימים , כאומר הזקנה בא בזמנו לפי הימים : ויכסהו . עם שהיו מכסים אותו בבגדים , מכל מקום לא היה בשרו מתחמם :

יחם . מלשון חמימות :

והמלך דוד זקן . עד ויתחתן שלמה את בת פרעה : ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו . ידוע שהבגדים אינם מחממים כ''א במקרה מצד שמירתם שהאויר המקיף בגוף לא יקררהו ולזה בקשו לו עבדיו דבר שיחממהו מצד חמימות בו ובחרו לו שיתחמם בחום נערה בתולה מפני שיתקבצו סבות רבות אל שתחממהו האחת מצד אשר בה והשנית מצד התחממה בהיותה עם הזכר והתעוררה למשגל והשלישית כי הוא ג''כ יתעורר טבעו לקראתם מצד יפיה והיותה בתולה וזה יהיה סבה אל שיתחמם מעצמו :

והמלך דוד, כבר כתב מהרי''א שמה שלא נכתבו דברים האלה בספר שמואל, שהוא מיוחד אל ספורי קורות דוד, הוא כי רצה לכתוב בספר הזה דברים הכוללים כל עניני שלמה והמשחתו, כי המשחת שלמה ומחלוקת אדוניהו עליו וכל הנמשך יתיחס אל ספורי שלמה, אמנם למה ספר ענין אבישג השונמית נתן בזה טעמים בלתי עצמיים כפי דעתי, ואנכי אחשוב כי באשר הסבה שהניעה את לב דוד להמליך את שלמה באותו היום שהמליכו בחייו היה מחלוקת אדוניה אשר רצה להחזיק מלכות בלא דעת אביו, ומטעם זה משחו את שלמה הגם שמלך בן מלך אין צריך משיחה (כמ''ש בספרא מכלתא דמלואים, ובגמ' דכריתות והוריות), מכל מקום משחו את שלמה מפני מחלקותו של אדוניה ולכן הוכרח הכותב להקדים ענין אדוניהו, ואולם באשר גם זה היה לו סבה בהכרח, כי מה ראה אדוניה לעשות האולת הזאת, למלוך בחיי אביו בלא דעתו, ולא ידע כי יתודע הדבר לאביו ומלבד שלא ישיג התכלית עוד ישנאהו על כי חשב למרוד בו, ויקדים להמליך את שלמה כאשר היה כן באמת, ואם אבשלום מרד על פני אביו קשר קשר ויט כל ישראל אחריו, לא כן אדוניה שלא היו דבריו רק עם יואב ואביתר, וטוב היה לו להמתין עד ימות אביו, שאז יעשה מה שלבו חפץ, לכן הקדים הסבות שהניעו את הדבר הזה, הנה לא ירא שיהיה כמורד במלכות אביו כמו אבשלום, כי אבשלום עשה זה בעוד מלך דוד ועשה חיל, וזהו און ומרד להעביר את אביו בעוד כחו חזק להנהיג ולמשול, לא כן עתה המלך היה זקן וגם בא בימים, רצה לומר זקן באפיסת כחותיו וגם היה בן שבעים, וכבר הפסיק מלהנהיג ולמלוך כי שכב על ערש מכוסה בבגדים, ולא יחם לו, פירשו המפרשים שלא היה מחמם את עצמו (ושרשו יחם והיו''ד אית''ן מהקל) כי אפס חומו הטבעי ולכן לא הועילו הבגדים שהם אין מחממים בעצם רק שומרים האויר המקיף שלא יקררהו, ובזה לא היה מקוה עוד להתחזק ולמלוך כי אפסו כחותיו, ונדמה בענין המלוכה כאילו אינו בעולם והגיע העת שבניו ינהיגו את המלכות תחתיו :

בתולה . בתוליה מחממין את בשרה : סוכנת . מחממת , וכן ( קהלת י ט ) : ובוקע עצים יסכן בם :

נערה בתולה ועמדה לפני המלך . להיות מוכנת לו :

סכנת . מחממת , כמו ( קהלת י ט ) בוקע עצים יסכן בה :

ותהי לו סוכנת . ר''ל שומרת האוצרות וזה יהיה סבה שתוכל לבוא לשכב בחיקו ואיש לא ירגיש :

ויאמרו זאת שנית שעבדיו הרופאים אמרו לו שיבקשו לו נערה בתולה, כי באשר ראו אפיסת כחותיו, וראו גם כן שלא יתחמם רק מן האדם, שיחם אותו בחום הטבעי אשר בו, לא פקדו שישכבו נשיו או פלגשיו אצלו לחממו, כי פן יתעורר אל המשגל ויחלישהו, לכן יעצו לבקש לו נערה בתולה שלא תהיה לו לפלגש רק לעמוד לפניו לשרתהו, ולהיות לו סוכנת ממונה על אוצרותיו, בענין שלא תבא עוד אחת מנשיו אצלו כי יופרש מהם (ואמרו ועמדה לפני המלך בלשון נסתר וסיימו ושכבה בחיקך בנכח, רצה לומר שיפרסמו כי מבקשים נערה בתולה לעמוד לשרת את המלך, כי אין מן המוסר לומר שתשכב בחיקו ובאמת תשכב בחיקו ותחמם לו). ובזה הודיע מה שעלה על לב אדוניהו למלוך בירושלים בלא דעת אביו, ואיך יצוייר זה הלא תיכף יודע מעשהו למלך על ידי עבדיו ועל ידי נשיו בפרט בת שבע תגיד זאת, רק אחר שנשיו כולם לא באו לפניו, וגם משרתיו נכלאו ממנו שאין מן הצניעות לשכב עם נערה בפני שום אדם, רק אבישג לבדה, שרתהו ואצרה אוצרותיו והיתה עמו, חשב כי יעלם הדבר מן המלך באשר אין בא בחדרו, ולולא נתן הנביא ששלח את בת שבע לא היה דוד יודע מאומה כי היה מופרש מן העם ומבני ביתו :

נערה יפה . כי היופי יורה על רבוי הדם , המוליד דב החום :

(ג-ד) ויבקשו ועתה יגיד הסבה העצמיית אשר נחפז אל הדבר שלא בעתו, כי סוף מעשהו מה שבא אדוניה אל אם שלמה לבקש שתנתן לו אבישג לאשה, היא תגלה לנו כי חשק בה מאד עד שמסר את נפשו בעבורה לבקשה מאת שלמה שלא נעלם זאת מאתו כי בנפשו הוא, רק רוב חשקו אליה הניע אותו לזה, וזאת לעד כי כבר חשק בה מכבר בעת ראה אותה בבית אביו ומאז נתן דעתה עליה, וזאת בערה בלבו כרשף אש למלוך תיכף ולקחתה לו לאשה, כי לא ימנענה אביו ממנו אחר שלא ידעה והיתה רק לשרתו לבד וימצא נערות יפות זולתה לשרתהו, וזה שהקדים שהיתה יחידה ביופי, אם מצד הבקשה שבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל, ורק אותה מצאו מכל הבתולות, ואם מצד עצמה שהיתה יפה עד מאד, יופי מופלגת, ולא היתה מניעה מצד אביו כי המלך לא ידעה, והגם שהכתוב לא באר זה בפירוש שחשק בה אז, ושלכן החיש מעשהו, והסתיר ברמז מפני הכבוד, הן רמז כ''ז אם בהמשך הסיפור שהקדים הסבה אל המסובב, אם באחרית דבר שמסר נפשו על זה, ושבעבור כן נהרג, כי גם שלמה בחכמתו הבין זה, שלא ישקוט אם ימנענה מאתו, ובאופן זה נדמה במעשיו לאבשלום, זה מלך בחיי אביו וזה רוצה למלוך בחיי אביו, זה בא על פלגשיו וזה רוצה לקחת שוכבת חיקו, רק אבשלום מרד בזדון ובא על פלגשי אביו להראות כי נבאש באביו, ובזה היה בהפך, רצה באבישג מפני תאוותו, ורצה למלוך באופן שלא ירע בעיני אביו :

לא ידעה . שהבתולה יפה לחמם מן הבעולה . ורבותינו אמרו ( סנהדרין כב א ) משום לא ירבה לו נשים ( דברים יז יז ) , וכבר היו לו שמונה עשר ( רש''י שם ) :

ותשרתהו . בדבר החמום : לא ידעה . כי הבעולה לא תחמם עוד כבתולה , ורבותינו ז''ל אמרו ( סנהדדין כב א ) שהיתה אסורה עליו , משום שנאמר ( דברים יז יז ) : לא ירבה לו נשים :

ידעה . הוא כינוי למשכב :

מתנשא . מתפאר : וחמשים איש . נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים ( שם כא ב ) :

מתנשא לאמר וגו' . היה מראה בעצמו נשיאות וגדולה , וכאילו אמר אני אמלוך . כי הגדולה שהיה מראה בעצמו , לא תתכן אלא למי שמעותד למלוך : רכב . לרכוב בו :

ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו . ראוי שתדע שמלכי ישראל לא הותר להם להרבות סוסים ולזה לא היה זה הענין קטן אצל מלכי ישראל :

ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך, על ידי הסבות הנ''ל התחיל לאמר כי הוא ימלוך, ויעש לו רכב וכו' כמו שעשה אבשלום, להראות תכסיסי מלוכה :

ולא עצבו . לא הכעיסו , למדך שהמונע תוכחה מבנו , מביאו לידי מיתה : וגם הוא טוב תואר . כאבשלום , שנאמר ( שמואל ב יד כה ) : וכאבשלום לא היה איש יפה , היא גרמה להם שנתגאו : ואותו ילדה . אמו : אחרי אבשלום . כלומר גדלתו אחר תרבות שגדלה אמו של אבשלום :

ולא עצבו וכו' . רוצה לומר : מעודו , עם כי עשה דבר מה שלא כהוגן , לא היה אביו מעציבו לומר למה עשית כזאת ובעבור זה חשב שכל מעשיו הגונים , וראוי הוא למלוכה : וגם הוא טוב תואר . רוצה לומר גם בעבור היופי חשב שהגון הוא למלכות : ואותו ילדה . אמו ילדה אותו מיד אחר שנולד אבשלום , ואם כן היה עתה גדול האחים , כי אמנון ודניאל ואבשלום הגדולים ממנו כבר מתו , ובעבור זה חשב גם כן אשר לו משפט המלוכה :

ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית . הנה מפני זה חשב אדניה שיהיה לב דוד להמליכו אחריו כי לא גנה אותו על דבר ממעשיו והוא היה גם כן יפה תאר מאד ובעבוד יפיו חשב שהוא ראוי למלך : ואותו ילדה אחרי אבשלום . הנה הוא מבואר שאי אפשר שנבין מזה ענין הלידה כי אבשלום היה בן מעכה ואדניה היה בן חגית ואילו היה מענין הלידה היה ראוי שיהיו שניהם מאם אחת תלד אדניה אחרי אבשלום ולזה הוא מבואר שהוא מענין הגדול כאמרו ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל המחולתי שהוא מענין הגדול כמו שקדם והרצון בזה שאמו גדלה אותו אחרי אבשלום והתנהג במנהגיו ובמדותיו ולזה אמר וגם הוא טוב תאר מאד כמו אבשלום שהיה יפה תאר מאד כמו שזכר במה שקדם הנה כמו שחשב אבשלום שימלוך אחר דוד מפני רוב יופיו כמו שחשב אדניה :

ולא עצבו, עתה יספר מה שיפלא, {{{א}}} איך לא התיירא מאביו, {{{ב}}} איך לא התיירא שלא יסכימו ישראל במלכותו, על זה אמר מאביו לא התיירא כי לא עצבו מימיו וחשב שגם עתה יחריש אחר שיראה שהחזיק במלכות, ולא התיירא שלא יסכימו ישראל, שבזה הי''ל ג' טעמים שיסכימו עליו, {{{א}}} כי גם הוא טוב תאר מאד, שזה דבר הנושא חן בעיני העם לענין המלכות, כמו שאבשלום מצא חן מטעם זה, ועל זה אמר וגם הוא, {{{ב}}} שהיתה המלוכה מגיע לו ממנהגי המלכות, כי אותו ילדה חגית אמו אחרי שנולד אבשלום למעכה, כי היה אמנון הבכור ואחריו דניאל ואחריו אבשלום ואחריו אדוניה, ואחר שג' הראשונים מתו הוא הבכור המולך תחת אביו :

עם יואב בן צרויה . לפי שהיה יודע שבלבו של דוד עליו , על שהרג את אבנר ועמשא ואבשלום , וסופו שיצוה את בנו המולך תחתיו עליו , לפיכך היה רוצה שימלוך זה על ידו , ויאהבנו : ועם אביתר הכהן . שנסתלק מן הכהונה משברח דוד מירושלים מפני אבשלום , ששאל באורים ותומים ולא עלתה לו , שנאמר ( שמואל ב טו כד ) : ויעל אביתר , והיה מבני בניו של עלי , וידע שלא ישמש בימי שלמה , שהרי נאמר לעלי ( שמואל א ב לה ) : והקימותי לי כהן נאמן והתהלך לפני משיחי , והיה חפץ שיעמוד זה על ידו :

ויהיו דבריו . עצתו היה עם יואב , על כי ידע בעצמו שנבאש בעיני דוד בדבר אבנר ועמשא , והשכיל לדעת את אשר יצוה את שלמה עליו לבל ינקהו , וכאשר באמת צוה עליו וכמו שכתוב למטה ( ב ו ) , לזה היה נוטה אחר אדניה , בחשבו שהוא יאהב אותו בעבור זה . וגם אביתר נסתלק על ידי דוד מלהיות עוד כהן גדול בימי שלמה , וחשב שאדניה יחזירו :

ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן . ר''ל שכבר משך את לבבם להמשיך ולהסכים להמליכו והם עזרוהו בזה והנה חשב שכמו שאלו עזדו לדוד להגיעו למלכות ולהצליח כן יגיע לו על ידם וזה כי אביתר בא אל דוד מפני ברחו מפני שאול ועל פיו היה עושה דוד כל מעשיו ויואב הקים דוד על כסא המלוכה ונלחם מלחמותיו עם איש בשת ואבשלום ושבע בן בכרי ויואב גם כן נמשך לאדניה ועזרהו על הממלכה כדי שיאהבהו ולא יסירהו מהיות שר צבא כי נתבאד לו כי לב דוד להסירו ממעלתו בעבור דבר אבשלום ואביתר הכהן גם כן ראה כי דוד היה נותן יותר מהכבוד והמעלה לצדוק ממה שהיה נותן לאביתר וזה מבואר מהספורי' הקודמים שהקדים בהם דוד צדוק לאביתר :

{{{ג}}} ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן, שאחרי שיואב היה שר הצבא, וכל בני החיל יטו אחריו, ואביתר היה הכהן הגדול ויטה אחריו ההמון, חשב כי שני אלה יטו את כל ישראל אחריו. והטעם שעזרו יואב ואביתר אחרי אדוניה, באר מהרי''א כי יואב ידע שבלב דוד עליו מפני שהרג את אבשלום וחשב שיצוה לשלמה עליו להרגו וכן אביתר ראה שדוד חולק יתרון כבוד לצדוק וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, וחשבו להנצל בעתיד על ידי שיחזיקו ידי אדוניה :

ונתן הנביא . שנבא לדוד ששלמה ימלוך ; כמו שנאמר בדברי הימים ( א כב ט ) : ושלמה יהיה שמו :

ושמעי . אולי הוא שמעי בן גרא : ורעי . יתכן שהוא חושי הארכי , הנקרא ריע המלך : והגבורים אשר לדוד . הם עדינו ואלעזר ושמה , אשר היו בתמידות עם דוד ( כמו שנאמר בסוף שמואל ב ) :

וצדוק הכהן וכו' לא היו עם אדוניהו כי ידעו שדעת דוד להמליך את שלמה, והיה זה אצלם מרד למרות רצון דוד מלכם :

ומריא . שור של פטם : אבן הזוחלת . אבן גדולה , שהיו הבחורים מנסין בה את כחם להזיזה ולגררה , לשון מים זוחלין , ( דברים לב כד ) : זוחלי עפר . ויונתן תרגם : אבן סכותא , שעומדין עליה וצופין למרחוק : עין רוגל . תירגם יונתן : עין קצרא , הוא כובס , שמתקן בגדי צמר ברגליו , על ידי בעיטה :

עם אבן הזוחלת . סמוך לאבן הזוחלת , שעמדה אצל עין רוגל : ולכל אנשי וכו' . מאותם שנטו אחריו :

ומריא . שור פטם : אבן הזוחלת . נקרא כן על שם שהיו המים זוחלין ונגרים סמוך לה :

ומריא . הוא מין ממיני הבקר השמנים והגדולי' : עם אבן הזוחלת . ר''ל אצל אבן הזוחלת ונקראת האבן ההיא כך לסבה לא ידענוה ואפשר כי האבן ההיא היתה גדולה וחלקה מאד ולרוב חלקותיה היו מניעין אותה הנה והנה :

ויזבח אדוניהו, ומטעם זה בעצמו שראה שיש מתנגדים לו ומחזיקים ידי שלמה רצה לקשר את אוהביו במסורת הברית על ידי משתה ששם במשתה היין ימליכוהו טרם יתיעצו אוהבי שלמה, באופן שימלוך פתאום, ולכן לא קרא אל מתנגדיו לבל יתעורר שם ריב ומדנים, ומ''ש ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה מבואר אצלי שיש הבדל בין קרא שאחריו את ובין קרא שאחריו למ''ד, שקריאה עם את מורה שמזמינו לדבר גדול, ובבני המלך שהיה מתיעץ עמהם תחלה אם יסכימו, אומר קרא את רצה לומר ששאל עצתם תחלה, לא כן אנשי יהודה קרא סתם שיבואו כי יסכימו אחר זה במשתה, ולכן אמר אחר כך ואת נתן וכו' לא קרא, רצה לומר כי לא שאל עצתם בזה (ואבן הזוחלת י''מ שהמים זוחלים שם והוא עין רוגל) :

ואת שלמה אחיו לא קרא . שיודע היה , שהתנבא עליו הנביא למלוך :

והנה לא קרא שלמה אחיו לאכל עמו כי ידע שהוא ינגד לו בזה להיותו בוטח שימלוך אחרי דוד אביו ולזאת הסבה גם כן לא קרא אל נתן הנביא כי הוא נבא לדוד ששלמה ימלוך אחריו כמו שנזכר בדברי הימים ובכלל הנה לא קרא לאותם שלא היו נסכמים לעצתו כמו צדוק הכהן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד כי ידע כי הם יבלבלו עצתו ותתחדש מזה תנואת לב העם הנסכמים לעצתו :

הלא שמעת . באמת בודאי שמעת אשר אדוניה רוצה למלוך , והדבר קרוב : לא ידע . כאומר לא תחשוב שבדבר המלך נעשה ואין להשיב , כי המלך לא ידע מזה :

הלא שמעת, בא לעוררה מג' צדדים, {{{א}}} בל תאמר כי עוד יש שהות, על זה אמר כי מלך אדוניהו כבר מלך והדבר נחוץ. {{{ב}}} בל תאמר כי אם כן כבר נעשה מעשה ואין להשיב, על זה אמר ואדנינו דוד לא ידע, וכשידע ימליך את שלמה :

ומלטי את נפשך . מן המחלוקת לאחר מות המלך , שירצה בנך למלוך , כמה שהבטיחו הקדוש ברוך הוא :

ומלטי . בכדי שתמלטי את נפשך וכו' , כי אם ימלוך אדוניה , בוודאי יהרג אתכם , למען לא תהיו לו לשטן בדבר המלוכה :

{{{ג}}} בל תאמר כי אין בזה רק רדיפת הכבוד והשררה ואין זה כדאי אצלה להשתדל על זה, לכן אמר ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה, רצה לומר כי במלוך אדוניה יהרוג אתכם אחר שיודע שהיה דעת דוד להמליך את שלמה :

עודך . בעוד שתדברי עם המלך , אבוא גם אני להשלים דבריך : החדרה . לחדר משכבו , ולשלא נחשוב שבאה לשכב אצלו , אמר : והמלך זקן מאוד , והחום הטבעי הלך ממנו , עד שאבישג היתה משרתת אותו בדבר החמום :

ומלאתי . ענין השלמה :

ומלאתי את דבריך . אשלים מה שיחסר בהם או ירצה בזה שימשך לדבריה כטעם כי מלא אחרי ה' :

והמלך זקן מאד, הקדים להציע למה שיאמר שדוד נבהל על ביאתה ואמר מה לך, שזה היה מג' טעמים, {{{א}}} שלא היו נשיו רגילות לבא לפניו אז לתשמיש כי היה זקן מאד, {{{ב}}} שלא באו לשרתו כי אבישג השונמית משרת את המלך, (ובפרט למ''ש למעלה שזה היה כדי שלא יבואו נשיו לחדרו) :

מה לך . היות לא היתה רגילה לבוא אליו :

ותקד . כפפה הקדקוד :

{{{ג}}} ותקד ותשתחו, שזה היה מורה שבאה לבקש דבר, כי נשי המלך בבואן לחדרו כדרך נשים לא תשתחוינה, ולכן ויאמר המלך מה לך, כי הבין שיש לה דבר גדול נחוץ :

ותאמר לו, היא ספרה הדבר באופן שאינה מתרעמת על המלך כי לבה בטוח שלא מאתו יצא הדבר, אחר שנשבע לה, רק מגדלת פשע אדוניהו וחטאתו שהוא בן סורר ומורה על פני אביו, וזה שכתוב, {{{א}}} אתה נשבעת, {{{ב}}} שהיתה השבועה בה' אלהיך שהיא שבועה חמורה בשם, ובפרט למ''ש דהנשבע באלהי ישראל אין מתירין לו, {{{ג}}} לאמתך והנשבע לחברו אין מתירין לו אלא בפניו, {{{ד}}} שאמרת כי שלמה בנך ימלך אחרי, שימלוך מצד שהוא בני, מאהבתך אותי וכי אני הראויה לזה מצד שיצא ממעי שבט מושלים, בפרט למ''ש חכמינו זכרונם לברכה שלא רצתה להנשא לו רק על תנאי זה, ואם כן התקשר לה על הדבר הזה, {{{ה}}} והוא ישב על כסאי, כי הוא גם כן ראוי לזה מצד עצמו, כי ידמה כסאו לכסאך, בענין שלא תופחת מעלת כסאך בישיבתו עליו :

ועתה . דבר הנעשה עתה , הנה לא ידעת מזה , רוצה לומר : לא אחשוד אותך שעברת על השבועה , והדבר נעשה בידיעתך :

ועתה הנה אדוניהו מלך, רצה לומר והלא גם אם היה מולך אחרי מותך היה זה מרד, אחר שהבטחת את המלכות לשלמה, כ''ש עתה בחייך, זאת שנית ועתה אדני המלך לא ידעת, שאין לו אמתלא שלא ידע משבועתך, ושחשב שתסכים לזה אחר שהוא הבכור ולו המלוכה, שאם כן מדוע העלים הדבר מאתך שגם אם תגיע לו המלכות בירושה, אין מגעת לו בעודך חי, ואם כן עתה, רצה לומר בחייך איך אדוני המלך לא ידעת :

ויזבח וכו' . הביאה ראיה לדבריה , ואמרה שעשה משתה וקרא לכל בני המלך , ולשלמה לא קרא , ואם לא היתה המשתה בעבור דבר המלוכה , היה אם כן קורא גם לשלמה :

ויזבח הוסיפה להגדיל פשעו במה שהכין זבח רב והקדיש קרואיו בחיי אביו בהיותו שוכב על ערש דוי, זאת שנית כי לשלמה עבדך לא קרא, שזה מעיד שיודע כי הבטחת המלכות לשלמה, ולכן לא קראו, שאם היה זה בתומו, לא היה שלמה בן המלך גרוע משר הצבא :

עיני כל ישראל עליך . רוצה לומר : ופן תחשוב שכולם בחרו בו ולא תוכל להם , לא כן הוא , כי הכל תולים עיניהם בך , להגיד להם וכו' , ויקבלו מאמריך :

ואתה, והנה לא ספרה לו שקרא לכל עבדי המלך בל יירא דוד שהעם אתו בקושרים, אמרה בהפך שעיני כל ישראל מצפים עליו, ורק מי שיבחר הוא זה ימלוך עליהם :

חטאים . חסרים ומנועין מן הגדולה כמו ( שופטים כ טז ) : אל השערה ולא יחטיא . ( כד ) אתה אמרת . בתמיה ( כה ) כי ירד היום . שהעיר היתה : . גבוהה , ואבן הזוחלת למטה בגיא :

והיה . רוצה לומר : אבל כאשר כן יהיה , מבלי הגיד מי ימלוך , אז כשכב המלך וכו' , נהיה אני ובני חסרים מן העולם , כי ימלוך אדוניה וישלח בנו יד :

חטאים . הוא מענין חסרון , וכן ( שופטים כ טז ) קולע אל השערה ולא יחטיא :

והייתי אני ובני שלמה חטאים . ר''ל נענשים כי מפני שידע אדניהו כי הממלכה עתידה להיות לשלמה ישתדל להמיתו כמו שהי' מבקש שאול להרוג את דוד לזאת הסבה עם שזה יהיה סבה להזכיר חטא בת שבע אחרי מות דוד ויביא זה לעז ג''כ על שלמה ואולם אם ימלוך שלמה יתבאר לכל כי מה' היתה בת שבע לדוד ושלא היתה אסורה לו אחרי מות אוריה עם שמפני אימת מלך ייראו לאמר דבר כנגדו או יהי' הרצון בזה והייתי אני ובני שלמה חטאים אם לא נגלה אזנך על זה בחייך כי נעשוק ממנו המתנה הטובה שנתת לנו ולא יהיה האשם זולתי בנו להגלות הענין שדעתך היא להמליכנו כאשר דברת ונשבעת לאמתך :

והיה אמנם אם יחריש יחשבו ישראל שזה נעשה בידיעתו, כי מי יאמין שדבר גדול כזה נכחד מן המלך, ובזה לא לבד שאחרי שכב המלך ימלוך אדוניהו באין מוחה, אחר שידמו כולם שהומלך בידיעתך כי גם אהיה אני ובני שלמה חטאים, כי אחר שהוא יודע ששלמה היה מוכן למלוכה, יאמרו ששוב נדחה על ידי חטאי וחטאו, וגם יזכירו חטא של אוריה באופן שישימוהו כבן זנונים, ואותי כמנאפת תחת אישה וידונו אותנו למיתה כחטאים, ויהיה די בזיון וקצף גם אל כבודך, מה שאין כן אם ימלוך שלמה יהיה גלוי לכל כי ראויה היתה בת שבע לדוד, ושסבב ה' שיצא הכל בהיתר כפי שפירשנו בספר שמואל ב' (ס' י''א) :

בא . אל חצר בית המלך :

עודנה . מלשון עדיין :

ויבוא . מן החצר בא לפניו אל הבית , אחר שצוה המלך לבוא לפניו . וקצר בדבר המובן מאליו :

אתה . תחסר ה''א השאלה , והוא כמו האתה אמרת וכו' :

אתה אמרת אדניה ימלוך אחרי . ר''ל האם אתה אמרת אם מאת אדני המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת את עבדך ר''ל האם היה מאת אדני המלך הדבר הזה ולא קראו לי כי לא הסכמת להודיע לעבדך מי ישב על כסאך :

ויאמר נתן אדוני המלך אתה אמרת אדניהו ימלך אחרי, הנה נתן תפס הספור באופן מתנגד אל דברי בת שבע, הוא עשה את עצמו כאילו יחשב שהיה זה בפקודת המלך, ובלתי מתרעם על אדוניהו רק על מה שהעלים המלך הדבר מאתו, כי הוא עשה את עצמו כלא ידע משבועת המלך לבת שבע, וזה שכתוב אתה אמרת אדוניהו ימלוך אחרי רצה לומר כן נראה הדבר :

כי ירד היום וכו' . ובוודאי המשתה ההיא נעשתה לשמחת המלכות : ויאמרו וכו' . רוצה לומר , בוודאי אמרו יחי המלך אדוניהו :

כי ירד היום ואי אפשר שיעשה זה היום בעוד המלך חי בלא ידיעתו, וגם שקרא לכל בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכהן, שאי אפשר שאלה כולם יעשו זה בלא דעת המלך, והלא הנם אכלים ושותים לפניו ויאמרו יחי המלך אדניהו :

ולי אני עבדך וכו' . הביא ראיה שהמשתה נעשתה לשמחת המלכות , שהרי קרא לכל בני המלך וכו' , ולי וכו' לא קרא , ואם לא היתה בדבר המלוכה , היה קורא גם לנו . ( כז ) אם מאת וכו . אם המלכת אדוניה היא במצותך , תמה אני , למה לא הודעתני מי ישב וכו' :

ולי ואם כן אתרעם למה לא קרא לי באשר גם אני עבדך, וכן לצדוק ולבניהו, כאילו מכחידים פקודת המלך מפנינו, וכי אנו לא נהיה נכונים לעשות פקודת המלך הזאת, וכן למה לשלמה עבדך לא קרא, אחר שנעשה הדבר בפקודתך בודאי גם שלמה יכנע תחתיו כי הוא עבדך ולא ימרה את רצונך, ולמה חושדים אותנו שנסרב להמליך את מי שיבחר המלך למלוך תחתיו :

אם מאת אדני, עוד הזכיר תרעומת אחרת נוגעת אליו לבד, באשר הוא נבא לדוד כי שלמה ימלוך אחריו, אם יצוייר שדוד ימליך זולתו, בהכרח בא אליו נבואה אחרת להמליך את אדוניהו, (שזה יצוייר אם גרם איזה חטא בינתים לשלמה שלא ימלוך) ואז היה דוד מחוייב להודיע זאת לנתן, בל יגרום לו ספק בנבואתו, או חשד על דוד שעבר על דברי נביא, וזה שכתוב אם מאת אדוני נהיה הדבר איך לא הודעת את עבדך מי ישב וכו', וכבר אמרו החכמים כי להוציא איזה התפעלות צריך לעורר הדברים מכל צדדיו, כי לפעמים יתפעל האדם מהקנאה והחמה, וזאת פעלה בת שבע בהגדילה חטא אדוניה, ולפעמים יתפעל מצד החשד והבושה, וזאת פעל נתן במה שהניח שדוד עשה זאת, ויתעורר מפני שראה שחושדים אותו שעבר על דברי נביא ועל שבועת אלהים :

קראו לי לבת שבע . כי רצה לתת לה התשובה 'על כי הדבר נוגעת אל נפשה ובעבור כי נתרחקה מאצלו בבוא נתן , שלא ירגיש המלך שבאת בעצתו , לזה צוה לקרותה אליו :

ויען המלך דוד ויאמר קראו לי לבת שבע . הנה נראה מזה כי בת שבע יצאה מן החדר בבא נתן הנביא לדבר אל המלך כדי שלא יכיר המלד כי זה הדבר היה מוסכם ביניהם ולזה קרא דוד לבת שבע ופחד לבא אליה ולומר אלו הדברים כי היא היתה יותר עצמית בזה מנתן הנביא כמו שמצאנו באשה התקועית שעשתה שאמרה הדברים אל יואב לא אליה :

קראו לי כי בעת שבא נתן הנביא יצאה בלא מענה, והודיע לה עתה כי ימלא שבועתו ביום הזה :

כאשר נשבעתי וכו' . רצה לומר : כאשר נשבעתי מאז , להמליכו אחר מותי , כן אעשה היום , להמליכו מיד בחיי :

תחתי . במקומי :

יחי אדוני . רוצה לומר : בחיי הנפשות , וזה שאמרה לעולם :

יחי אדוני המלך דוד לעולם, מלבד כוונה הפשוטה שיאריך ימים, כוונה שמלכות בנו תהיה כאילו הוא חי ומולך כי המלכות מתיחסת אליו שהוא לה לראש פנה, והכסא כסא דוד, גם מצד הסוד דוד חי וקיים :

קראו לי וכו', אחר שראה מחלוקת רצה לחזק מלכותו על ידי כהן גדול ונביא ובניהו שהיה ראש הסנהדרין, שע''י תעשה המשיחה כהלכה :

על הפרדה אשר לי . הוא סימן לו שימלוך , ותחלת הגדולה , שאין הדיוט רוכב על סוסו של מלך : אל גיחון . הוא מעיין השילוח , מכאן שאין מושחין את המלכים אלא על המעיין , סימן שתמשך מלכותו :

עבדי אדוניכם . על עבדי עצמו אמר , ודרך המדבר לדבר כן ודוגמתו בשמואל , שאמר ( שמואל א יב יא ) : את יפתח ואת שמואל . ולא אמר ואותי : אשך לי . המיוחדת לי , והוא לאות על המלוכה , שאין הדיוט רוכב על מה שרוכב המלך : אל גיחון . לסימן טוב , שתמשך מלכותו כנחל :

הפרדה . הוא הבא מן הסוס והחמור : גיחון . שם נחל , והוא השלוח , כן תרגם יונתן :

על הפרדה אשר לי . זה אחד מסימני המלוכה כי לא ירכב על מרכבת המלך מי שאינו מלך : והורדתם אותו אל גיחון . הנה בחר למשחו במקו' נהר להיות סימן שתמשך מלכותו ותתקיים ותתפשט :

על הפרדה אשר לי לפי שאין הדיוט משתמש בשרביטו של מלך, ואין ראוי שישתמש כל בע''ח בדבר מלכות, היה רוכב על הפרדה שלא היתה מקבלת זכר, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ומיוחדת למלך לבד ובזה הראה כי הוא המולך תחתיו, וצוה להורידו אל גיחון שהוא מי השלוח ההולכים לאט, לרמז על המשכת מלכותו בהשקט, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה אין מושחין מלכים אלא על גבי מעין :

ומשח אותו . נותן לו שמן בין ריסי עיניו , כמין נזר כזה :

ותקעתם בשופר . להשמיע לרבים :

ומשח אותו שם צדוק הכהן . ידענו כי שמן המשחה שעשה משה הוא נעשה לדורות כמו שנזכר שם לא נעשה עוד זולתו ולזה הוא מבואר שאין זאת המשיחה שימשחהו כולו בשמן ההוא כי לא יספיק השמן ההוא לזה לא היתה המשיחה כן בכל מה שמשח משה ממנו ולזה הוא מבואר שלא ימשח בו כי אם חלק מהנמשח והנה היתה משיחת המלך על ראשו כמו שאמר בשאול ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו והנה ראוי שתהיה זאת המשיחה אצל המקום שתהיה בו כתר המלכות , וראוי שתדע כי לא הוצרכו למשוח שלמה אלא מפני מחלוקת אדניה כי במשיחת דוד נמשחו כל הקמים תחתיו מזרעו כמו שבמשיחת אהרן ובניו נמשחו כל הבאים אחריהם להיות כהנים ולזה לא הוצרכו למשוח אחר זה כי אם כהן גדול :

אחריו . צוה שהוא יעלה לפניהם , כדרך המלך ההולך בראש :

ובא וישב על כסאי . לפרסם לכל שהוא מלך כדי שיסור המחלוקת מעל שלמה :

והוא ימלך תחתי רצה לומר לא אחרי מותי רק בחיי ימלוך תחתי ובמקומי תיכף, ואותו צויתי בענין שאינו כמולך בחיי אביו כיון שאני צויתי אותו ומקיים ציוויי בזה ולא שתחולק המלכות לשנים בענין שגם אדוניה יהיה לו שבט אחד, רק על ישראל ועל יהודה :

אמן . שיחיה שלמה :

כן יאמר ה' . שישב על כסא המלוכה :

אמן . הוא ענין בקשה על קיום הדבר :

אמן כן יאמר ה' אלהי אדני המלך . היא תפלה שיהיה רצון השם יתברך שיהיה הענין כן ר''ל שתהיה המלוכה לשלמה כי אם לא תהיה לו מה' לא יועיל לו זה :

כן יאמר ה', שיסכימו על זה בשמים :

מכסא אדוני המלך . מכאן שאין אדם מתקנא בבנו :

ויגדל את כסאו מכסא אדני המלך דוד . למדנו מזה שאין זה כנגד המלכות וזה כי רצון המלך הוא שיצליח בנו יותר ממנו :

ויגדל את כסאו, שאחר שה' יהיה עם שלמה כמו עמך ממילא יגדל את כסאו אחר שהוא מלך בן מלך, וזה שכתוב מכסא אדני המלך, מסבת שכסאו בא מכסא דוד אביו, וי''ל זכות אבות ומלכות בירושה מה שלא היה לך :

והכרתי והפלתי . תרגם יונתן : וקשתיא וקלעיא . ורבותינו אמרו ( ברכות ד א ) : אור ( ם ותומים : לט ) את קרן השמן . משמן המשחה שעשה משה : מן האהל . שהארון נתון בעיר דוד , וצלוחית של שמן המשחה לפני הארון , ( כמו שאנו שונין בסדר יומא נב ב ) :

והכרתי והפלתי . תרגם יונתן : וקשתיא וקלעיא : על גיחון . אל גיחון :

וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי . הם היו סנהדרין כמו שקדם וזה כי אלו שזכר הם אשר על פיהם ראוי שתהיה בחירת המלך להיות מה שיבחרו נבחר מאת ה' והנה אשר יבחרהו הנביא יודע שבחרו ה' כמו שמצאנו בשמואל כשבחר שאול ודוד וכן הענין בכ''ג באורים ותומים יודע מי הוא אשר בחר ה' בו וכן הענין בסנהדרי גדולה כי כל ישראל מחוייבים להמשך למה שיגזרו כמו שנתבאר בתורה ולזה זכר בזה המקום צדוק הכהן כי הוא היה כ''ג ונתן שהיה נביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפליתי שהיו סנהדרי גדול' ובניהו בן יהוידע היה עליהם כמו שנזכר בספר שמואל :

מן האוהל . אשר נטה דוד בעירו , להכניס בו הארון , ושם היה שמן המשחה :

קרן . כלי עשוי דמות קרן :

בחלילים . פלאוט''י בלע''ז : ותבקע הארץ . דברו הנביאים בלשון הבאי , כלשון בני אדם :

מחללים בחלילים . מזמרים בכלי זמר ששמו חליל וכן ( ישעיהו ל כט ) : כהולך בחליל : בקולם . בעבור קול ההמיה . והוא ענין גוזמא :

מחללים בחלילים . ר''ל שהיו מנגנים כחלילים והם כלי זמר בדמיון קנים והם נקובים נקבי' משוערים להוצא' מינים מוגבלים מהקולות : ותבקע הארץ לקולם . אמר זה על צד ההפלגה והגוזמא או יהיה הרצון בזה כי לקולם נאספו רבים אליהם מכל הצדדים וכאילו בקעו אויר הארץ בחוזק :

והם כלו לאכול . את הקול שמעו בעת כלו לאכול : קול הקריה הומה . קול קבוצת אנשי העיר הומה :

הקרואים . המזומנים להסעודה , כמו ( שמואל א ט יג ) אחרי כן יאכלו הקרואים : הקריה . העיר :

מה קול הקריה הומה . ר''ל מה קול העיר אשר היא הומה זאת ההמי' הנפלאה :

וישמע יואב, הם לא שמו על לבם רק המיית העיר, אבל יואב שהיה שר הצבא שמע והבין את קול השופר, שהיה בו סימנים מיוחדים, והבין כי קול כזה לא ישמיעו רק לענין גדול, ולכן אמר מדוע קול הקריה הומה, בודאי נעשה איזה דבר רשום (ומלת הומה מוסב על הקריה מה היא הקול שהקריה הומה) :

וטוב תבשר . על כי מדרך אדם המעולה , להתאמץ להשמיע בשורה טובה :

איש חיל . אדם מעולה ומזורז :

כי איש חיל אתה וטוב תבשר . ידמה שהרצון באיש חיל איש טוב כי האיש הטוב עושה חיל בטובותיו ומדרך האיש הטוב לבשר טוב לא הרע או ירצה הרצון באיש חיל גבור והנה מדרך הגבור שיתנבא תמיד הטוב בדברי הריב והמלחמה לסבה היותו בלתי מפחד :

בא כי איש חיל אתה, יונתן לא היה מן הקרואים כי נשאר בעיר לרגל מה יעשה שם בעת ההיא שנקבצו חוץ לעיר להמליך את אדוניהו, וזאת הבינו כי המית הקריה יש לה איזה יחוס אל הענין שהם עוסקים בו, או לעזרתם או כנגדם, כי בלי ספק יתעורר רעש בעיר כשיודע כי ממליכים מלך בעין רוגל, וחשב שיונתן בהיותו איש חיל, קבץ גבורי המלך והריעו בקול בעיר שמחים על מלכות אדוניהו, ובזה טוב יבשר :

אבל אדונינו . כלומר , עכשיו אין בשורתי טובה לך :

אבל . רצה לומר : לא כמו שתחשוב שאבשר טוב , אבל הוא בהפך , כי המלך דוד וכו' , ורעה היא :

ויען יונתן, אבל לא כדברך כי אדונינו המלך דוד המליך את שלמה, זה אמר דרך כלל, עתה פרט פרטי הדברים :

(מד-מה) וישלח אתו המלך וכו' וימשחו וכו' באופן שהיה זה ע''פ כ''ג ונביא וסנהדרין, ואל תחשוב שהעם לא יסכימו לזה. על זה אמר ויעלו משם שמחים ותהום הקריה הוא הקול :

ותהם . מלשון המיה :

ולא תאמר שנמשח למלוך אחרי מות דוד, כי ישב על כסא המלוכה :

על המשכב . בשכבו על המשכב , השתחוה לה' :

ולא תאמר שגם הם עשו זאת מעצמם, כמו שיואב ואביתר רצו להמליך את אדוניהו מעצמם, על זה אמר וגם באו עבדי המלך לברך את אדונינו והמלך השתחוה על המשכב הרי מדעתו נעשה כל זה, ונוסח הברכה היה שיגדל ה' את שלמה בשם טוב מצד מעשיו הטובים וחכמתו ויגדיל כסאו מצד המלוכה למרבה המשרה, ושניהם יגדלו מדוד, מצד שהוא יורש עצר ובן מלך כנ''ל :

אשר נתן היום יושב . כמו אשר נתן היום בן יושב וגו' :

ולא תאמר שדוד יחלק המלכות לשנים ויתן גם לך שכם אחד, כי ככה אמר המלך ברוך ה' וכו' אשר נתן היום יושב על כסאי, זה מורה שתפס מלכות כללי על כסא דוד ועל ממלכתו, וגם שהחזיק המלכות מהיום בענין שהוא המולך עתה תחת דוד, וכל החולק עליו מורד במלכות וחייב מיתה :

בקרנות המזבח . שהיה בגבעון , אמר : הרוגי בית דין נקברין בקברי בית דין , אמות כאן , ואקבר בקברי אבותי , ( כך דרש רבי תנחומא מסעי יב ) :

ירא . שלא לדונו כמורד במלכות , על אשר רצה למלוך מבלי דעת המלך : בקרנות המזבח . אשר עמד לפני הארון , בחשבו שלא יחלל המקום , להרגו שם :

ויחזק בקרנות המזבח . הנה כבר נתבאר בתורה כי המזבח קולט אלא אם בא שם רוצח מכה נפש בזדון ובערמ' והנה אדוניה לזה בא שם כי שם לא היה מפחד שיהרגנו שלמה ויהיה המקום ההוא לו למקלט עד שיבטיחהו המלך שלמה שלא ימיתהו :

אם ימית . רצה לומר : שלא ימית , וכאלו אמר שיהיה עליו עונש שבועה אם ימית וגו' :

כיום . כעת , כי יום הוא כמו עת , והכ''ף באה לאמתת הדבר , כמו ( בראשית כה לא ) מכרה כיום :

לאמר ישבע לי כיום, רצה לומר כי מנהג המלכים לעבור על פשע ביום מלכותם, כי הוא יום חסד, לכן אמר שישבע לו כיום. בפרט כי היום הומלך והוא נכנע תיכף, כמ''ש אם ימית את עבדו בחרב, אחר שהוא עבדו אם ימיתהו בסייף שהמלך אין לו רשות להרוג כי אם בסייף, פי' שלא ימיתהו על מרידתו :

לבן חיל . רצה לומר : לעבוד עבודתו כשאר עבדי המלך : לא יפול וגו' . רצה לומר : לא יעונש על העבר , אפילו עונש מועט ואמר בלשון גוזמא , כדרך שהבריות אומרים : ואם רעה תמצא בו . ואפילו בדבר שאין בו כדי להמית מכל מקום יומת בעבור צרוף הדבר הזה :

משערתו . משער ראשו :

אם יהיה לבן חיל לא יפול משערת ראשו ארצה . ר''ל אם תחזקנה ידיו להיות לעבודת המלך ולמצותו כשאר בני החיל לא יגיעהו נזק מצדי וכן שלח דוד לאנשי יבש גלעד ועתה תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל :

ויאמר שלמה, לא נשבע כי אמר שבל''ז על העבר אינו חייב מיתה. רק אם רעה תמצא בו בזה יתחייב למפרע ומת :

וירדהו . צוה לו לרדת בהבטחתו : לך לביתך . כי נשאר עומד לפני שלמה , בחשבו שכוונתו להיות לבן חיל , לעמוד לפניו ולשרתו בכל עת , ואמר לו לך לביתך , כאומר לבבי לא כן יחשוב , כי אם תהיה לבן חיל לעת מצוא , בזמן הצורך :

ויבא וישתחו למלך שלמה ויאמר לו שלמה . ידמה כי מפני שאמר לו שלמה אם יהיה לבן חיל חשב אדניהו שירצה לעמוד לפניו וישרתהו ולזה לא היה רוצה להפדד ממנו אם לא יתן לו רשות וכאשר הרגיש שלמה בזה אמר לו שילך לביתו :

ויאמר וכו' לך לביתך פי' מהרי''א שבמ''ש אם יהיה לבן חיל חשב אדוניה שרצה לומר שיעבוד עבודתו, והוא א''ל שילך לביתו, ואינו צריך אל עבודתו ומשאו :