שבחי הבעש''ט-[הצלתו של בנו של הרב מיכל מזלאטושוב]
פעם אחת אצל הרב הקדוש מ' מיכל מזלאטשוב היה בנו הקטן חולה עד מאוד, ומיד הגיע ידיעה להרב הנ"ל איך שבאיזו מדינה רוצים לשרוף ספריו הקדושים של הרב מ' יעקב יוסף מפולנאה. ונסע הרב מביתו, וציוה לבני ביתו שבאם ח"ו ימות בנו, אזי ימתינו עם קבורתו לביאתו לביתו. ואחר נסעיתו נתעלף, שקורין בל"א הינער פלעט. וסבורים היו שמת הילד. אחר שלושה ימים נפלה זיעה עליו, וחזרה נשמתו לגופו, וכשהבריא מעט סיפר להם כל המאורע:
תיכף כשיצאה נשמתו, לקחה מלאך אחד, והוליכו להיכל אחד, ולא היה רשות למלאך ליכנס להיכל, רק הוא בעצמו נכנס להיכל. ועמד אצל הפתח, וראה שבית דין הגדול יושב. ומיד ראה שני שליחים נושאים ספר שבו רשום כל העוונות, וכמשא כבד יכבד עליהם. ותיכף בא מלאך אחד עם ספר הזכיות, ולא היו שווים אלו נגד אלו. עד שהביאו ספר שלישי, והוא ספר היסורין שקיבל, כמאמר רז"ל עד היכן תכלית יסורים וכו', נפלו הרבה מהעונות.
ועל כל זה, עבור הנשארים היו רוצים לדונו למיתה, והיו רוצים לכתוב פתקא. ומיד בא אביו הרב מוהר"מ הנ"ל ברעש גדול ובזעקה גדולה על זה שרוצים לשרוף הספרים הנ"ל, הלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שלא לכבודו עשה ח"ו כי אם לכבוד ה' ולתורתו ית'. וכשראה את בנו עומד אצל הפתח, אמר לו: בני, מה אתה עושה כאן?
והשיב לו אני עומד פה זמן רב, ואיני יודע על מה ולמה, בקשתי שתמליץ טוב עבורי.
ואמר: אם לא אשכח אדבר טוב עבורך.
וצעק עוד על דבר הספרים כבראשונה. והשיב הב"ד שאין דבר זה שייך לב"ד שלנו, כי אם גבוה מעל גבוה וכו'. והלך לו הרב הנ"ל, ולא זכר את בנו. ובתוך כך עלה להיכל הנ"ל הרב הקדוש מ' יעקב יוסף בעל המחבר, וצעק וזעק גם כן בבכיה ובקובלנא רבה על זה שרוצים לשרוף ספריו הקדושים. וראה הרב הנ"ל אותו כשעומד אצל הפתח, ושאל אותו: יוסף, מה אתה עושה כאן? והשיב כנ"ל, וביקש שימליץ עבורו. והשיבו כנ"ל, אם לא אשכח אדבר עליך טוב. והשיבו להרב הנ"ל כנ"ל.
ובין כך הלך לו גם כן, והוא עומד בפחי נפש, כי אין עוזר ואין תומך לו.
ומיד נשמע קול רעש גדול, אשר ממש רעשו כל העולמות, והכריזו: פנו מקום, כי הבעש''ט בעצמו בא אל ההיכל. וראה אותו שהוא עומד אצל הפתח, שאל אותו: יוסף מה עסקך כאן? והשיב לו כנ"ל, וגם בקשתי את אדוני אבי, והרב דק"ק פולנאה שימליצו טוב בעדי, ושכחו אותי. בכן מבקש אני מעלת כבוד קדושתו שימליץ טוב עבורי.
וביקש מהב"ד שיפטרו את הנער לשלום, וציוה לו שילך לביתו, ורצה להתעכב שם ולראות מה שיעשה הבעש''ט שם. ומיד באו שני אנשים ולקחו אותו, והלכו עמו, וצוו עליו לעשת איזה דבר, אם כי היה ממאן עשות רצונם מוכרח היה לעשות כי הם אילצוהו לכך, ואחרי עשותו כדבריהם מיד התחיל להזיע.