שבחי הבעש''ט-[אכתוב קצת מפטירתו]
שהיה הסתלקותו ביום א' דשבועות. ובפסח שקודם זה היה הרב מ' פנחס מקארץ אצל הבעש''ט ונחלש מעט. ומפני זה בערב יו"ט האחרון של פסח היה שקלא וטריא אצלו אם לילך למקווה או לא, והסכימה דעתו שלא לילך. וביום ז' של פסח בתפלה ראה איך שנגזר על הבעש''ט שיסתלק בקרוב, מפני התעצמותו מאוד נגד כת הש"ץ כמבואר לעיל במעשה יוה"כ שרצו לשרוף ש"ס בבלי.
והתחיל הרב מוה"פ להתעצם בתפילה ולא הועיל. ונתעצב מאוד על שלא הלך למקווה, כי אילו ראה דבר זה במקווה, לדעתו היה מועיל לזה.
ואחר התפילה שאל הבעש''ט אותו אם הלך אתמול למקווה, ויאמר לא.
ויאמר הבעש''ט כבר נעשה מעשה ואין אחר מעשה כלום.
ואחר הפסח היה לו חולי השלשול, ועם כל זה היה מתחזק מעט להתפלל לפני התיבה. ואותם התלמידים שהיו מוחזקים שיתעצמו בתפילה לא הודיעם כלום, ושלח אותם למקומות אחרים והרב מור"פ הנזכר לא נסע לביתו.
בליל שבועות נאספו אנשי סגולתו להיות נעורים כל הלילה לתקון האר"י ז"ל, ואמר לפניהם דברי תורה על עניין הסדר ועניין מתן תורה. בבוקר שלח לאנשי סגולתו שיתאספו כולם, וצווה לר' ליב קעסלער, ועוד אחד ששכחתי שמו, שיתעסקו בקבורתו. ולימד אותם על גופו על כל אבר הראה להם סימנים איך נפשו נשאלת ונפטרת מאבר זה, ואח"כ מאבר אחר, כדי שיבינו על החולים כי הם היו מאנשי חברא קדישא.
וצווה שיכניסו מנין להתפלל עמו, וצווה שיתנו לו הסידור, ואמר אשתעי עוד מעט עם השם יתברך.
ולאחר התפילה הלך ר' נחמן מהאראדנקי לבית המדרש להתפלל עבורו. ואמר הבעש''ט לחינם הוא מרעיש, אם היה יכול ליכנס בפתח זה שהייתי רגיל ליכנס, היה פועל בתפילתו.
ובעת הזאת נכנס אצלו נשמת מת אחד לתקן אותו, וגער בו ואמר: שמונים שנה אתה נע ונד ולא שמעת עד היום שאני בעולם, צא רשע. ותיכף אמר להמשרת: רוץ מהר בצווחה גדולה שיפנו מן הדרך, כי הרגזתי אותו, פן יזיק לאיזה אדם. וכן היה, שהזיק בתולה אחת בתו של השמש.
וחזר המשרת ושמע שהבעש''ט אמר: אני מוחל לך אותם שתי שעות, ולא תענה אותי.
אמר לו המשרת: עם מי רום מעלתו מדבר?
אמר: אין אתה רואה את מלאך המוות, שהיה תמיד בורח ממני, כדאמרי אינשי מגרשו למקום שגדלים הפלפלין השחורים, ועכשיו שנתנו לו רשות עלי, נתרחבו כתפיו ושמחה גדולה עליו.
ואח"כ באו כל אנשי העיר לקבל פניו ביו"ט. ואמר לפניהם דברי תורה. ואח"כ בעת הסעודה צווה להמשרת שיתן דבש בצלוחית גדולה, ונתן בקטנה. אמר: אין שלטון ביום המות, אפילו הגבאי אינו מציית לי.
ואח"כ אמר: עד כאן גמלתי עמכם חסד, ועכשיו גמלו עמי חסד. ואח"כ הלך לבית הכבוד. ורצה המשרת לילך אחריו, שאל אותו מה יום מיומים שאתה רוצה לילך אחרי, מה ראית בי? ולא הלך אחריו.
גם אמר להם הסימן: שכאשר יפטר, יעמדו השני זייגערס (שעונים).
ובבואו רחץ ידיו, והזייגער הגדול עמד. וסבבו אנשיו אותו שלא יראה עמידת הזייגר.
אמר להם: ידעתי שעמד הזייגר, ואין אני דואג לעצמי, כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה, תיכף אכנס בפתח אחר.
וישב על מיטתו, וצווה שיעמדו סביב מיטתו, ואמר להם דברי תורה על עמוד שעולין מגן עדן תחתון לג"ע עליון, וכן בכל עולם ועולם היאך הוא בעש"ן, ובביאור על סדר עבודה. וצווה להם לומר ויהי נועם. ושכב וישב כמה פעמים, וכיוון בכוונות עד שלא שמעו חיתוך אותיות. וציווה לכסות אותו בסדין, והתחיל להזדעזע ולחרוד כמו בשמונה עשרה.
ואח"כ נח מעט, וראו שעמד הזייגר הקטן.
והמתינו עד בוש, והניחו נוצה על חוטמו, וראו שנפטר.
כל זה שמעתי מר' יעקב מק"ק מעזיבוז שנפטר באה"ק. והרב אמר שר' ליב קעסלר ראה יציאת נשמתו כמו שלהבת מראה תכלת.
פעם אחת בא ר' ליב הנ"ל להבעש''ט כמה שבועות קודם פטירתו, ואמר לו שבוודאי ימות. ואמר ר' ליב הנ"ל ראש ועיניים תחת עינים וכו'. ולא רצה הבעש''ט, ואמר יחזירו לי מה שנטלו ממני זה ערך שנה, ולא רצה לחיות כי למה לו חיים כאלה.
שמעתי שאמר הבעש''ט באיזה יום יפטר לעולמו. ובאותו יום היה בנו מ' צבי ישן. ואמרו להבעש''ט למה אינו מצוה לבנו? ואמר ומה אעשה שהוא ישן. וזה שישן, היה מפני שלא האמין שימות אביו.
העירו אותו ואמרו לו: אביך אמר שבוודאי ימות היום. ובא אל אביו והתחיל לבכות. ואמר לו אביו ידעתי שנתתי לך נשמה קדושה, וכשהייתי רוצה היה בכוחי להביא נשמת אדם הראשון בסוד העיבור, והיית יודע כל מה שצריכין לידע. אבל יש לך נשמה קדושה, ואינך צריך לכל זה. וביקש ממנו: אף על פי כן, אמור לי איזה דבר. והתחיל לומר לו.
ואמר: איני מבין מה שאתה אומר.
ואמר: תקיף לי עלמא, ואיני יכול לדבר עמך. ולמד עמו שֵׁם אחד, ואמר תכוון שם זה ותראה אותו ואלמוד עמך.
אמר לו: שמא אשכח את השם הנ"ל?
ואמר לו סגולה שיזכור את השם, אבל שכחתי מה אמר לו.