שבחי הבעש''ט-[השר מקבל את מחלת האישה]
במדינת וואלחייא היה איש אחד גביר מפורסם. ופתאום חלתה אשתו בשתי ידיה שלא יכלה להרים אותם בשום אופן. והלך עמה אצל כל הרופאים, ולא הועילו כלום, ונתייאשו מרפואתה. וגם שאל בקדריים ולא עלתה ארוכה למכתה. והסכימה דעתו לנסוע עמה מעיר לעיר, אולי תעלה ארוכה למכתה ע"י בעל שם, או רופאים.
ויהי בנסיעתו, וישמע את שמע הבעש''ט מרחוק. ויסע לקהילה קדושה מזיבוז. ובבואם לקהילה קדושה מזיבוז, הלכו להבעש''ט. וצווה עליו שתשב בקהילה קדושה מזיבוז, ותשב שם ימים רבים. ובתוך משך הזמן באו כמה פעמים לרב, וצווה לישב עוד.
ויהי ברבות הימים, פעם אחת צווה להכין העגלה עם הסוסים, וצווה לאיש שיסע עם אשתו החולה גם כן אחריהם. ויהי בנסיעתם, באו לאיזה כפר, ושם היה דר אחד מאנשי הבעש''ט. ויהיה בבואם לשם, שאל הרב את המוכסן אם ייתן לו אכסניה. ויפלא מאוד בעיני המוכסן על זאת השאלה, כי באמת היה לו זכיה רבה שיתאכסן הרב אצלו. והשיב לו הרב, כי כאשר יתאכסן אצלו, אזי יסגרו החלונות והשערים והדלתות שלא לפתוח לשום אדם, יהיה מי שיהיה, אפילו שר גדול, ובאם שידחוק את עצמו מאוד, אזי להשיב כי בכאן הרב בעש"ט. והבטיח המוכסן לעשות כן.
ועמדו אצלו בקרעצמי, ותכף ומיד עשו כדבר הרב. והכינו את עצמם לסעודת הערב, ואחרי הסעודה ישנו כולם מלבד הבעש''ט, שישב אצל השולחן ולמד באיזה ספר, והאישה החולנית ישבה בירכתי הבית.
והנה באותו היום בא אחיו של השר מהקרעצמי ההוא, אשר לא ראו איש את אחיו זה יותר משתים עשרה שנה, ותהי השמחה גדולה ביניהם. ואכלו ושתו ונשתכרו, ובאמצע הדברים התחיל השר לפאר את עצמו איך על מקום הידוע בנה קרעצמי טובה ומהודרת עד מאוד, ויהלל אותה עד מאוד. ביקש האורח אותו שיתנו לו סוס אחד שיסע לשם. ונתנו לו סוס טוב ומובחר, ובהיות שהמקום היה קרוב מהמבצר, נסע רק בבגד אחד. ותכף כשנסע מיד התחילה רוח סערה עם שלג הנקרא מיטעלניצע, ונתעכב בנסיעתו כמה שעות, עד שבא להקרעצמי, ודפק על הדלת שיפתחו לו. והשיבו לו שאי אפשר לפתוח לו מפני שבכאן הרב הבעש''ט. וביקש כמה פעמים בתחנונים גדולים לפתוח לו, היות שנתקרר מאוד, והשיבו לו כנ"ל, עד שבפעם האחרון, רמז הבעש''ט שיפתחו לו.
וכאשר נכנס השר לבית הלך אנה ואנה עד שנתחמם מעט, וכאשר שב לאיתנו שאל מי הוא זה הבעש''ט, והראו לו את הרב. ומיד התחיל לבעור בו אש הכעס, והלך עוד כפעם בפעם ושאל עוד מי הוא זה ואיזהו הבעש''ט אשר עבורו לא פתחו לי את הדלת, עד שהיה באפשרותי ממש למות מגודל הקרירות, והראו לו את הרב. עד שפעם שלישית בערה בו אש הכעס לגמרי, וכשהראו לו את הרב, שלף חרבו מתערה, והניף את ידו על הרב להרגו. מיד צעק הרב להאישה החולנית הגביהי את שתי ידיך וכן עשתה. ומיד נעשה חילופין: לאישה חזרו ידיה לבריאותה כבראשונה, והשר לא יכול להשיב ידו, ותייבש ידו.
והתחנן מאוד להרב, ואמר שלא אוכל להועיל לך, כי מכבר נעשה החילופין ואי אפשר לשנות עוד.