שבחי הבעש''ט-[דגים לשבת]
פעם אחת ראה הבעש''ט שהרב מוהר"ן נוסע לדרכו, ונסע הבעש''ט גם כן אחריו בכדי כשיבוא מוהר"ן לאכסניא לפניו לשבת, והוא אחריו ויהיה הוא אורח אצלו.
ולהרב מוהר"ן לא היה דגים לשבת ויהיה לו לחרפה.
וכאשר ראה הרב מוהר"ן שהבעש''ט רודף אחריו, עיקם את הדרך בארחות עקלקלות, ונסע יומיים בלא דרך ובלי שום כפר בדרך. והבעש''ט הכיר דרכו ונסע אחריו גם כן.
והנה ביום חמישי לעת הערב, בא הרב מוהר"ן לכפר אחד, ושם דר יהודי אחד, ותיכף ומיד שאל אם אפשר לו להשיג כאן דגים, כי בעש"ק לא יסע מכאן.
ואמר לו בעל הבית שאי אפשר להשיג בשום אופן, כי רחוק מכל צד ערך עשרים פרסאות או יותר מן הנהרות.
וישאלהו הרב מוהר"ן: האיך אפשר ליהודי בלי מים לשתיה ולנטילת ידים ולטבילה.
והשיבו שיש אצלו שתי ברכות: מים זכים לשתות, ואחת של מים עכורים לרחיצה ולטבילה.
ואמר: אם כך הוא אשיג דגים בוודאי.
ואמר תיכף ומיד למשרתו, הנה ראיתי פעם אחת צייד דגים שלקח מקל, וכרך עליו חוט, וזרק לתוך הנהר וצדה בזה דגים. לכן קח מקל וחוט ולך להבריכה תיכף ומיד ועשה. ועשה כן, והעלה מן הברכה דג גדול.
וביום המחרת כאשר ראה בשמחה שהבעש''ט יבוא בקרוב אליו, הלך לקראתו להקביל פניו ונתן לו שלום.
ואמר לו: בעז"ה יש לי דגים לשבת.
והשיבו תשואת חן לך על אשר שלחת עלי דונצעם, והוכרחתי לעסוק עבורם, ומחמת זה השגת דגים. ואלולי זאת בוודאי לא השגת דגים בשום אופן.
פעם אחת שמע הרב מוהר"ן מאנשיו שהיו מדברים סרה על הבעש''ט, והיטב חרה לו עד מאוד עבור זה. ואמר להם משל על זה:
פעם אחת עשו שני שרים גדולים כתר למלך, והוציאו עליו הון רב. וכאשר באו לגמור את הכתר, נפלה ביניהם מחלוקת איך לקבוע האבן טוב: זה אומר בכה וזה אומר בכה, ושניהם כוונתם הוא בשביל גדולת המלך. וכאשר נעשתה מריבה ביניהם בגלל זה, עבר אחד מהמון עם ואמר כדברי אחד מהם, וגערו בו בנזיפה, אתה מה לך פה להכניס את עצמך בתגר שאינו שלך, אם אנחנו מריבים על זה הלא אנחנו יודעים גדולת המלך מאוד, ולפי גדולתו צריך להיות כך או כך.
וכן גם כן מחלוקת שבינינו היא מחלוקת ישנה שהייתה בין שאול ודוד המלך ע"ה ואחר זה בין הלל ושמאי, והאיך אתם יכולים להכניס ראשכם בזה.