שבחי הבעש''ט-[קברו של ר' דוד פורקעס]
שמעתי מהרב דקהילתינו: פעם אחת היה הבעש''ט בקהילה קדושה פולנאי, ונסע מקהילה קדושה הנ"ל אל עיר חדש, והדרך הוא אצל בית הקברות של עיר חדש.
ראה הבעש''ט עמוד אש גדול עומד על קבר אחד, ושלח את המשרת שיראה על המצבה מי קבור שם, ונכתב שנקבר שם צדיק אחד הנקרא משה עבד ה'. ואמר הרב שאצלו יהיה נקבר איש אחד, ושמו ר' דוד.
והיה אצלם בעיר איש אחד הנקרא ר' דוד צערעס, ונתבהל מאוד כששמע דבר זה, שהוא סבור שעליו רמז הבעש''ט שהוא ימות. אמר לו הרב, אל תפחד, לא אתה הוא הדוד שאמרתי.
וכמו ערך י"ב שנים אחר פטירת הבעש''ט ז"ל, בא הרב דוד פורקעס לקהילה קדושה פולאני לשבת חזון, ועמד בעגלה שלו לפני הרב דקהילה קדושה הנ"ל, ונתראה פנים עמו, ונטל ממנו רשות שישבות על עיר חדש. ובא לבית הרב דשם ולא מצאו בביתו, כי נסע לדרך ושבת שם. והיה ר' דוד מתמה בעצמו כל יום השבת ואמר איני יודע מה אני עושה בכאן: הרב המגיה אינו בביתו, ואני לא באתי כי אם לקבל פני הרב, שהוא היה צדיק.
ובמוצאי שבת קודש, שהיה ט' באב, נחלש וקרא לחברה ועשה צוואה. ושכב על מיטתו ונפטר לעולמו ביום א', וקברו אותו אצל קבר ר' משה. וכשהיו בבית הקברות, ראו מה שנכתב על המצבה והיה לפלא בעיניהם. ויספר בכל העיר הפלא הזאת. אז נזכרה אמו של המוכיח מפולנאי, שהייתה זקנה ביותר, מדברי הבעש''ט, שאמר זה יותר מעשרים שנה, שאצל זה הקבר יוקבר ר' דוד, וראו כי דבר ה' הוא.
פעם אחת הלך הבעש''ט עם הרב מ' דוד פרקעס למרחץ ובהליכתם בא כנגדם איש יפה תואר קווצותיו סדורות לו תלתלים ולבוש בגדים נאים וכשבא האיש קרוב אליהם קפץ הבעש''ט לצדדין הרחק מאוד. כשעבר מלפנים חזר הבעש''ט העביר ידיו על עיניו ואמר ראה מי הוא מי שעבר לפנינו וראה שהוא אוד מוצל מאש בכל בקצותיו אכלה האש.