שבחי הבעש''ט-קובץ 15 - [רבי נחמן מקוסוב]
שמעתי מהרב דקהילתנו, שהרב החסיד המפורסם מורנו נחמן מקוסוב היה מחזיק כפר אחד, והיה שולח לעיר אל בני החבורה קדישא לכל אחד ואחד מה שצריכין לתקן בזה העולם מחטאיו. והיה הכל אמת, אך שחרה להם מאוד על הנביאות, כי היה תנאי ביניהם שלא יתנבא שום אחד מהם. ורצו לשלוח אחד מהם לשאול מה זה, וענה הרב המוכיח דקהילת-קודש פולנאה: אני אסע אליו, שאני צריך אליו בלי זה, ואשאל אותו. כי היה מלמד בניו והיו על שולחנו, והוא היה שולח לו קמח ותבואה, וזה זמן רב שלא שלח לו.
ונסע הרב המוכיח אליו, ולא מצא אותו בביתו. וראה עגלה מוכנת, ושאל עליו, ואמרו שהלך לכפר, והמתין עליו, וכשבא ראה אותו טוען טעינה גדולה של תבן על כתפיו.
ואמר המוכיח אליו בזה הלשון: משוגנער נחמן! אתה בעצמך צריך לשאת תבן, ולא היה לך לצוות לעבד הכנעני שלך לשאת את התבן הלז?
והשיב לו רבי נחמן: אתה המשוגע! הרי אמרה תורה "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" והדר "ואכלת ושבעת", ואתה אמרת לכבד את העבד כנעני במצוה זו. ונשתתק המוכיח כי יפה אמר.
והסוסים של רבי נחמן זכרונו לברכה היו חבושים בעגלה ללכת לעיר.
ואמר לו המוכיח: למה לא שלחת לי קמח.
והשיב לו: ראה שהעגלה מוכנת לנסוע בעצמו עם הקמח בשבילך.
ואחר-כך שאל אותו: מה זה שאתה מתנבא?
והשיב לו: לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, שאתה יודע המעשה שישבתי בסעודה שלישית אצל הרב רבי משה אב-בית-דין דקהילת-קודש קיטב, והיו מאחרים בתוך הלילה, והשוחט היה מאנשי החבורה וישב גם כן שם, ובא קצב אחד ושמו ליב, המכונה ליב גליץ, וקרא את השוחט לשחוט פעם ושתים ושלוש, ולא רצה השוחט לילך כי תאב לשמוע דברי אלוקים חיים, וזו הייתה תמיד שיחתם איך לעבוד השם. וכשראה הקצב שהשוחט אינו רוצה לילך ולהפרד משם, אמר בלבו: אביא נר ואבלבל אותו ויתפללו תפלת ערבית וילך השוחט לשחוט. וכן עשה. וכשהביא נר כעס עליו הרב והחרים אותו, ומת הקצב.
וראיתי בחלום שהלכתי אצל בית-הכנסת אחד ושמעתי אחד דורש דברי-תורה, ורצתי לבית-הכנסת, וכשבאתי לפתח בית-הכנסת הכרתי בו שהוא קלפה, כי הרב אמר שהיה להם סימן לידע אם זה המת עצמו או לאו, ורצתי אליו, ועכב אותי אבי ואמר: עוד תביש אדם, כי היה מעשה בהקיץ שגרש חמי זכרונו לברכה פעם אחת דרשן אחד מן הדרשה, ושמעתי מיד אבי, ורקקתי בפניו, ונשאר עומד ערום רק מטפחת נגד הערוה, והכרתי אותו שזה הקצב. ואמרתי לו: ליב, מאין לקחת את הדברי-תורה?
והשיב: מחמת החרם אין דנין אותי, ואני הולך סביב הגן-עדן ושומע מה שלומדים בפנים, ואין אני יכול לבוא לא לגיהנום ולא לגן-עדן, על-כן אני מבקש ממעלתכם שתאמרו להרב להתיר אותי מן החרם ואדע מה סופי.
ואמרתי לו: אם תאמר לי מה שצריך כל אחד מאנשי חבורתנו לתקן, אראה להתיר חרם שלך. והגיד לי על כל אחד ואחד מה שצריכין לתקן. וזה הוא מה ששלחתי לכם.
ושאלתי: מה יש לי לתקן? והוליך אותי לבית אחד, והראה לי גוי אחד מוטל מת, ואמר לי: זה אתה צריך לתקן.
והמעשה היה, שפעם אחת נסע רבי נחמן ז"ל לדרך ולן בכפר ולא רצה להתאכסן אצל יהודי, טעמו לא ידעתי, ונתן פלעשיל (בקבוק) יי"ש לגוי הנ"ל והתאכסן שם, ונתן מספוא לסוסיו. ובלילה שמע מן הגוי דברים של בינו לבינה ולא יכול להתאפק מן הרהור, וראה קרי רחמנא לצלן, והתענה על זה משבת לשבת והרג את הקלפה, אבל עדין נשארה הרשימה, ואמר שזה צריך לתקן. והתחיל לבכות. ואחר-כך ראה ונדמה לו כמו חרב תלויה על הכותל, ולקחתי החרב וחתכתי הגוי לשתים, ואמר כי כבר תקנת בזה, על-כן רציתי לנסוע, ומאחר שבאת אלי אין אני צריך לנסוע, ותראה שיתירו לו החרם, והילך קמח ולך לשלום.