דע, ש לראות את עצמו עם הצדיק האמת הוא גם כן דבר גדול מאד בודאי כשזוכין לשמע מפיו תורה, הוא מעלה יתרה אבל גם כשאין שומעין תורה הראיה לבד, שזוכין לראות את עצמו עם הצדיק, הוא גם כן טוב מאד כי על ידי שרואין את עצמו עם הצדיק על ידי זה מקבלין גדלה ו עקר הגדלה היא שפלות כמו שמצינו אצל השם יתברך : כל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענותנותו (מגלה לא) כי עקר הגדלה היא שפלות לעתיד, שיעמדו בתחיה ויחיו חיים נצחיים עקר מה שיהיה נחיה ויקום בתחיה הוא השפלות של כל אחד כי השפלות של כל אחד ואחד יהיה נחיה לעתיד, ויקום בתחיה בבחינת (ישעיה כ"ו) : "הקיצו ורננו שכני עפר" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה ה) : מי שנעשה שכן לעפר בחייו כי עקר התקומה בתחיה יהיה רק להשפלות שהשפלות של כל אחד ואחד יהיה נחיה ויקום בתחיה לעתיד כי תענוג עולם הבא אי אפשר לנו להשיג עכשו וזה מחמת שאנו עכשו בגבול, וכל דבר שיש לו גבול אי אפשר לו להשיג תענוג עולם הבא הרוחני ועל כן גם ענג שבת, שהוא מעין עולם הבא אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קיח) : כל המענג את השבת, נותנין לו נחלה בלי מצרים הינו בלי גבול כי ענג שבת שהוא מעין עולם הבא הוא בחינת בלתי גבול ועל כן עקר חיים נצחיים של לעתיד לבוא בחינת תענוג עולם הבא יהיה רק להשפלות של כל אחד כי שפלות ועניוות הוא בחינת בלתי גבול כי הוא בחינת אין ממש ואין לו שום גבול מחמת שהוא בתכלית העניוות ו עקר חיים נצחיים של עולם הבא הוא רק בבחינת בלתי גבול כנ"ל ועל כן שבת שהוא מעין עולם הבא, נאמר בו: "טועמיה חיים זכו" כי מי שטועם טעם ענג שבת, זוכה לחיים, בחינת חיים נצחיים כנ"ל ודע, ש כל אחד ואחד לפי התנוצצות המחין שלו, כן זוכה לקבל גדלה בבחינת (שיר השירים ו) : "מלך אסור ברהטים" ברהטי מחין (סוף התקונים תקון ו, דף ה) הינו ש בחינת המלכות, דהינו גדלה הוא אסור וקשור ברהטי מחין ש לפי התנוצצות המחין כן מקבל גדלה ו המחין והדעת הם בחינת בנין בית המקדש כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לג) : כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו כי דעה נתן בין שתי אותיות ובית המקדש נתן בין שתי אותיות וכו ועל כן כל אחד כפי מחו ודעתו וכפי שהוא מכניס עצמו בתוך הדעת כל מה שהוא עוסק יותר להגדיל מחו ודעתו כן הוא עוסק בבנין בית המקדש כי עקר בחינת בנין בית המקדש הוא הדעת כנ"ל ויש מי שיש לו מח מהיר וחריף והוא עוסק תמיד להגדיל מחו ודעתו שזהו בחינת עוסק בבנין בית המקדש וכפי הגדלת דעתו ומחו כן זוכה לקבל גדלה (משלי כ"ב) : "חזית איש מהיר במלאכתו, לפני מלכים יתיצב" איש מהיר במלאכתו זה בחינת מי שיש לו מח מהיר וחריף כנ"ל שהוא בחינת מהיר במלאכתו, הינו במלאכת בנין בית המקדש (עין רש שה"ש בתחלתו) כי מלאכת בנין בית המקדש הוא כפי מחו כנ"ל ועל ידי זה: לפני מלכים יתיצב הינו שזוכה לגדלה, בחינת מלכות כי הגדלה היא כפי התנוצצות המח, בבחינת: מלך אסור ברהטים, כנ"ל ו יש מח כללי ויש מחין פרטים וכל המחין הפרטים הם מקבלין ממח הכולל, שהוא חכם הדור ו זהו מעלת הזוכה לראות את עצמו עם הצדיק האמת שהוא חכם הדור, בחינת חכם הכולל כנ"ל כי על ידי שזה החכם הכולל רואה אותו ומסתכל בו על ידי זה מתנוצץ מחו ועל ידי שמתנוצץ מחו על ידי זה מקבל גדלה כי עקר הגדלה הוא על ידי התנוצצות המח כנ"ל כי עינים על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם" ופרש רש"י: על שם החכמה נאמר ועל כן על ידי שזה החכם, שהוא מח הכולל, מסתכל בו על ידי זה מאיר בו חכמה ומחין, ומתנוצץ מחו ועל ידי זה מקבל גדלה כנ"ל כי כל אחד ואחד יש לו איזה מח ודעת לפי מדרגתו אבל המח והדעת של כל אחד ואחד הוא מנח בקטנות, ואינו מתנוצץ ועל ידי שמסתכל בו החכם הדור, שהוא מח הכולל על ידי זה מתנוצץ מחו של כל אחד ואחד כפי מדרגת מחו ו על ידי התנוצצות המח מקבל כל אחד גדלה כפי מדרגת מחו כי עקר הגדלה היא על ידי התנוצצות המח כנ"ל ועל כן משה רבנו, עליו השלום, שהוא היה הדעת הכולל של כל ישראל על כן על ידי ראיתו לבד, שהיה מסתכל בתוך כל אחד ואחד על ידי זה היה יכול לחלק הגדלה והשררה לכל אחד ואחד כראוי לו לפי מדרגת מחו וזה בחינת (שמות י"ח) : "ואתה תחזה מכל העם, ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות" וכו ואתה תחזה דיקא, כי על ידי הראיה לבד של משה רבנו שהיה רואה ומסתכל בכל אחד ואחד היה מתנוצץ מחו של כל אחד ועל ידי זה קבל כל אחד ואחד גדלה ושררה כפי ערכו כפי הראוי לו לפי מדרגת מחו דהינו בחינת שרי אלפים ושרי מאות וכו וזהו: ואתה תחזה וכו ושמת עליהם שרי אלפים וכו כי על ידי שיחזה משה ויסתכל בעם על ידי זה בעצמו הוא משים אותם שרי אלפים וכו כי על ידי הסתכלותו בהם מקבל כל אחד גדלתו על ידי התנוצצות מחו שמתנוצץ על ידי ההסתכלות שמסתכל בו חכם הדור, בחינת משה כנ"ל וגם משה היה יכול לצוות, שזה יהיה שר אלף וזה שר מאה וכו כי על ידי הסתכלותו בהם היה יודע הגדלה המגיע לכל אחד ואחד כי על ידי הסתכלותו היה יודע התנוצצות המח של כל אחד אשר כפי התנוצצות המח כן מגיע לו גדלה כנ"ל ואזי כשמקבל כל אחד גדלה כפי הראוי לו באמת לפי מדרגת מחו על ידי שיש מנהיג אמתי בחינת משה שיכול לחלק הגדלה לכל אחד כראוי לו על ידי הסתכלותו לבד אזי יודע כל אחד מהשרים והמנהיגים של ישראל לחדש חדושין דאוריתא כפי הראוי לו לפי מדרגת מחו לא פחות ולא יותר כי מאחר שכל אחד עומד על מקומו הראוי לו באמת דהינו שיש לו שררה וגדלה כפי הראוי לו באמת כנ"ל על כן כל אחד יודע לפי גדלתו והתמנותו איך וכמה הוא צריך לחדש בתורה ובפני כמה אנשים הוא צריך לומר תורה כי זה שממנה על אלף מישראל, דהינו שר האלף הוא צריך לומר תורה בפני אלף אנשים, וכן כלם כי יש בחינת רוח בכל אחד ואחד ו המנהיג האמתי של כל ישראל, דהינו בחינת משה הוא בחינת רוח הכולל, בחינת (במדבר כ"ז) : "איש אשר רוח בו" ופרש רש"י: שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד רוח הכולל, שיודע להלך נגד כל רוח ורוח כי כלם מקבלים ממנו, כי הוא בחינת רוח הכולל בחינת (יחזקאל ל"ז) : "כה אמר ה מארבע רוחות באי הרוח" ו רוח הזה הוא בחינת רוח אלקים שהוא בעצמו בחינת המחין בבחינת (שמות ל"א) "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" דהינו בחינת המחין, שהם בחינת מלאכת בנין בית המקדש כנ"ל ו כל אחד לפי בחינת הרוח אלקים שיש בו שהוא בחינת רוח הקדש, רוח נבואה כמו כן הוא זוכה לחדש בתורה כי זה הרוח אלקים, הוא שורה על פני התורה בבחינת (בראשית א) "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" הינו על פני התורה שנקראת מים כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית ז ב"ק י"ז) על כן על ידי הרוח אלקים הזה זוכין לחדש בתורה כי הרוח אלקים שורה על פני התורה כנ"ל על כן על ידי המנהיג האמתי שהוא בחינת משה בחינת דעת הכולל, בחינת רוח הכולל שעל ידו מתנוצץ מחו של כל אחד שזהו בעצמו בחינת רוח אלקים שממשיך לכל אחד כי הרוח אלקים הוא בעצמו המחין כנ"ל על כן על ידי זה נמשך לכל אחד חדושין דאוריתא כי החדושין דאוריתא הם על ידי בחינת הרוח אלקים שהוא שורה על פני התורה כנ"ל שהוא בעצמו בחינת המחין שכל זה נמשך מהמנהיג, בחינת משה, שהוא דעת הכולל, רוח הכולל כנ"ל אבל זה המנהיג צריך שיהיה פרוש גדול בקדשה גדולה ואז דוקא הוא יכול להיות מנהיג ישראל כי על ידי פרישותו וקדשתו הגדולה הוא יכול לחזות ולהסתכל בכל אחד מישראל ולחלק הגדלה לכל אחד על ידי ההסתכלות לבד בבחינת: "ואתה תחזה" כנ"ל כי הסתכלות הזאת היא תלויה בקדשה ופרישות גדול ועל כן משה רבנו שהיה קדוש ופרוש גדול מאד על פי הדבור כמו שכתוב (דברים ה) : "ואתה פה עמד עמדי" על כן היה יכול לחזות ולהסתכל בישראל, ולחלק להם הגדלה על ידי זה וזהו: "ואתה תחזה" אתה דיקא כי רק משה שהיה פרוש גדול מאד בקדשה גדולה זוכה להסתכלות הזאת כי הסתכלות הזאת, בחינת "ואתה תחזה" היא תלויה רק בקדשה ופרישות מתאוה זאת וזה בחינת (מלכים א כ"ב) : "והזנות רחצו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין לט:) : למרק שתי חזיונות הינו, ש כפי מה שרוחצין עצמן מתאוה זאת, בחינת: והזנות רחצו דהינו שרוחצין עצמן מתאוה זו כמו כן הוא ממרק ומצחצח שתי חזיונות בחינת: ואתה תחזה, בחינת: חזית איש מהיר במלאכתו וכו דהינו בחינת הסתכלות הנ"ל כי עקר הסתכלות הנ"ל היא על ידי קדשה ופרישות מתאוה זו כנ"ל כי תאוה הזאת היא בחינת פגם העינים כמו שכתוב (במדבר ט"ו) "ולא תתורו וכו ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם" ו על כן צריך לקדש עצמו ביותר בפרישות גדול מזאת התאוה ואז יש לו עינים זכים לחזות ולהסתכל ולתן הגדלה לכל אחד כראוי לו על ידי הסתכלותו לבד כנ"ל ואז דוקא הוא יכול להיות מנהיג ישראל כנ"ל ו כשאין לישראל מנהיג ומשגיח כזה באמת כל העולם מערב ומבלבל וכל הרוצה לטל את השם, נוטל כמו שמתנהג עכשו בעוונותינו הרבים כי ישראל צריכין שיהיה עליהם משגיח שישגיח ויראה בהם שיעמד כל אחד על מקומו הראוי לו באמת ו המשגיח הזה יהיה פרוש וקדוש גדול בבחינת קדשת ופרישות משה ואז יכול להנהיג את ישראל לתן לכל אחד גדלה כראוי לו על ידי ההסתכלות לבד כנ"ל ו על ידי זה נעשה תשובה כי עקר התשובה היא על ידי הבושה ו על ידי זה המנהיג בחינת משה שהוא מסתכל בכל אחד ואחד ומתנוצץ מחו וזוכה לבאורי התורה, דהינו לחדושין דאוריתא על ידי זה נמשך בושה על כל אחד ואחד ואז רואה כל אחד את בשתו וכלמתו כי עברה היא בודאי בושה גדולה כי עברה אינהּ ראויה כלל לישראל ובודאי אין נאה כלל לישראל שיהיה לו עברה, חס ושלום אבל גם מצוה, כשרוצין לעשות איזה מצוה ראוי שיהיה לו גם כן בושה גדולה כי איזה זכות יש לו שיזכה לעשות המצוה ואיך יעז פניו לכנס בהיכל המלך לעשות מצוה וישער בדעתו לפני מי הוא עושה המצוה ו גם גדל מעלת המצוה בעצמהּ כי המצוה בעצמהּ יקרה מאד אשר אין לשער ובודאי ראוי שיפל עליו בושה גדולה כשבא לעשות איזה מצוה כשיסתכל על עצמו ויראה שהוא רחוק מאד מהשם יתברך ואין לו שום זכות שיזכה לעשות מצוה ו אם היה להאדם בושה היה מתביש אפלו לקח המאכל, להושיטו לפיו כי מאן דאכל דלאו דילהּ בהית לאסתכולי באפהּ (ירושלמי פרק א דערלה) ו מאחר שאין לו שום זכות, שיהיה לו אכל אם כן הוא אכל דלאו דילהּ ובהית לאסתכולי באפהּ על כן בודאי יש לו להתביש אפלו להושיט המאכל לפיו אבל עקר הבושה נמשך על ידי המנהיג הנ"ל בחינת משה שממשיך באורי התורה לכל אחד על ידי זה נמשך בושה על כל אחד כמו שבשעת מתן תורה שהמשיך משה התורה לישראל נאמר שם (שמות כ) : "ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (נדרים כ).זה הבושה וזהו: "לבלתי תחטאו" דהינו שיהיה להם בושה לבלי לעשות חטא ועוון, חס ושלום וגם אפלו לבלתי תחטאו לבלי לעשות עברה צריך שיהיה גם כן יראתו על פניו, דהינו בושה כי אפלו כשעושין מצוה, צריך שיהיה לו גם כן בושה גדולה כנ"ל כי איך באים לחטף התפלין שהם כתרי דמלכא ולהניחם פתאם על הראש בודאי ראוי שיהיה לו בושה גדולה כשבא לעשות איזה מצוה וזאת הבושה נמשכת על ידי באורי התורה על ידי המנהיג הנ"ל כמו שהיה בשעת מתן תורה כנ"ל ועל כן בשעת מתן תורה זכו כל ישראל לבחינת קדשה ופרישות כמו שכתוב (שמות י"ט) : "היו נכונים לשלשת ימים, אל תגשו אל אשה" כי כלם נתקדשו בבחינת פרישות על ידי משה שהיה קדוש ופרוש גדול, שהמשיך להם את התורה על ידי זה כנ"ל ועל כן נמשך עליהם קדשה ופרישות גם כן ו כשזוכין לבושה, אזי רואה כל אחד את רחוקו מהשם יתברך איך הוא רחוק מאד ממנו יתברך ונופל עליו בושה גדולה ו על ידי הבושה עושין תשובה כי עקר התשובה על ידי הבושה (עין ירמיה ג) ו תשובה הוא בחינת חיים, בחינת (יחזקאל י"ח) : "והשיבו וחיו" בחינת חיים נצחיים של עולם הבא בחינת שבת, בחינת: טועמיה חיים זכו (תקוני זהר תקון ז ותקון ט) כי היראה והבושה, דהינו בחינת תשובה הוא בחינת שבת, בחינת חיים נצחיים של עולם הבא כנ"ל ועקר החיים הוא להשפלות של כל אחד כי השפלות של כל אחד הוא יהיה נחיה, ויקום בתחיה כנ"ל ועל כן על ידי התשובה שהוא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא על ידי זה חוזר ונחיה וקם בתחיה השפלות של משה רבנו, שיש בכל אחד מישראל בכל איבר ואיבר כי דע, ש יש בכל אחד ואחד מישראל בחינת השפלות של משה בכל איבר ואיבר וזה זכו ישראל במעמד הר סיני שאז המשיך משה השפלות שלו בכל אחד ואחד מישראל בכל איבר ואיבר אבל אותו השפלות של משה שהוא משרש בכל אחד מישראל הוא מנח ושוכב אצל כל אחד ואחד בבחינת שכיבה ומיתה כי זאת השפלות נתעלם אצל כל אחד ואינו מתעורר ומתגלה אצלו אבל על ידי התשובה שהוא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא שעל ידי זה נחיה השפלות של כל אחד כי עקר התחיה הוא להשפלות כי השפלות יהיה נחיה ויקום בתחיה כנ"ל על ידי זה חוזר ונחיה השפלות של משה שהוא משרש בכל אחד ואחד מישראל בכל איבר שמקדם היה מנח ושוכב זאת השפלות בהעלם ואתכסיא אצלו, בבחינת מיתה ועכשו חוזר ונעור ונחיה אותו השפלות על ידי התשובה שהיא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא כנ"ל כי עקר החיים נצחיים בחינת תחיה שיהיה לעתיד יהיה רק להשפלות כי השפלות של כל אחד יהיה נחיה ויקום בתחיה כנ"ל ואזי כשנחיה השפלות של כל אחד בחינת שפלות של משה שיש בכל איבר ואיבר כנ"ל אזי רואה ומרגיש כל אחד שפלותו מאחר שחזר ונחיה ונתגלה אצלו בחינת השפלות של משה שיש בכל איבר ואיבר כנ"ל וזה פרוש: "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה" (במדבר כ"א) באר זה בחינת באורי התורה שזוכין השרים של ישראל, על ידי שמסתכל בהם בחינת משה שעל ידי זה מקבל כל אחד את גדלתו כראוי לו שעל ידי זה הם זוכין לבאורי התורה, בחינת חדושין דאוריתא כנ"ל ועל ידי באורי התורה זוכין לבושה ותשובה כנ"ל וזהו:באר חפרוה שרים זה בחינת בושה כמו שכתוב (ישעיה כ"ד) : "וחפרה הלבנה ובושה החמה" כי על ידי באורי התורה הנ"ל, בחינות באר, זוכין לבושה כנ"ל וזהו: חפרוה שרים, הינו שרים הנ"ל בחינת שרי אלפים שרי מאות וכו כנ"ל כרוה נדיבי העם נדיבי העם זה בחינת תשובה כמו שפרש רש"י על פסוק (שופטים ה) "בהתנדב עם" בהתנדב לבם לתשובה וזהו במחקק במשענתם מחקק דא משה כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא טו) מחקק בגימטריא רמ"ח הינו בחינות השפלות של משה שמלבש בכל אחד מישראל ברמ"ח איבריו, בכל איבר ואיבר כנ"ל במשענתם זה בחינת תחיה כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, (פסחים סח) על פסוק: "ואיש משענתו בידו" עתידין צדיקים שיחיו מתים וכו במחקק במשענתם, הינו שיהיה נחיה השפלות של משה שיש בכל הרמ"ח איברים של כל אחד ואחד, על ידי התשובה כנ"ל וממדבר מתנה מדבר הינו שפלות שמשים עצמו כמדבר, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (ערובין נד) על ידי זה: מתנה, הינו שבת, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת י:). מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמהּ כי עקר תענוג עולם הבא בחינת שבת, בחינת חיים נצחיים יהיה רק להשפלות של כל אחד כנ"ל וזה שכתוב: סלע ישכן ויתלנן (איוב ל"ט) סלע זה הבאר, בחינת באורי התורה, בחינת: באר חפרוה שרים כנ"ל וזהו: משם חפר אכל בחינת בושה כנ"ל כי על ידי באורי התורה על ידי זה זוכה לבושה כנ"ל וזהו: "משם חפר אכל" כי הוא מתביש להושיט האכל לפיו, על ידי הבושה שבאה אליו כנ"ל למרחוק עיניו יביטו הינו שרואה ומביט איך הוא רחוק מהשם יתברך כנ"ל ועל כן יתרו דיקא אמר למשה: "ואתה תחזה" כי משה היה חתנו, וידע יתרו גדל קדשתו ופרישותו ועל כן הוא דיקא אמר למשה: "ואתה תחזה" ואתה דיקא כי ידע יתרו בגדל קדשתו שהוא יכול לחזות ולהסתכל על כל אחד ולחלק להם הגדלה והשררה על ידי הסתכלות לבד כנ"ל וגם יתרו היה גר, ו הגרים באים מקדשת הזווג של הצדיקים כמו שכתוב (בראשית י"ב) "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ואיתא (בזהר שלח לך דף קסח) ש אברהם ושרה בעת שהיו עקרים, הולידו מזווגם נפשות הגרים ועל כן יתרו שהיה גר, שהוא בא מקדשת הזווג של צדיקים על כן הוא יודע גדל יקר קדשת הצדיקים שלגדל קדשתם נעשה מזווגם נפשות הגרים מכל שכן קדשת פרישותם ועל כן הוא יודע, שלגדל קדשת ופרישות משה הוא יכול לחזות בעם ועל ידי ראיתו לבד יתן להם הגדלה כנ"ל ועל כן יתרו דיקא אמר למשה: ואתה תחזה וכו, כנ"ל יתרו סופי תבות: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דניאל י"ב) כי יתרו דיקא אמר למשה: ואתה תחזה, כנ"ל ועל ידי בחינת ואתה תחזה על ידי זה זוכין לגדלה וזוכין לבאורי התורה ועל ידי זה באין לבושה ותשובה ועל ידי התשובה, שהיא בחינת חיים נצחיים חוזר ונחיה השפלות של כל אחד כי עקר התחיה הוא להשפלות, בבחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", כנ"ל וכל זה נעשה על ידי יתרו דיקא כי יתרו דיקא אמר למשה ואתה תחזה שעל ידי זה נעשין כל הבחינות הנ"ל ועל כן מרמז באותיות יתרו. ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, שהוא סופי תבות יתרו כי על ידי יתרו, שאמר: ואתה תחזה על ידי זה נמשך בחינת חיים, בחינת תחיה, בחינת: "הקיצו ורננו שכני עפר" בחינת: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" מישני אדמת עפר דיקא, הינו בחינת שפלות כנ"ל וזה (ישעיה ד) "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" והנותר בירושלים זה בחינת יתרו, על ידו דיקא: קדוש יאמר לו להצדיק כי יתרו, שהוא גר, הוא יודע קדשת הצדיק כנ"ל ועל כן אמר למשה: ואתה תחזה, מחמת שידע קדשתו כנ"ל וזה בחינת: קדוש יאמר לו כנ"ל וכלל היוצא מכל הנ"ל ש מי שבא אצל צדיק אמתי ושומע מפיו תורה ראוי שימשך עליו בושה ושפלות גדול מאד ו זה סימן שהיה אצל צדיק אמתי כשנמשך עליו בושה ושפלות על ידי ששמע מפיו איזה דבר תורה כי על ידי התורה שממשיך הצדיק האמתי על ידי זה נמשך בושה, כמו שהיה בשעת מתן תורה כנ"ל ו על ידי הבושה, דהינו תשובה על ידי זה נחיה השפלות של משה, שיש בכל אחד בכל איבר ואיבר ואז מחיב שירגיש כל אחד שפלותו באמת אבל מי שהוא בא אצל איזה מפרסם ושומע מפיו תורה, ובא עליו גדלותעל ידי זה וכו [ההפך מובן ממילא] אבל אין אנו יודעים כלל מהו שפלות אמתי כי בודאי אין זה תכלית שיהיה שפל ונבזה ועצל, שקורין רע מזל [ובלע"ז: שלים מזלניק] כי השפלות הוא עקר החיים של כל איבר ואיבר והוא כל תענוג עולם הבא כנ"ל ובודאי אין זה התכלית של עולם הבא שיהיה נבזה ועצל וכו, חס ושלום על כן צריכין רק לבקש מהשם יתברך שיעזר לזכות לעניוות ושפלות אמתי שהוא עקר החיים ועקר התענוג של עולם הבא כנ"ל