[לשון החברים] זמם רשע לצדיק וחרק עליו שניו ה ישחק לו כי ראה כי יבא יומו וכו (תהלים ל"ז) הענין הוא כך דקשה מאין יבוא מחשבה זרה לצדיק שרוצה להתפלל בדבקות גדול הלא אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא לח:) : הבא לטהר מסיעין אותו אלא הענין הוא כך כי מעת השבירה נפלו הניצוצות מכל העולמות ועל ידי תפלות הצדיקים, עולין מעט מעט, מדרגה אחר מדרגה ו כשצדיק עומד להתפלל, ומדבק את עצמו למדה שהוא בה עתה נופל לו מחשבה זרה מעין אותה מדה וכשבא למדרגה יותר גדולה, נופל לו המחשבה זרה מעין המדה הזאת שהוא בה עתה והצדיק צריך לידע מאיזה מדה ומאיזה עולם היא זאת המחשבה זרה וצריך לידע במה להעלותה לאותו עולם ולאותו המדה שהוא עתה בה אך לפעמים, הצדיק רוצה להעלותה ואינו יכול הטעם הוא, כי נופל לו מחשבה זרה ממדרגה עליונה שלא בא עדין למדרגה זו לכן אי אפשר לו להעלותה כי יש לו עדין מדרגה תחתונה מזו, הינו מדרגה שהוא בה עתה אך קשה, למה באה לו מחשבה זרה קדם זמנה דע, כי יש קבלה בידי, כי כשיש מחלקת על איזה צדיק נופל מחשבה זרה מעין אותה מחלקת לצדיק אחר ו מחמת שרוצה להעלותה אף על פי שאינו מעלה אותה משבר בכח הרצון כל בעלי המחלקת. וזה פרוש הפסוק: זמם רשע, הינו מחשבה זרה לצדיק, וחרק עליו שניו, הינו שרוצה להעלותה וה ישחק לו, כי ראה כי יבא יומו, הינו שעדין לא בא למדרגת המחשבה זרה זו אך מאין יבוא לו המחשבה זרה זו חרב פתחו רשעים, ופרש רש"י: חרב לשון מלחמה הינו שנתעורר מחלקת על איזה צדיק חרבם, הינו המחשבה זרה של אותה המחלקת תבוא בלבם, הינו בלב צדיק זה ועל ידי שרוצה להעלותה, בכח הרצון הזה וקשתותם תשברנה כלומר, המחלקת הנ"ל