[לשון החברים] ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (שמות י"ז) כי יש כמה מיני אמונה, יש אמונה שהוא רק בלב והעקר ש צריך להיות לאדם אמונה כל כך עד שיתפשט בכל האיברים כמו שמובא בכתבי האר"י שצריך להגביה ידיו בשעת נטילה נגד הראש, כדי לקבל הקדשה נמצא שצריך לזה אמונה בהידים להאמין שמחמת שמגביה ידיו כנגד הראש, מקבל הקדשה כי בלא אמונה אינו כלום, כמו שכתוב (תהלים קי"ט) : "כל מצותיך אמונה" ו כשיש לו אמונה כזו, בא מן האמונה אל השּׂכל וכל מה שמחזיק את עצמו באמונה, בא אל שכל יותר כי הדבר שהיה צריך מתחלה להאמין עכשו כשבא אל אמונה יותר גדולה, מבין הדבר הראשון בשּׂכל וזה שכתוב במשה ויהי ידיו אמונה שהיה לו אמונה כל כך גדולה עד שנתפשט בכל האיברים שאפלו בידיו היה האמונה כל כך גדולה עד בא השמש, הינו להשּׂכל של הדבר ושמש הוא בחינת חכמה כמובא אצלנו [לעיל בסימן א].