[לשון החברים] ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו (שמואל א ב) הנה יש בזה בחינת משיח ורוח הקדש ויחוד קדשא בריך הוא ושכינתה ותחיה כי תחלת הבריאה היה כדי שיתגלה מדת מלכותו ומחמת גדל הארתו לא היה באפשרי לקבל והכרח להתצמצם בתוך עולמות (תהלים קמ"ה). "מלכותך מלכות כל עולמים" הינו שמדת מלכות התלבש בתוך עולמות כדי שנוכל לקבל ואין מי שיקבל על מלכותו לכן יוצאות נפשות ישראל, שיקבלו על מלכותו כי אין מלך בלא עם ומאין יוצאות נפשות ישראל ? מעולם הדבור (שיר השירים ה) "נפשי יצאה בדברו" הינו שנפשות ישראל יוצאות מעולם הדבור והדבור הוא בחינת מלכות כמו שאמר אליהו מלכות פה ובחינות שכינה גם כן כי שוכנת אתם תמיד בלי הפסק רגע כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) : "השוכן אתם בתוך טמאותם" (עיין יומא נז ומ"ר נשא פז) והוא בחינת (תהלים קיג) : "אם הבנים" הינו כמו שהאם הולכת תמיד עם בניה, ואינה שוכחת אותם כן הדבור שהוא בחינת שכינה, הולכת עם האדם תמיד (ירמיה ל"א) : "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו" הינו כמו שאמרנו, שהדבור זוכרת אותו תמיד והולכת עמו אפלו במקום הטנפת וזהו בחינת גלות השכינה שהדבור שהוא בחינת השכינה, בגלות (תהלים ל"ט) : "נאלמתי דומיה" (תהלים נ"ח) : "האמנם אלם צדק תדברון" הינו כי צדק זה מלכותא קדישא כנודע (פתח אליהו) ומלכות, הוא הדבור כנ"ל כשהוא בגלות הוא אלם ולכן במה שפגם יתקן, הינו ודוי דברים (הושע י"ד) : "קחו עמכם דברים" שיתודה תמיד בכל לבו "נכח פני אדני" אזי, "ושובו אל ה" שישובו כל הדברים שפגם אל שרשו וזהו בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כי מיחד הדבור, שהוא בחינת השכינה כנ"ל, אל ה וזהו גם כן שאמר הכתוב (ישעיה מ) : "ונגלה כבוד ה וראו כל בשר יחדו כי פי ה דבר" הינו, כשמיחד הדבור עם ה שהוא יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כנ"ל אזי "ונגלה כבוד ה" כבוד, זו שכינה כנודע הינו, שנתגלה ונתגדל הארת השכינה, שהוא בחינת מלכות כי עכשו נקטן אורה ונחלש כחה כמו שכתוב בזהר הקדוש (בתיקון ו מהי"א תיקונים אחרונים) שהשכינה צווחת: "סמכוני באשישות וכו, כי חולת אהבה אני" הינו אהבת ישראל, שאני שוכן אתם אפלו בתוך טמאותם וזהו גלות השכינה אבל כמו שאמרנו [שעל ידי] שיתקן פרצוף מלכות וייחד הדבור, שהוא בחינת מלכות ובחינת שכינה עם ה יתגלה ויתגדל אורה של פרצוף מלכות (משלי ט"ז) : "באור פני מלך חיים" הינו [שעל ידי] שיתן הארה בפרצוף מלכות יכול לחיות כי שואב חיים ממדת מלכות, שהוא שרשו כנ"ל. וגם זהו בחינת רוח הקדש כי מה שאדם חי, אינו כי אם מחמת שנושם נשימות ומה היא נשימה שמוציא ומכניס הרוח וזהו בחינת (יחזקאל א) : "החיות רצוא ושוב" ולכן, כשאדם דבוק למלכותא קדישא ומדבר תורה או תפלה מוציא ומכניס רוח הקדשה וזהו (שם ל"ו) : "ורוח חדשה אתן בקרבכם" הינו קרב שלכם כשהוא נושם נשימה של קדשה אזי, "ורוח חדשה אתן" הינו רוח הקדש וזה (בראשית א) : "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" הינו כשלומד תורה כי מים זו תורה (עיין תענית ז בבא קמא י"ז, פ"ב) כידוע אזי, "ורוח אלקים", שהוא רוח הקדש "מרחפת" וחופף עליו ושואב רוח חיים כי בלא תורה אי אפשר לחיות כמו שכתוב (בתקוני זהר תקון י"ג דף כ"ז:) אלמלא כנפי ראה דנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא וראה דא מיא (זהר פינחס רי"ח:) ומיא דא תורה כי כשהאיש הישראלי בוער בלבו להשם יתברך היה באפשרי להיות אוקיד כל גופא אבל כשיתלבש באותיות התורה או תפלה מגנת ומצלת עליו וכן, חס ושלום, להפך כשבוער אל תאוות עולם הזה, הוה אוקיד גם כן כל גופא אבל כשאחר כך לומד תורה או עושה מצוה היא מגנת ומצלת עליו, ויכול לחיות כי שואב רוח חיים, שהוא רוח הקדש ממדת מלכות שהוא שרשו (ברכות י"ח:). כי מחמת שנפסק מחבל דקדשה מאין יהיה לו חיות ושואב רוח של שטות כי דבוק אל "מלך זקן וכסיל" (קהלת ד) וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ג). אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות אבל להפך, נכנס בו רוח הקדש ורוח הקדש הוא בחינות מלכות כמו שאמר הכתוב (אסתר ה) "ותלבש אסתר מלכות" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י"ד:).שלבשתה רוח הקדש ובחינת תחיה גם כן כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית מ"ה) : "ותחי רוח יעקב" ששרתה עליו רוח הקדש וזהו בחינה של משיח כי כתוב אצלו (ישעיה י"א) : "לא למראה עיניו ישפט" וכו אלא הכל ברוח הקדש כי אזי יתקן פרצוף מלכות בשלמות ונתקבץ כל הבחינת מלכות אל שרשו "והיתה לה המלוכה" (עובדיה) "והיה ה למלך על כל הארץ" (זכריה י"ד) ונוכל להכיר את בוראנו למעלה מכל העולמות בלא שום לבוש וציור ותמונה (תהלים מ"ז) : "כי ה וכו מלך גדול על כל הארץ" הינו כשמדת מלכות יהיה גדול ויתעלה אורה מחמת תקון מעשינו אזי נוכל להכיר את בוראנו על כל דהינו למעלה מכל העולמות ולא כמו עכשו כי עכשו הוא בהתלבשות עולמות כנ"ל וזהו: "ויתן עז למלכו" הינו כשיתן עז והארה למדת מלכות אזי "וירם קרן משיחו" כי כל אחד יתקן בחינות משיח שלו וילך ממדרגה אל מדרגה מעט מעט עד שיתקן הארת פרצוף מלכות בשלמות וזהו בחינות משיח כנ"ל. [גם דברים אלה אינם מסדרים יפה, וחסר בהם גם כן וכפי הנראה המכון מהם שמדבר ממעלת הדבור דקדשה כי הדבור דקדשה הוא בחינות השכינה והוא בחינות רוחו של משיח בחינות רוח הקדש, בחינות תחיה, בחינות יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה וכל זה מבאר מתוך דברי התורה הנ"ל רק שאין הדברים מסדרים כראוי, ואין הלשון מתקן אף על פי כן כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. גם מבאר מתורה זאת שהדבור הולך עם האדם אפלו למקומות המטנפים כמו האם ההולכת עם הולד לכל מקום שהוא הולך ועל כן נקרא הדבור "אם הבנים" וזהו: "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד" הינו שאפלו אם האדם מנח, חס ושלום, במקום שהוא אפלו בשפל המדרגה מאד, אפלו במקומות המטנפים אף על פי כן על ידי הדבור יכול להזכיר את עצמו בהשם יתברך דהינו שאפלו אם הוא במקום שהוא אם יתחזק גם שם לדבר על כל פנים דבורים קדושים של תורה ותפלה והתבודדות יכול להזכיר את עצמו בהשם יתברך אפלו שם במקומות הנמוכים, שהם בחינות מקומות המטנפים אפלו אם נפל למקום שנפל כי הדבור אינו מניח אותו לשכח את השם יתברך בבחינות: "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד" שכל זמן שיש בו הדבור של השם יתברך, שהוא הדבור דקדשה זה הדבור אינו מניח אותו להיות נשכח מהשם יתברך כי הדבור זוכר ומזכיר אותו להתחזק בהשם יתברך במקום שהוא והבן הדבר היטב מגדל כח הדבור והוא עצה נפלאה ונוראה למי שחפץ באמת לבל יאבד עולמו לגמרי, חס ושלום עוד מבאר מזה גדל מעלת עסק התורה הקדושה שהוא עקר החיים של האדם כי אלמלא כנפי ראה דנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא וכנפי ראה הוא בחינות התורה כנ"ל הינו כי יש באדם שני מיני תבערות מדורת אש, לטוב ולהפך כי לפעמים לב האיש הישראלי בוער מאד מאד להשם יתברך כיקד יקוד אש אבל הוא יותר מדי עד שהיה אפשר להיות אוקיד כל גופא ואף על פי שבוער להשם יתברך אף על פי כן מאחר שהוא יותר מדי אינו טוב ואי אפשר לקרר ולצמצם ההתלהבות הזאת, שיהיה במדה כי אם על ידי התורה כי כשיעסק בתורה תגן התורה עליו, ותציל אותו שיזכה לצמצם ההתלהבות שיהיה כראוי וכן יש, חס ושלום, להפך כי לפעמים בוער האדם אל תאוות עולם הזה כל כך עד שגם כן היה אוקיד כל גופא, חס ושלום אבל כשלומד תורה היא מגנת עליו ומצלת אותו גם מהתלהבות האש הרע הזה של התאוות שהיה רוצה לשרפו לגמרי, חס ושלום נמצא שבלא התורה, חס ושלום לא היה האדם מתקים כלל כי היה נשרף ומתבטל מרבוי התבערות שיש בכחו לימין יותר מדי, או לשמאל, חס ושלום וזהו אלמלא כנפי ראה, שהיא התורה דנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא על ידי שני מיני תבערות הנ"ל ורק התורה מצלת מזה כנ"ל