דע, שהגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים הינו שהגזלן נוטל מהנגזל בנים כי עקר הממון של האדם, בא לו על ידי בת זוגו (עיין זוהר תזריע נב) כי על ידי אור נפשה, מזה בא לו הממון הינו על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה אלו האורות הם בחינת הממון כי הממון הוא ממקום הנפש, כמבאר במקום אחר (לעיל בסי נ"ט, ס"ח, ובלקו"ת סי מ"ו) ונפש היא בחינת נקבה כידוע בכתבי האר"י כי היא הבחינה האחרונה מן נפש רוח נשמה וכן כלל נפש רוח ונשמה שלה, הוא בחינת נפש נגדו כי כלל המדרגה התחתונה היא בחינות נפש, בחינת נקבה, נגד מדרגה שלמעלה הימנה על כן, על ידי בחינת הנקבה בת זוגו, שהיא בחינת הנפש אצלו על ידה בא לו הממון כי עקר הממון תלוי בה, כמבאר במקום אחר כי היא בחינת רגלין כמו שכתוב בזהר (וירא קי"ב:) : "רגלי חסידיו ישמר" דא אתתא (דברים י"א) : "ואת כל היקום אשר ברגליהם", זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו (פסחים קי"ט) כי עקר הממון בא מבחינת נפש, בחינת נקבה, בחינת רגלין (יבמות ס"ב:) השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה, הינו בלא ממון כי חומה היא בחינת הממון, כמו שכתוב (משלי י"ח) : "הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה" וכו ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא מציעא נ"ט) : אוקירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו (עיין תיקונא שבעין קכו). וכל אדם ואדם כאשר הוא בא לעולם הוא בא עם בת זוגו המיחדת לו ועם סכום ממון הקצוב לו, שיהיה לו בזה העולם וכמה פרות, הינו בנים שיהיו לו בזה העולם והם בחינת אילן וענפים ופרות הינו, שאור נפשה הוא בחינת עקר האילן שממנו יוצאים ומתפשטים ענפים הינו התנוצצות והתפשטות אורה הינו בחינת הממון כנ"ל, הוא בחינת ענפים של האילן ועל הענפים אלו גדלים הפרות, הינו הבנים נמצא כשאחד גוזל מחברו ממון הוא גוזל ונוטל ממנו ענפים של האילן שלו הינו התנוצצות אור נפשה, שמשם הממון כנ"ל על כן, על ידי זה הוא גוזל ונוטל ממנו נפש בניו ובנותיו שהם תלויים וגדלים ויונקים מאור הענף הזה כי הם הם הפרות הגדלים על הענפים אלו וכשנוטל הענף נוטל הפרות וזה שכתוב (אסתר ה) : "ויספר להם המן את כבוד עשרו, ורב בניו" כי זה תלוי בזה וכמו שכתוב (איוב כ"א) : "עתקו גם גברו חיל, זרעם נכון לפניהם וצאצאיהם לעיניהם" עתקו גם גברו חיל זה עשירות על ידי זה זרעם נכון וכו (בראשית ל"א) : "כי כל העשר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו" לנו ולבנינו דיקא כי עקר העשירות על ידי האשה, ובה תלויים הבנים כנ"ל כי האשה היא עקר בחינת האילן והעשירות הם הענפים של האילן והבנים הם הפרות הגדלים בענפים האלו כנ"ל (בבא קמא קי"ט) : הגוזל את חברו כאלו גוזל ממנו נפש בניו ובנותיו ודע, שאם זה הנגזל עדין לא היה לו בנים יוכל לגזל ממנו שלא יהיה לו, על ידי שגוזל ונוטל הענף כנ"ל ואפלו אם כבר יש להנגזל בנים יוכל להזיק לו שימותו בניו, חס ושלום כי אם עדין הבנים צריכין לאמן, הינו לענפים שלה כמו שיש פרות שלא נגמרו כל צרכן, וצריכין לינק עוד מהענף ועל כן כשזה נוטל הענף, הוא מזיק הפרות הינו הבנים, הצריכים לינק עוד ולקבל מהענף הינו מהתנוצצות אור אמן כנ"ל והכל לפי הגזלה, והכל לפי האילן והענפים והפרות כי יש כמה וכמה שנויים בין האילנות עצמן ובין מהות ואיכות הענפים, ובין רבוי הענפים, וכן בין הפרות בכלן יש שנויים רבים כי יש אילן שיש לו ענפים רבים ופרות מעטים וכן להפך ענפים מעטים ופרות רבים וכן בין מהות הענפים עצמן יש אילן שיש לו ענף אחד, אבל הוא יקר מאד ויש שיש לו עשרה ענפים, וכלם אינם שוים רק עשרה זהובים כן יש כמה עניים שיש להם בנים רבים ואין ידו משּׂגת אלא זוז אחד הינו שכל הענפים שלו הם פחותים, ואינם רק בערך זהב אחד או שיש לו ענפים מעטים ופחותים וכן להפך, יש עשיר גדול, מחמת שהענף שלו הוא יקר מאד או שיש לו ענפים רבים ויקרים ועם כל זה יכול להיות שלא יהיו לו רק בנים מעטים, כנ"ל במשל האילנות והנה נתפס למשל אילן אחד עם שלשה ענפים וכל ענף מיחד לו שראוי להוציא שני פרות נמצא שראוי שיהיה לו ששה בנים וכן נאמר למשל, שכל ענף הוא בבחינה וערך שיהיה לו מאה אדמים נמצא שראוי להיות לו שלש מאות אדמים, משלשה ענפים הללו נמצא אם גוזל ממנה מאה אדמים, הוא גוזל ונוטל ממנו ענף אחד נמצא שנוטל ממנו שני בנים אבל דע, שבזה יש חלוק גדול אם הפרות ראויים לצאת מהענפים בזה אחר זה נמצא שאף שזה גוזל ממנו ענף אחד, ונוטל ממנו שני בנים אף על פי כן עדין ראויים לו להתקים יתר הבנים של הענפים הנשארים כי לא הזיק בהנשארים, כי לא נטל מהם כלום אבל אם היו ראויים לצאת בבת אחת, בבחינת (שמו"ר פ"א) ששה בכרס אחד על כן אף שזה לא גזל ממנו כי אם מאה אדמים שהם בחינת ערך ענף אחד של שני פרות עם כל זה קלקל אור כלם מאחר שכלם היו ראויים לצאת בבת אחת וזה נטל וחסר מהם אורם, ואין להם שלמות על כן יוכל להזיק לו באלו המאה אדמים לבד שנטל ממנו לטל ממנו כל הבנים וכן יש בענין זה כמה וכמה שנויים לפי הגזלה, ולפי האילן, והענפים והפרות, במהותם וכמותם והכלל, כי היא צריכה תמיד להשלים אורה וכל זמן שאין לה שלמות, אי אפשר לה להוליד ועקר שלמותה על ידי הממון, כי הוא בחינת התנוצצות אורה כנ"ל וזה שכתוב (ישעיה א) : "למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ" שהפסוק מזהיר לעשות משפט ולחזק את הנגזל להציל עשוק מיד עושקו, כדי להציל נפש בניו ובנותיו כנ"ל וזה למדו היטב וכו שמה שתעשו משפט, ותצילו גזול מיד גוזלו על ידי זה תעשו טובה להבנים, שהם בחינת למודי ה כמה שכתוב (שם נ"ד) : "וכל בניך למודי ה" וזה למדו היטב שההטבה תהיה להבנים, שהם בחינת למודי ה (בבא קמא קג) הגוזל את חברו שוה פרוטה יוליכנו אחריו אפלו למדי והוא פליאה נשגבה מאד, למה תפסו מדי דוקא אך דע, שהגמרא היא נעלמת ונסתרת מאד וזה כונתם האמת הגוזל וכו יוליכנו אחריו אפלו למדי הינו למודי ה הינו הבנים שצריך להחזיר לו אפלו הבנים שגזל ממנו, על ידי שגזל את ממונו וזה למדי, בחינת למודי ה הנ"ל ודע, שלפעמים אף שנוטל ממנו ממון עם כל זה לא יזיק לבניו, ולא יחסר אור נפשה כי ברוחניות הנפש מרגשת הכאב והצער הגדול שיש לה כשזה הגזלן שהוא כמו רוצח נפשות ממש בא לחסר אורה, ולגזל נפש בניה ועל כן היא מצמצמת אורה, וממשכת ומכוצת עצמה ומקבצת לעצמה חלקי נפשה כדי שזה הגזלן לא יוכל לינק ממנה, ולחסר אורה עד שלפעמים לא יוכל הגזלן להתגבר עליה לקבל מאורה ואף שגזל ונטל הממון ממנו עם כל זה כבר התגברה הנפש, וצמצמה ומשכה וקבצה אורה ולא הניחה לקבל מאורה וזה הממון שלקח הגזלן, אינו ממון כלל, רק עפרא בעלמא מאחר שאין בו אור כלל והממון הזה הוא בבחינת (איוב כ"ח) : "עפרות זהב" בבחינת (דברי הימים ב ט) : "אין כסף נחשב" מחמת שאין בהכסף והזהב שום אור כי התגברה ולא הניחה לקבל מאורה וכמו שיש דגמתו בעולם הזה כי יש אילנות במדינת אונגרין שכשאדם בא לטלם, הם ממשיכין ומקטינים עצמן, ואינם מניחים לטל אותם וזה בחינת קדושין כי כשאין שלמות בדבר, יש שם אחיזת הסטרא אחרא והקלפות והנפש בחינת נוקבא, היא בין הקלפות כי היא מתפזרת ונדחת ביניהם תמיד, בבחינת (משלי ה) : "רגליה יורדות מות" ועל כן כשהיא רואה זה הכסף או שוה כסף שהוא בחינת שלמות אורה כנ"ל ביד זה האיש שבא לקדש אותה, ולהשלימה על ידי זה תאבה אליו ונכספת לו, שהוא ישלים אורה ויקבץ נדחיה מבין הקלפות, להוציא רגליה ממות וזה בחינת קדושין בכסף כי על ידי שנשלם אורה על ידי הכסף ואין בה חסרון על ידי זה היא מתקדשת מטמאתה, ויוצאה מבין הקלפות ועל כן היא מקדשת ונקנית אליו על ידי הכסף הזה כי הכסף הוא שלמות אור האשה כנ"ל וזה לשון קדושין שמתקדשת ומזמנת עצמה לצאת מן הטמאה, ולקבל קדשה על ידו ובכל המשּׂא ומתן שהוא נושא ונותן ומרויח הוא משלים אורה בזה, ומקבץ נדחיה כי הוא צריך להשלים אורה תמיד כי הוא בחינת הנקת האילן והענפים והפרות שעל ידי שהוא מיניקם ומשלימם על ידי זה האילן מגדל ענפים הינו שמתנוצץ אורה, והענפים עושים פרות כנ"ל וזה שנותן לה כתבה תכף אחר הקדושין, ומבטיח לה בכתבה, ואנא אפלח ואוקיר ואוזין ואפרנס יתך שמבטיח לה להשלים אורה תמיד, על ידי הממון כנ"ל וזה בחינת ירשה ששיך לבנים כי כשהפרות יוצאין לפעמים עדין צריכין לענפיהם לינק מהם כנ"ל ועל כן כשנפטר, ואינם יכולים לינק עוד כי נפסק הנקת האילן על כן הם מקבלים ויורשים הממון השיך להם, להשלים אורם והיא מקבלת השאר מה שראוי לה לאורה וזה בחינת הכתבה שנוטלת ולפעמים אין צריכין הבנים לקבל עוד אור מהענפים ואף על פי כן נוטלים ירשה זהו מבחינה אחרת כי כשהבנים יוצאים לעולם יוצא תכף עמהם בת זוגם, וממונם ובניהם הינו, האילן והענפים והפרות, והאב מקבץ אורם ועל כן אפשר שיהיה גם כן לאב ממון בשביל בניו על ידי שמקבץ חלקי אור שלהם ועל כן לפעמים הם נוטלים ירשה אף שאינם צריכים לאמן לקבל אור מענפיה אבל הם נוטלים ממון שלהם, שקבץ אביהם על ידם מחלקי אור שלהם ובאמת לא היה ראוי לחלק הירשה בשוה כי בודאי אינו שוה חלקי אורם אבל אי אפשר למסר משפט זה לבית דין שלמטה כי אין יודע חלוקים אלו, כי אם היודע תעלומות והוא באמת מסדר אחר כך כראוי, ונוטל מזה ונותן לזה ודע, שעל ידי זה שגוזל את חברו הוא בא להרהורים כי בודאי הוא מתדבק ונכסף לאשת חברו שגזלו על ידי הממון שנטל ממנו, שהוא אור נפשה כנ"ל וכן היא מהרהרת אחריו, על ידי שמשך אותה אליו על ידי שמשך לעצמו אור נפשה (סנהדרין פ"א) היורד לאמנות חברו, כאלו בא על אשת איש שנאמר: "ואת אשת רעהו לא טמא" וכו כי הוא בא ומטמא ממש אשת רעהו, על ידי הגזלה כנ"ל ולפעמים, יאבד הגזלן בת זוג שלו על ידי הגזלה כי מאחר שנתן עינו בממון חברו, הינו באור בת זוגו אם כן הוא ממאס בשלו, ופונה את עצמו משלו ואינו רוצה בחלקו, בממון שלו, באור בת זוג שלו על כן היא גם היא פונה את עצמה ממנו, ומתרחקת ממנו כמו שהוא התרחק את עצמו, ופנה ממנה (ירושלמי ברכות פרק ט) משל לאשה שהיא ממתנת לאיש כל זמן שהיה בדעתו להנשא לה, היתה יושבת וממתנת לו כיון שהפליג את דעתו ממנה, אף היא הלכה ונשּׂאת לאחר על כן אם אין להגזלן אשה, יוכל לאבד בת זוג שלו וגם יוכל הגזלן לפעמים לגזל מחברו, אפלו הבת זוג של הנגזל והכל לפי תקף וחזק תאותו וחשקו והתגברותו על ממון חברו בהרהור ובמעשה עד שאפשר שיתגבר ויקח גם בת זוג של חברו הנגזל כי מאחר שהתגבר וגזל ממון חברו, שהוא אור נפש בת זוגו כנ"ל על כן לפעמים נמשכת היא בעצמה גם כן אחר הממון שגזל זה הגזלן מבעלה ועל כן לפעמים הגזלן גוזל גם אשת חברו על ידי הממון שגזל ממנו בידים, או על ידי חמדה כי דע, כי גם על ידי חמדה ותאוה והשתוקקות שיש לו לממון חברו גם על ידי זה יוכל לגזלו כי המחשבה יש לה תקף גדול, כמבאר במקום אחר [לקמן בסימן קצג ובשיחות הר"ן סימן ח וסימן ס"ב] ועל כן יוכל להיות שיהיה להאדם ממון גזלה, אף שלא גזל כלום בידים וזהו האסור הלאו החמור שבעשרת הדברות, לא תחמד כי החמדה בעצמה הוא אסור חמור מאד רחמנא לצלן כי יש כח בהחמדה לגזל ממנו ממונו ונפש בניו ובנותיו כנ"ל ועל כן יש אסור אפלו במחשבה לשלח יד בפקדון כמו ששנינו בבבא מציעא (דף מ"ג:) : החושב לשלח יד בפקדון כי הפלגתא היא רק אם חיב על זה, כמו השולח יד ממש אבל אסור יש בודאי לכלי עלמא, כנ"ל והנה, לפעמים הגזלן הוא בבחינת ממאס באשת נעורים, וחומד אשת חברו כנ"ל ולפעמים רוצה בשניהם, שרוצה את ממונו, וחפץ גם בשל חברו וזה בחינת מכניס צרה בתוך ביתו (מלאכי ב) : "ובאשת נעוריך אל תבגד, כי שנא שלח" הכונה, אם אין די לך בחלקך, ואתה שונא את ממונך שאינו מספיק לך על כן שלח הינו שתעשה תקנה לזה, שתתן צדקה שהיא בחינות שלח כמו שכתוב (קהלת י"א) : "שלח לחמך על פני המים" כמה שאמרו רז"ל (גטין ז:) אם רואה אדם שמזונותיו מצמצמין, יעשה מהם צדקה כי מה שמזונותיו מצמצמין, הוא מחמת התגברות הקלפות על הנפש בחינת נוקבא, בבחינת: "רגליה יורדות מות" ועל ידי שמתגברים הקלפות עליה, הם יונקים ממנה ומחסרים אורה ועל ידי זה אין לו ממון אבל על ידי צדקה, הוא מוציאה מבין הקלפות כי "צדקה תציל ממות" (משלי י), הינו ממה שהיה מקדם "רגליה יורדות מות" ועל כן, על ידי צדקה יוכל לתקן ממונו בחינות אשת נעוריו, ולא לבגד בה וזה, כי שנא שלח ודע, שעל ידי צדקה יוכל לתקן ממון גזלה שיש לו הינו שגזלו על ידי חמדה כי גזלה ממש אין לה תקון עד שישיב את הגזלה וכן אם גזל את הרבים, צריך לעשות בהממון שגזל, צרכי רבים אבל אם יש לו ממון גזלה על ידי חמדה כנ"ל זה יכול לתקן על ידי צדקה שעל ידי צדקה יתקים כך הינו שיתקים אצלו ממונו, אף שהיא של גזלה על ידי החמדה וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין עא) על פסוק (מלאכי ג) : "וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף והיו לה מגישי מנחה בצדקה" צדקה עשה הקדוש ברוך הוא על משפחה שנטמעה נטמעה הינו, שעל ידי צדקה נתתקן הגזלה, שהוא בחינות משפחה שנטמעה כי הוא בחינת גוזל נפש בניו ובנותיו ונוטל אשת חברו כנ"ל על כן הוא בחינת משפחה של תערובות ועל ידי צדקה, נתתקן שיתקים כך כמו שאמרו משפחה שנטמעה נטמעה וזה: "וישב מצרף ומטהר כסף וזקק אתם כזהב וככסף" הינו שיצרף ויזקק הכסף והזהב שהוא של גזלה כנ"ל שהוא בחינת משפחה שנטמעה כנ"ל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין ע) : הנושא אשה לשם ממון הוין לה בנים שאינם מהגנים כי כשנשאה לשם ממון, ופונה עצמו להממון, הוא שוטה וכסיל כי "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו" (קהלת י), (עיין מ"ר בבר פ כ"ב) הינו שהחכם כשנושא אשה הוא פונה לימינו הינו להתורה, שהוא בחינת ימין, כמו שכתוב (דברים ל"ג) : "מימינו אש דת למו" הינו, שנושא אשה בשביל התורה כדי שילמד תורה בטהרה, כמו שאמרו רז"ל (מנחות ק"י) הלומד תורה בטהרה נושא אשה וכו אבל לב כסיל לשמאלו שנושא אשה בשביל ממון שהוא בחינת שמאל, כמו שכתוב (משלי ג) "בשמאלה עשר וכבוד" ונמצא כשנושא לשם ממון הוא כסיל ופוגם ואובד דעתו ועל כן הוין לה בנים שאינם מהגנים מאחר שפגם הדעת שמשם באים הבנים ודע, שעל ידי שפונה עצמו להממון, מזה נעשים שונאים כי עקר התגברות השּׂנאה, הוא בא מבלבול ועכירת המח כי אהבה תלויה בדעת ושכל, וכמו שכתוב (איוב ל"ט) "תקשיח בניה ללא לה, כי השה אלוק חכמה" הינו, שאין לה אהבה על בניה, זה בא מחמת שאין לה חכמה ועל כן כשיש לו עכירת המח מזה יונקים ומתגברים השּׂונאים וכפי הבלבול והעכירות של המח על ידי תאות ממון כן התגברות השּׂונאים ולפעמים נעשים מזה שונאי חנם כי לפי תאותו ופניתו לממון כן נעשה כסיל וכן נתעכר מחו וכן מתגברים השּׂונאים וכל זמן שהעכירות בתוך המח אזי השּׂונאים המתגברים משם הינו מהעכירות המח הם גם כן שונאים בדעת ובמח שיש להם טעם על שנאתם אף שהדעת הזה הוא בחינות עכירות המח כי עקר השּׂנאה הוא רק מעכירת המח עם כל זה יש להם על כל פנים טעם על שנאתם מאחר שהעכירות עדין בתוך המח אבל דע, שלפעמים חושק כל כך לממון ונעשה כל כך כסיל עד שאין המח יכול לסבל כלל העכירות עד שיוצא בבחינות שערות כי שערות הם מותרי מחין כידוע ואז גם השּׂונאים הבאים משם הינו מהעכירות הזאת, מבחינת מותרי מחין, מבחינת שערות, הם שונאי חנם כי אין להם שום טעם על שנאתם מאחר שאינם באים אפלו מהעכירות שבתוך המח רק ממותרי מחין מבחינת שערות על כן אין להם שום טעם ודעת, אפלו של עכירת מח, על שנאתם והם רק שונאי חנם וזה בחינות (תהלים ס"ט) : "רבו משּׂערות ראשי שונאי חנם" כי שונאי חנם באים מבחינת שערות מותרי מחין כנ"ל. אבל החכם, אף שיש לו גם כן מותרי מחין, בחינת שערות דע, שהחכם, בחינות מותרי מחין ושערות שלו, הם בחינת שער בימין על השין שמותרי מחין שלו, הם בחינת שערים שפותח בהם שערי החכמה והמדע לעבודת השם יתברך כי מחמת שמחו בעצמו, אי אפשר להעולם לסבלו לקבל מאורו הוא צריך להתלבש ולהתכסות עצמו, ולהשפיל עצמו לדברים קטנים ונמוכים כדי שיוכלו העולם לקבל ממנו כדי שיפתח להם שערי החכמה והמדע לקרבם להשם יתברך (משלי י"ד) : "שחו רעים לפני טובים, ורשעים על שערי צדיק" שכדי לשחות ולהכניע הרעים לפני הטובים צריך להביא הרשעים על שערי צדיק כנ"ל וזהו אצל הצדיק, בחינת מותרי מחין, בחינת שערות שער בימין שערות ממש בשמאל וזה בחינת "לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו" ועל כן אמרו רז"ל (שם בקדושין ע) : הנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו וכו כי כשנושא אשה שאינה הוגנת לו בודאי אינו מתרצה בחלקו, בממונו באשת נעוריו ובוחר במה שאינו שלו, שאינה הגונה לו ועל ידי זה הוא בחינת מותרות, בחינת שערות כנ"ל על כן אליהו ממנה על זה לענשו כי הוא "בעל שער" (מלכים ב א), שממנה על זה, על בחינת שערות, לעשות בהם דין (שם) אליהו כופתו, והקדוש ברוך הוא רוצעו זה בחינת מחין, ובחינת מותרי מחין (שיר השירים ז) : "מלך אסור ברהטים", ברהטי מחין, שהם בחינת תפלין כמובא (בתקו"ז תיקון ו) רוצעו, זה בחינת מותרי מחין, בחינת רצועות, שהן בחינת מותרי מחין [זאת התורה של חמר אסור גזלה, והתורה שבסימן ס"ח הקודם מענין פגם הכעס שמפסיד העשירות, שני התורה אלו, יש להם חבור ושיכות זה לזה, כמובן למשכיל. והם מחברים יחד בתוך התורה של היכל הקדש שבסימן נ"ט, כי שם הובאו שני ענינים אלו בקצור בתוך המשך התורה ההיא]