[לשון רבנו, זכרונו לברכה] א. מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקלפות והרע של אלו בני אדם כי זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות בבחינת (בראשית י"ב) "ואת הנפש אשר עשו בחרן" הוא בונה בחינת היכל הקדש (ישעיה ד) : "והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" הינו זה שבני אדם נשארים דבוקים ביראה שלמה (עיין ב"ר פ נ"ו ובב"ר פ ב ע"פ נאוה כירושלים) על ידו אף על פי שיש כמה וכמה שנפלו מקדשתם אף על פי כן מאלו שנשארו ביראה שלם על ידי זה "קדוש יאמר לו" וזה בחינת קדש והיכל זה בחינת הכבוד שנתכבד השם יתברך (יתרו דף ס"ט) כד אתי יתרו, כדין אתיקר שמא דקדשא בריך הוא וזה בחינת (תהלים צ"ו) : "ספרו בגוים את כבודו" ש על ידי שמקרבים את עצמן לעבודת השם יתברך אלו הרחוקים זהו כבודו יתברך שמו (שם כ"ט) : "ובהיכלו כלו אומר כבוד" ו היכל הקדש הזה מושך את עצמו תמיד לשרשו הינו ללבו של עושהו, כי שם שרשו כי מחמת הדברים שיצאו מעמק לבו של האיש הכשר נכנסו בלבם וחזרו להשם יתברך והיכל הקדש הזה, שורה ומלביש את הרוח החיוני שבלב האיש הכשר כי הרוח הוא בלב בבחינת (יחזקאל י"ח ל"ו) : "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה" והיכל הקדש יונק חיותו מהרוח הזה בבחינת (משלי כ"ט) : "ושפל רוח יתמך כבוד" (ישעיה מ"ב) : "ורוח להלכים בה" מבחינת רגלין נתעורר להישיר את בני אדם לעבודת השם יתברך, בבחינת (שם מ) : "ישרו בערבה מסלה לאלקינו" מסלה דיקא, שהוא מקום הרגלין (תהלים פ"ד) "מסלות בלבבם", שעל ידי מסלות שבלבבם נתעורר להישיר את בני אדם השוכנים בערבה ובחשך להישיר להם דרך לעבודת השם יתברך ומחמת שהיכל הנ"ל נעשה מהנפשות אשר היו רחוקים עד הנה ויש קלפות רבות השוכנים סביבם, בבחינת (יחזקאל ה) : "זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים" ואפשר עכשו כשמלביש ההיכל את הלב כנ"ל אפשר שיתאחזו, חס ושלום, החיצונים ביצר מחשבות לבו של הכשר הזה עצה על זה, שיזמין מלאכי לבו, שהוא בחינת התלהבות הלב ש ההתלהבות הוא בחינת מלאכים, בבחינת (שמות ג) : "וירא אליו מלאך ה בלבת אש" ואש הזה הוא שורף אותם ואז גם היכל הקדש מקבל כח האש ושורף את הקלפות גם מלהתאחז בו, בבחינת (שם כ"ד) : "וכבוד ה כאש אכלת" ב. ו אש המלאך הזה, נעשה מבחינת משפט שמכלכל דבריו במשפט שאדם שופט את עצמו (ישעיה ס"ו) "כי באש ה נשפט" (שמות כ"ח) "ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו תמיד" ואז יוצא לאור משפט, הינו שנתלהב הלב ו יושב על כסא בבחינת (תהלים ט) : "כונן למשפט כסאו" שהוא בחינת כבוד הנ"ל בבחינת (ירמיה י"ז) : "כסא כבוד" (תהלים י"ז) "תמוך אשורי במעגלותיך" אשורי, זה בחינת רגלין הנ"ל במעגלותיך, זה בחינת כסא כבוד, בחינת (מלכים א י) "וראש עגל לכסא מאחריו" הינו שהכבוד מלביש את הלב כנ"ל וזהו בחינת (ישעיה א) : "קריה נאמנה מלאתי משפט" קריה זה בחינת ירושלים עיר הקדש הנ"ל, מלביש את משפט הנ"ל וזהו בחינת (ירמיה ג) : "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה ונקוו אליה כל הגוים לשם ה ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע" כי אש המלאכים שבלב הנ"ל, יכניע את לבם הרע ג. ו זהו בחינת שמירת שבת, כמובא בזהר (בהקדמה דף ה:) "את שבתותי תשמרו" שבתותי דא עגולא ורבוע דלגו עגולא בחינת כסא כבוד הנ"ל, בחינת: "וראש עגל לכסא" ו רבוע, דא משפט, בבחינת (שמות כ"ח) : "רבוע יהיה כפול" הנאמר בחשן המשפט כי בחל, השכינה מבררת ברורים, ובשבת היא שובתת ו לעתיד שיתבטל כל הרע, בבחינת "ולא ילכו עוד בשרירות לבם הרע" אזי יהיה יום שכלו שבת כן על ידי עגולא ורבוע הנ"ל, שעל ידם נתבטל הרע כנ"ל על ידי זה נתהוה בחינת שבתותי, בחינת עגולא ורבוע ד. וזהו בחינת: בטול האסור בששים ששים, זה בחינת עגולא בחינת סמ"ך, שהיא עגולא בחינת כסא כבוד, בחינת (איוב ל"ו) "ואת מלכים לכסא", בחינת (שיר השירים ו) "ששים המה מלכות" והאסור שהיא הקלפה, נתבטל על ידי כסאות למשפט ואין זוכר אלא עגולא, כי זה באתגליא ורבוע מכסה בעגולא ועקר הכח של הסמ"ך, אינה אלא מרבוע, הינו מהמ"ם בבחינת (דברים כ"ה) : "ארבעים יכנו" כי הסמ"ך מקבלת מהמ"ם, שהיא כסאות למשפט וזה פרוש (שבת ק"ד) : מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים מ"ם, זה רבוע, וסמ"ך זה עגולא הנ"ל שב לוחות הלב כמו שכתוב (משלי ג) : "כתבם על לוח לבך" בנס עומדין, ב נס, זה בחינת שבת, בחינת (שמות ל"א) : "אות היא לעולם" ה. וזהו (ישעיה נ"ו) : "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות" יד ושם דיקא, בזכות שמירת שבתותי הנ"ל, הינו עגולא ורבוע הנ"ל יד, בחינת רבוע, בחינת משפט הנ"ל, בבחינת (דברים ל"ב) : "ותאחז במשפט ידי" שם זה בחינת עגולא, בבחינת (תהלים כ"ג) : "ינחני במעגלי צדק למען שמו" ו יד, הינו שיהיה לו כח להעמיד תלמידים הגונים ולהמשיך בהם רוח חכמה כמו שכתוב (דברים ל"ד) "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו" וכח הזה יהיה לו מבית ה שמעין החכמה יוצא מבית ה (יואל ד) "כי בחכמה יבנה בית" (משלי כ"ד) ושם, הינו שיזכה לשם טוב שכל הנפשות יתאוו תאוה להיות נשרשים בשמו כי השם הוא הנפש בבחינת (בראשית ב) : "נפש חיה הוא שמו" ויתאוו להיות נשרשים בנפשו, בבחינת (ישעיה כ"ו) : "לשמך ולזכרך תאות נפש" וזה בחינת חומה, בחינת מאריך אף, שיכבש כעסו כי עשירות וכבישת כעס בחינה אחת ו נקראים חומה כי מי שהוא מקלקל חומה של עשירות ולוקח לעצמו כעס וחמה ומחומה עושה חמה כי שניהם מסטרא דשמאלא כמו שכתוב (ירמיה א) : "מצפון תפתח הרעה" וכתיב (איוב ל"ז) : "מצפון זהב יאתה" (משלי י"ח). "הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכתו" (שם כ"ה) "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו" ו כשנמשך לאיש עשירות, אזי יש לו חומה והחומה של עשירות מעצור לכעסו ולפעמים כשמתגבר בכעסו ומקלקל החומה של עשירות נמצא ש הכעס מזיק לעשירות ו כשהיצר מסית לאדם שיכעוס ידע שבזאת השעה ישפיעו לו מלמעלה איזה סך ממון והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה ו עקר שמירת השם, שמירת הנפש אינו אלא שישמר מכעס כי הכעס פוגם בנפשו, בבחינת (איוב י"ח) : "טורף נפשו באפו" אבל כששומר את עצמו מכעס ומגדיל החומה של עשירות ובזה מגדיל נפשו ושמו אזי כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו (דברים כ"ד) "ואליו הוא נושא את נפשו" בשביל זה, הגוזל ממון ישראל כאלו גוזל את נפשו (בבא קמא קי"ט) בבחינת (משלי כ"ב) : "וקבע את קבעיהם נפש" בשביל זה הכל תאבים לקרב את עצמו לעשיר כי שם שרש נפשם נמצא, זה שזכה להעמיד תלמידים חכמים וזכה שיכללו בנפשו נפשות של רבים בודאי זה טוב מבנים ובנות כי בנים ובנות הם מעטים, ואלו הם מרבים וזה פרוש (בראשית י"ב) : "ואברכך ואגדלה שמך" ופרש רש"י: ואברכך בממון כי עקר גדול השם והנפש, הוא על ידי עשירות כנ"ל וכל זה נעשה על ידי כסא ומשפט הנ"ל כי על ידי שמכלכל דבריו במשפט על ידי זה יכול ללמד לתלמידים חכמתו ולא יזיק להם כי עקר הלמוד תלוי בזה, שיכלכל דבריו במשפט (תהלים קי"ב) וזהו (אבות פרק א) : חכמים הזהרו בדבריכם וכו, וישתו התלמידים הבאים וכו ועל ידי הכבוד שנתגדל על ידי זה נתגדל נפש המגדל את הכבוד כי הנפש בכבוד, בבחינת (בראשית מ"ט) "בסדם אל תבא נפשי" וכו וכשנתגדל שמו ונפשו על ידי זה כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו ובשמו הנ"ל וזה פרוש: (משלי י"ט) "בית והון נחלת אבות" בית והון, זה בחינת: "בביתי ובחומותי" וכו זה הכח מקבל מאבות ש האבות היו מגירים גרים כמו שכתוב גבי אברהם (בראשית י"ב) : "ואת הנפש אשר עשו" וכתיב (שם ל"א) "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" ואיתא במדרש (בראשית פרשה פ"ד) : מלמד שיצחק גיר גרים וזה "מגורי אביו" (שם ל"ה). "ויאמר יעקב אל ביתו ולאשר עמו", הינו הגרים "הסירו את אלקי הנכר" ו. ודע, ש יש כמה רשעים שאסור לקרבם תחת כנפי עבודתו כי הם מורידים את המקרבם ממדרגתו כמו שמצינו גבי משה, שקרב את הערב רב ואחר כך על ידי זה אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לך רד כי שחת עמך" (שמות ל"ב) ואין כח במשפט הנ"ל, להכניע הרע שלהם וכשאין משפט, אזי בא קלקול גדול הן במלאכים הנעשים על ידי משפט הנ"ל הן בעגולא ורבוע הנ"ל וזה פרוש, (שבת ל"א) : מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות תרמוד, זה בחינת רשעים שאין מקבלין גרים מהם [כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: (יבמות ט"ז) אין מקבלין גרים מן התרמודיין] וכל המקרבם, עיניהם טרוטות זה בחינת קלקול שבת שין, תלת גונא דעינא בת, בת עין (תקונא שבעין) בחינת קלקול החומה ובית הנ"ל, שהם בחינת עינים כי עין על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם" (כמו שפרש"י שם) ועל הנפש נאמר, (קהלת ו) : "טוב מראה עינים מהלך נפש" וזה בחינת פגם הכעס בחינת (תהלים ו) : "עששה מכעס עיני" וזה בחינת עשירות, בחינת (קהלת ה) : "ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו" ושאלו את הלל הנשיא מפני מה עיניהם טרוטות הינו מקלקלין כל הבחינות עינין הנ"ל כשמקרבין את שאינן ראויין לקרבן, כגון התרמודיים והשיב הלל: מפני שדרין בין החולות הינו שאלו הרשעים, הצלחתן כל כך חזק עד שאין יכלת בכח המשפט להכניע רשעתן (תהלים י) : "יחילו דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו" וזה: בין החולות, בחינת יחילו בחינת הצלחתן עד שאין משפט כנגדם וזה ידוע שצריך משפט כנ"ל ומחמת שמרום משפט מנגדם על ידי זה בחינת העינין בקלקול [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה] [תלת נפקין מחד שבסימן נ"ח, וזאת התורה של היכל הקדש שניהם נאמרו כאחד בתורה אחת, על פסוק: "אשרי העם ידעי תרועה" אך אחר כך כשכתבם חלקם לשני תורות וכשקבלתי מאתו תורות אלו בכתב אמר לי חלקתים לשנים]