[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב (תהלים ל"ד) א. הכלל הוא, ש צריך לבקש שלום שיהיה שלום בין ישראל ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו ובמארעותיו שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך היינו (שם נ"ו) : "בה אהלל דבר באלקים אהלל דבר". ו על ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו על ידי התורה הנקראת שלום כמה דאת אמר (משלי ג) "וכל נתיבותיה שלום" (זוהר קרח קע"ו:) ועל ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום (השמטת הזוהר בראשית רנז) ומחמת זה יכול לאהב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו ויכול להיות שלום בין ישראל ולאהב זה את זה ב. ו צריך לדעת ש"מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו) ולית אתר פנוי מנה (תקון נז) ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין (ר"מ פנחס רכה) ו אפלו מי שעוסק במשּׂא ומתן בעכו"ם לא יכול להתנצל ולומר אי אפשר לעבד את השם יתברך מחמת עביות וגשמיות שנופל תמיד עליו מחמת העסק שעוסק תמיד עמהם כי כבר גלו לנו חכמינו, זכרונו לברכה שבכל דברים גשמיים ובכל לשונות העכו"ם יכול למצא בהם אלקות כי בלא אלקותו אין להם שום חיות וקיום כלל כמו שכתוב (נחמיה ט) : "ואתה מחיה את כלם" לבד שהחיות ואלקות הזה שם בצמצום גדול ובמעוט רק כדי חיונו להחיותו ולא יותר כי הקדוש ברוך הוא צמצם את אלקותו בצמצומים רבים ושונים מראשית המחשבה עד נקדת המרכז של עולם הגשמי ששם מדור הקלפות ובכל מה שמשתלשל יותר ומתצמצם יותר למטה אלקותו מלבש שם במלבושים רבים יותר וזה שגלו חכמינו זכרונם לברכה, ופתחו לנו פתח ש המשכיל ידע ויבין שבכל הדברים גשמיים יש אלקותו וחיותו כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מנחות ל"ד:). טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים להודיע ש בכל לשונות העכו"ם יש שם אלקותו המחיה אותה וזה שמביא בירושלמי (תענית פ"א) : אם יאמר לך אדם היכן אלקיך, תאמר לו: בכרך גדול שברומי, שנאמר: "אלי קרא משּׂעיר" נמצא ש זה האדם ששאל היכן אלקיך בודאי הוא משקע במדור הקלפות כי הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעקר שאמר: היכן אלקיך ונדמה לו שבמקומו אין שם אלקים בכן תאמר לו: אפלו במקומך שאתה משקע במדור הקלפות גם כן שם תוכל למצא אלקותו כי הוא מחיה את הכל כמו שכתוב: "ואתה מחיה את כלם" ומשם אתה יכול לדבק את עצמך בו יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה כי לא רחוקה היא ממך (דברים ל, וע"ש בפי הרמב"ן) אלא שבמקומך שם רבו הלבושים ו כל מה שאדם הולך ממדרגה למדרגה הוא מתקרב יותר אל השם יתברך ויכול לידע את השם יתברך בהבנה יתרה כי כל מה שהמדרגה יותר עליונה נתמעטו הלבושים, ונתמעט הצמצום ואז הוא מקרב יותר אל השם יתברך ויכול לאהב את עצמו עם השם יתברך באהבה יתרה ג. והנה יש שני מיני ימים ימי טוב וימי רע כמו שכתוב (קהלת ז) "ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה" הינו שצריך לאדם להסתכל שם היטב היטב בודאי ימצא שם ימי טוב, הינו תורה ו הימים נקראים מדות כמו שכתוב (תהלים ל"ט) : "ומדת ימי" ו המדות, הם התורה כי אוריתא כלה הם מדותיו של הקדוש ברוך הוא כי התורה מדברת מאהבה ויראה ושאר המדות ובה ברא הקדוש ברוך הוא עלמין כמו שכתוב (משלי ח) : "ואהיה אצלו אמון" אל תקרי אמון אלא אמן (בראשית רבה פרשה א זהר שמיני ל"ה:) ו אותיות התורה הם המחיין את כל דבר ודבר אלא כל מה שהמדרגה היא למטה שם הם אותיות התורה בצמצום יותר ממה שהיו במדרגה יותר עליונה ואינם מאירים כל כך כמו למעלה במדרגה עליונה כדי שלא להשפיע אור וחיותה יותר מהראוי. נמצא אפלו במדור הקלפות הינו בימי רע שהם מדות רעות ולשונות עכו"ם גם שם יכולין למצא אותיות התורה אבל מחמת רבוי הלבושים וגדל הצמצום אינם נתראים אותיות התורה הינו ימי טוב על ידי ימי רע והחשך השורה עליהם אבל מי שכופה את יצרו הרע הינו הימי רע הינו המדות רעות אזי הרע נתבלבל לגמרי נגד ימי הטוב שבהם אזי אותיות בולטות ונתראים ומאירים ביותר כי מתחלה לא היו מאירין כל כך כי לא קבלו אור מלמעלה כדי שלא יקבלו הימי רע יותר מכדי חיונו ועכשו שנתבטל הרע ונשארין אותיות התורה לבד אזי מקבלין אור רב מלמעלה נמצא, זה שכופה את יצרו הינו שכופה את ימי רע כשהוא מדבר עם העכו"ם או שרואה מדותיהם אזי תכף הרע ששוכן על הטוב הינו אותיות התורה נתבטל ונופל ואותיות התורה בולטין אזי הוא יודע התורה שבאותו הדבר וזה שכתוב בזהר הקדוש (לך לך דף צ:) "ברכו ה מלאכיו גברי כח עשי דברו" אלין אנון דמתגברין על יצריהון, אנון דמין למלאכין ממש "עשי דברו" דעבדין להאי דבר "לשמע בקול דברו" אנון זכין למשמע קלין מלעלא כי התורה נקראת דבר כמו שכתוב (תהלים ק"ה) "דבר צוה לאלף דור" ו כל מה שאותיות התורה נתצמצם ונתלבשים בצמצומים ובלבושים יתרים התורה הוא בהעלם ובאתכסיא יותר ומי שמפשיט את האותיות התורה מהלבושים הוא דומה כמי שבונה את התורה למשל אותיות התורה שהיו מפזרין ומפרדין בלשונות העכו"ם ולא היה שום אדם יודע מהם מחמת הימי רע שהחשיך עליהם והלביש אותם וכשבא זה האדם, שהוא דומה למלאך ה צבאות על ידי שכופה את יצרו, הינו הימי רע אזי הרע הינו לשונות העכו"ם, נכפפין ונתבטלין כנגדו ואז נשארין אותיות התורה בולטין וכשנפשטין מהלבושים הגשמיים הינו מלשונות העכו"ם הינו ממדות רעות הינו מימי רע אזי מקבלין אלו אותיות התורה אור רב יותר ממה שהיו מקבלין מתחלה כי מתחלה לא היו מקבלין אלא כדי חיות הראוי לאותו מקום כדי שלא להשפיע יותר מהראוי להם כמו שכתוב בכתבי האר"י עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי הינו שימשיך שפע להקלפות כדי חיונו ולא יותר [עין ב"פרי עץ חיים" (בכונות פורים פרק ו) מבאר שם שצריכין להמשיך חיות להקדשה הנעלמת בתוך הקלפות אבל צריכין להמשיך החיות בצמצום גדול שזהו סוד כונות השכרות של פורים עין שם] אבל כשנפשטין האותיות מהקלפות אזי מקבלין אור רב מלעלא וזהו "עשי דברו לשמע בקול דברו" כשעושין ובונין להתורה שהיה מתחלה מפזרין ומפרדין בלשונות העכו"ם ובמדות רעות ובימי רע אזי "לשמע בקול דברו" וזוכין למשמע קלין מלעילא הינו שהדבר הינו התורה מקבלין אור רב מלמעלה וזה שמיעת התורה וזה בחינת נעשה ונשמע שמתחלה עושין ובונין לאותיות התורה שיהא אותיות בולטות ומצטרפות (יומא עג:) ואחר כך נשמע זכין למשמע קלין מלעלא הינו שאותיות התורה מקבלין חיות ואור רב יותר ממה שקבלו מתחלה כשהיו מלבשין בלשונות הגוים ובימי רע. ד. וזה ידוע, שהתורה, הינו המדות, הינו הימים שורה בהם אהבתו יתברך שמו (בלק קצ"א:, בראשית מ"ו) כמו שכתוב בזוהר הקדוש, "יומם יצוה ה חסדו" שהחסד הינו האהבה כמו שכתוב (ירמיה ל"א) : "אהבת עולם אהבתיך" [על כן משכתיך חסד] וכו הוא יומא דאזל עם כלהו יומין הינו המדות כי המדות הם צמצומים לאלקותו כדי שנוכל להשּׂיג אותו על ידי מדותיו כמו שכתוב בזהר הקדוש (פרשת בא מ"ב:) : בגין דישתמודעין לה כי בלא מדותיו אי אפשר להשּׂיג אותו ומחמת האהבה שאהב את ישראל ורצה שידבקו בו ויאהבו אותו עמו מזה העולם הגשמי הלביש את אלקותו במדות התורה וזה בחינות של תרי"ג מצוות כי השם יתברך שער בדעתו שעל ידי המצוה הזאת נוכל להשּׂיג אותו ו על ידי זה צמצם את אלקותו דוקא באלו התרי"ג מצוות למשל ששער בדעתו מצות תפלין שהמצוה הזאת צריך להיות כך הינו ארבע פרשיות וארבע בתים של עור כתובים ורצועות של עור כי כך שער בדעתו שעל ידי הצמצום הזה נוכל להשּׂיג אותו ולעבדו ולכן לא צוה שיהיה ארבע בתים של כסף וזהב כי כן שער ומדד על ידי אהבתו נמצא שעל ידי אהבתו שאהב את ישראל הלביש את עצמו במדות התורה נמצא שבכל מדה ומדה יש שם אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב את עצמו עם ישראל. נמצא, מי שמפשיט את התורה מלבושי הקלפות על ידי כפית היצר אזי הוא מקרב אל השלום כמו שכתוב: "וכל נתיבותיה שלום". והתורה, יש בה שני בחינות בחינות נגלה, ובחינות נסתר והנסתר הזה הוא אוריתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבוא (עיין זוהר בהעלותך קנ"ב:) ואזי כשיתגלה התורה הזאת דעתיקא סתימאה אזי יהיה השלום נפלא בעולם כמו שכתוב (ישעיה י"א) : "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה" כי אזי יתגלה האהבה שבדעתו ה. כי יש שני מיני אהבות אחת שהיא אהבה שבימים כמו שמובא לעיל "יומם יצוה ה חסדו" יומא דאזל עם כלהו יומין שבכל יום הינו שבכל מדה ומדה יש שם אהבתו של השם יתברך עם ישראל וזה שבפעל ו יש אהבה שהוא בכח הינו האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמים קדם הבריאה שהיו ישראל עדין בדעתו ובמחו למשל, יש אהבה שהאב אוהב את בנו שכל אדם יכול להשּׂיג זאת האהבה והתקשרות והאהבה שיש בין הבן ובין האב כשעדין הבן במח האב קדם ההולדה זה ההתקשרות והאהבה אין אנו יכולין להשּׂיג עכשו כי אין משּׂיגין עכשו כי אם בזמן ובמדות ואהבה שבדעתו ובמחו היא למעלה מהזמן והמדות ואינו מלבש בשום לבוש ולעתיד לבוא שיתגלה אוריתא דעתיקא סתימאה ואז יתקים מאמר חכמינו, זכרונם לברכה (תענית ל"א). עתידים צדיקים להראות באצבע כמו שכתוב "זה ה קוינו לו" כי אז יפשט הקדוש ברוך הוא את לבושיו "וימלא הארץ דעה את ה כמים לים מכסים" ויתגלה האהבה שהיא בדעת שהיא פנימיות התורה הינו אלקותו השוכן בתוך התורה והמדות כי עכשו הלבוש הזה הוא מכסה על אלקותו הינו על פנימיות התורה וכשיתגלה הפנימיות, הינו אלקותו אזי יתרבה השלום כמו שכתוב "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה" שיתגלה האהבה שבדעת וזהו (זכריה י"ד) : "והיה יום אחד יודע לה" שיתגלה ה אהבה הנקרא יום כמו שכתוב: "יומם יצוה ה חסדו" הינו התורה הפנימיות שהיתה צפונה כמו שכתוב (בראשית א) : "וירא אלקים את האור כי טוב" ואמרו רז"ל (חגיגה י"ב) : "כי טוב לגנז" כי אור התורה הזאת אין העולם כדאי להשתמש בה והתורה, נקראת טוב שנאמר (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם" (עבודה זרה י"ט:) ונקרא אור, כמו שכתוב (משלי ו) : "ותורה אור" ויש גם כן צדיקים שהם צפונים ומסתרים שאין העולם כדאי להשתמש בהם ו צדיק נקרא טוב כמו שכתוב (ישעיה ג) : אמרו צדיק כי טוב (חגיגה שם) ונקרא אור כמו שכתוב (תהלים צ"ז) : "אור זרוע לצדיק" ו כשיתגלו הצדיקים הצפונים והתורה הצפונה אזי יתגלה שלום רב בעולם שיתחברו כל הפכים יחד כמו שכתוב: "וגר זאב עם כבש" כי אז יתגלה האהבה שבדעת הנקרא "יום אחד יודע לה" הינו האהבה שבדעת אשר הוא לא יום ולא לילה הינו שהאהבה הזאת היא למעלה מהזמן ולמעלה מהמדות ו. ואפלו במדות עצמן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת דעת לבחינה שתחתיה כמו שאמרו חז"ל מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, עשתה ענוה עקב לסלותא (מדרש רבה שיר השירים הובא בתוספות יבמות ק"ג: דבור המתחיל המסלים) נמצא ש המדרגה הפחותה של עולם היצירה הוא בחינת דעת לעולם העשיה שתחתיו נמצא שיש אדם שאהבתו שיש לו עם השם יתברך במדותיו ובזמן הוא בחינות אהבה שבדעת שלמעלה מהזמן להאדם שהוא במדרגה פחותה ממנו וזה שאמרו רז"ל (מועד קטן י"ז) : "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" אם הרב דומה למלאך ה צבאות הינו שכופה את יצרו אזי הוא דומה למלאך ה צבאות כמו שכתוב בזהר: "ברכו ה מלאכיו גבורי כח" אלין אנון דמתגברין על יצריהון וכו כי על ידי זה שכופה את יצרו אזי אותיות התורה בולטין ומצטרפין נעשה ונשמע כי עושה ובונה אותיות התורה וזוכה למשמע קול התורה מלעלא בודאי מזה הרב, "תורה יבקשו מפיהו" כי בודאי יודע הוא את התורה אפלו מדברים גשמיים הוא מלקט אותיות התורה וזה "כי שפתי כהן ישמרו דעת" כהן, הוא בחינות חסד "ישמרו דעת", הינו שיתגלה על ידי הרב הזה האהבה שבדעת שהוא לפי מדרגתך אהבה שהוא למעלה מהזמן שהוא יום אחד יודע לה וכו. ז. ו יכול כל אדם לטעם טעם אור האהבה שבדעת כל אחד לפי בחינתו אפלו עכשו בתוך הימים הינו כשיקשר את לבו לדעתו כי כל אחד מישראל יודע שיש אלקים בכלל אבל הרשעים הם ברשות לבן (בראשית רבה נח פרשה ל"ד) ו המדות והימים הם נכללין בלב כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (זהר תרומה קס"ב: ועין סנהדרין ק"ו:). רחמנא לבא בעי ובלבד שיכון את לבו לשמים (ברכות ה:) כי עקרן של המדות הוא הלב נמצא כשמקשר את לבו לדעתו, שיודע שיש אלהים בכלל שמלא כל הארץ כבודו ויודע בידיעות התורה וכשכופה את לבו לדעתו הזה הינו שלבו ברשותו אזי נכללין גם כן המדות שבלבו לדעתו ואזי מקבלין המדות אור האהבה שבדעת ורואה ומשּׂיג אור הגנוז לפי בחינתו הינו שהצדיקים והתורה שהיה גנוז וצפון עד עתה ממנו כשכופף את לבו להדעת אזי מקבל הלב שהוא שרש לכל המדות ומקבל אור האהבה שבדעת הוא האהבה שהיה בכח בין הקדוש ברוך הוא לישראל קדם הבריאה וזה "מי האיש החפץ חיים" "חפץ", הוא בחינת לב שהחפץ הוא בלב "חיים", הוא בחינת דעת כמו שכתוב (משלי ט"ז) : "מקור חיים שכל בעליו" הינו כשמקשר את הלב להדעת שלבו ברשותו שכופף את יצרו אזי לפי בחינתו, אהב ימים הוא ממשיך את האהבה מדעת לתוך הימים ולתוך המדות לראות טוב ורואה ומשּׂיג את האור כי טוב וגנוז ושמעתי בשמו, שאמר שבהתורה הזאת כלולים הכונות של לולב ולא זכיתי לשמע באור הענין אך עינתי ומצאתי קצת כי עקר הכונות של לולב הוא להמשיך כל החסדים עד החזה להאירם אל המלכות וצריכין לנענע הנענועים כדי להמשיך אור משרש החסדים שבדעת אל החסדים המתפשטים בגוף להוסיף עליהם אור גדול משרשם שבדעת וכו עין שם ב"פרי עץ חיים" בשער הלולב וגם מבאר שם שהכונה בענין הכתוב: "יומם יצוה ה חסדו" ולא אמר יום אלא יומם שהוא הולך עם כלם עין שם וכל זה מבאר בהתורה הנ"ל על פי דרכו הנורא של רבנו, זכרונו לברכה כי מבאר שם שעל ידי כפית היצר זוכה לגלות האהבה שהוא החסד שהוא יומא דאזל עם כלהו יומין דהינו שהאהבה שהוא החסד מלבש בכל המדות וכו ומבאר שם שיש אהבה שבדעת שהיא למעלה מהזמן והמדות ועל ידי שמקשר לבו לדעתו, שלבו ברשותו וכו אזי מקבלין המדות אור האהבה שבדעת וכו כנ"ל וכל זה הוא סוד כונות לולב הנ"ל שהוא להמשיך הארה משרש החסדים שבדעת שהוא בחינת אהבה שבדעת לתוך החסדים שבגוף שהם בחינת כלליות המדות שבכלם מלבשים חסדים שהם בחינת אהבה כנ"ל. וכל זה כדי להאיר אל המלכות שהוא האתרוג הינו כדי לגלות מלכותו לכל באי עולם הינו למצא אלקותו בכל לשונות העכו"ם ובכל הדברים גשמיים ובכל מדורי הקלפות כנ"ל שכל זה הוא בחינות: "ומלכותו בכל משלה" וכל זה נעשה על ידי הצדיק שכופה יצרו שהוא בחינת הלולב, שהוא בחינת צדיק כידוע בחינת "צדיק כתמר יפרח" כי בסכות אנו עוסקין לגלות מלכותו לכל באי עולם ואפלו לכל השבעים לשונות העכו"ם שזהו סוד השבעים פרים שמקריבין בשבילם בסכות וזהו שאנו אומרים אחר נטילת לולב והקפותיו. "למען דעת כל עמי הארץ כי ה הוא האלקים אין עוד" וכל זה מבאר בהתורה הזאת, כמבאר לעיל באריכות ועדין צריכין עיונא רבא לבאר כל הכונות של לולב על פי התורה הנ"ל באר היטב וה יאיר עינינו בתורתו שנזכה להבין דבריו ורמיזותיו הנוראים והנפלאים