דע כי אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל רק בגין דיתברכון כלהו שתא יומין, כמובא בזהר (יתרו פ"ח) : כי מאכילת שבת נשפעין ונתברכין כל ששת הימים כי עקר השּׂביעה בשבת כי סומא אין לו שבע כמו שלמדו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא עד:) מפסוק "המאכילך מן במדבר למען ענתך" וכו ופסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומהדר לה בקדושא דבי שמשי (ברכות מג:) נמצא ש עקר שלמות מאור עינים הוא בשבת ועל כן אז השּׂביעה, כי השּׂביעה על ידי ראית עינים כנ"ל וזה פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים הינו שבשבת פוסעים פסיעה קטנה שעל ידי זה המאור עינים בשלמות שעל ידי זה השּׂביעה כנ"ל ועל כן מה שסועדים בו שלש פעמים הוא רק לברך, דהינו בגין דיתברכון כל שתא יומין כנ"ל אבל בשביל שבת עצמו לא היה צריך לאכל כל כך שלש פעמים כי בשבת השּׂביעה, רק הוא לברך כנ"ל.