כשיש דינים, חס ושלום אזי המדת הדין היה מכלה את האדם, חס ושלום אבל המדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ט) : חצי כלים והם אינם כלים אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חברו, חס ושלום ועל כן כשיש דינים על אדם אחד, חס ושלום ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו אזי מדת הדין מסתלק ממנו כי הם רוצים יותר שינקם בו האדם כי יש לו כח כנ"ל על כן מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתקון העולם הוא חולק לפעמים בכונה על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כנ"ל כי יסמכו עליו שהוא ינקם יותר אבל אחר כך הוא עושה ברחמים ואינו עושה יסורים לאותו הצדיק וזה פרוש (במדבר כ"ה) : "פינחס בן אלעזר וכו השיב את חמתי וכו בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי" וכו הינו שפינחס השיב את חמת ה וסלק מדת הדין מישראל על ידי שהוא לבש נקמה לנקם בהם על כן נסתלקו הדינים כנ"ל וזה מחמת כי הדינים אינם יכולים לכלות וכו על כן הם רוצים יותר כשאדם רוצה לנקם כנ"ל וזה: "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" הינו שבזה מודיע לנו התורה גדל הטובה שעשה פינחס לישראל בקנאו את קנאתו יתברך ולבש נקמה לנקם בהם שבזה עשה להם טובה גדולה והטעם הוא כי "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" הינו שבקנאתי במדת הדין שלי, איני מכלה את בני ישראל כי מדת הדין אין בה כח לכלות כנ"ל אבל האדם כשנוקם יש לו כח לכלות לגמרי, חס ושלום על כן עשה פינחס טובה נפלאה לישראל, במה שלבש קנאה לנקם בהם כי על ידי זה רפתה מישראל כח הדינים בחשבם שפינחס ינקם בהם ביותר כי פינחס הוא אדם שיש לו כח לנקם יותר לכלות לגמרי, חס ושלום, וכנ"ל ועל כן, על ידי זה השיב פינחס את חמתי וסלק מדת הדין כנ"ל אבל באמת, פינחס בודאי היה רחמן ובודאי אחר כך הקל הדינים מעליהם