דע כשהראה בשלמות על ידי זה הבטחון בשלמות כי עקר הבטחון בשלמות הוא על ידי השּׂכל כמו שכתוב (תהלים קמ"ה) : "עיני כל אליך ישברו" עיני זה בחינת השּׂכל כמו שכתוב (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י על שם החכמה נאמר ו לפי השּׂכל כן הוא הבטחון כי יש כמה מעלות ומדרגות בבטחון עד אין סוף בבחינת (ישעיה כ"ו) : "בטחו בה עדי עד" והכל לפי השּׂכל כנ"ל ו עקר השּׂכל על ידי הראה כי עקר השּׂכל הוא על ידי הלחלוחית העולים אל המח שהם בחינת השמן והמח היא הפתילה והנשמה שבמח הוא האור נמצא ש עקר קיום השּׂכל הוא על ידי הלחלוחית שבגוף כנ"ל והלחלוחית הוא על ידי הראה כמובא (בתקוני זהר כ"ז:) : אלמלא כנפי ראה דמנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא וזה בחינת (שמות כ"ה) : "והיו הכרובים פורשי כנפים על ה כפרת" כפרתא דלבא (זהר פינחס דף רלד) נמצא שעל ידי הראה נתקים הלחלוחית, שלא יתיבש על ידי הלב ועל ידי זה קיום השּׂכל שהוא בחינת נר דולק על ידי הלחלוחית כנ"ל ו על ידי השּׂכל, על ידי זה נעשה הבטחון כנ"ל נמצא ששלמות הבטחון הוא על ידי שלמות הראה כנ"ל. ו אזי יכולין לעשות מהצפצוף דהינו הקול היוצא מהקנה שהוא רק קול פשוט וצפצוף שיהיה נעשה דבור על ידי חמשה מוצאות הפה שמחתכים הדבור כי עקר ההבדל שיש בין אדם לחי הוא על ידי חתוך הדבור שהוא גדר האדם שהוא מדבר בבחינת (שמות ד) : "מי שם פה לאדם" ועקר ההבדל הוא חתוך הדבור דהינו שהאדם עושה מהצפצוף, והקול חתוך האותיות והדבור כי גם בהמות ועופות יש להם קול וצפצוף רק שאין להם חתוך האותיות והדבור וזהו גדר האדם שיכול לחתך הדבור כנ"ל ו לבוא לבחינת גדר אדם, הוא על ידי צדקה, בבחינת (בראשית א) "נעשה אדם" וכתיב (רות ב) : "שם האיש אשר עשיתי עמו היום" וכו מה התם צדקה אף כאן צדקה כמו שכתוב בזהר (הובא לעיל בסימן לז) הינו ש על ידי צדקה נעשה בחינת אדם, שהוא בחינת דבור כנ"ל וזהו (ראש השנה ו) : "בפיך" זו צדקה כי על ידי צדקה נעשה הפה דהינו הדבור שהוא בחינת גדר האדם בבחינת: "מי שם פה לאדם" ו עקר הצדקה הוא על ידי הבטחון, בבחינת (תהלים ל"ז) : "בטח בה ועשה טוב" כי אם אין לו בטחון אינו יכול לעשות צדקה כראוי כי מתירא שיחסר לו מה שנותן לצדקה ועקר הצדקה הוא על ידי בטחון שבוטח בה שלא יפסיד ולא יחסר על ידי הצדקה כלל כי השם יתברך יברכו בגלל הדבר הזה וכו נמצא ש על ידי הבטחון שהוא על ידי השּׂכל על ידי זה עושין צדקה ועל ידי זה נעשה הדבור כנ"ל וזה בחינת (תהלים ס"ט) "נחר גרוני כלו עיני" הינו כשאין השּׂכל בשלמות, בחינת "כלו עיני" דהינו השּׂכל ואזי אין לו בטחון כנ"ל, בחינת "כלו עיני מיחל לאלקי" אזי "נחר גרוני", הינו שאין לו חתוך הדבור כנ"ל אבל כשיש לו בטחון ועושה צדקה כנ"ל אזי יכול לעשות מקול הצפצופים דבורים כנ"ל וזה בחינות (קהלת י"ב) : "ויקום לקול הצפור וישחו כל בנות השיר" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קנב) : שכל השירות דומות עליו כשיחה הינו שיהיה נעשה מצפצופים ושירות, שיחה ודבור כנ"ל וזהו בחינת מה שמספרין על הבעל שם טוב זכרונו לברכה שהיה שומע דבורים מקול הכנור כי היה עושה מצפצופים דבורים כנ"ל.