על ידי שנותנין מעשר נצול משּׂונאים כי השם יתברך מכסה אותו בידו ומצילו כי "האלקים יבקש הנרדף" ואפלו צדיק רודף את הרשע (מדרש רבה אמר פרשה כ"ז) וזה בחינת (ישעיה נ"א) : "ובצל ידי כסיתיך" שהשם יתברך מכסה עליו בצל ידו ומצילו ו כשהנרדף צדיק שהוא סמוך להשם יתברך אזי הוא יתברך מצילו בידו כי הוא סמוך להשם יתברך אבל כשהנרדף רשע נמצא שהוא רחוק מהשם יתברך ואף על פי כן השם יתברך מצילו כי האלקים יבקש וכו אזי כביכול השם יתברך מגדיל ידו ומושיטה ומחפה עליו אף שהוא רחוק מהשם יתברך ו על ידי מעשר נעשה בחינת יד הגדולה כי יד הגדולה הוא בחינת הסתפקות כמו שכתוב (במדבר י"א) : "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים" וכו "ומצא להם" ותרגם אונקלוס. היספק להון והשיבו השם יתברך : "היד ה תקצר" נמצא שבחינת יד הגדולה היא יכולה להספיקם נמצא ש בחינת הסתפקות הוא בבחינת יד הגדולה ו על ידי מעשר הוא בבחינת הסתפקות כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו כי יש לו מנה מבקש מאתים וכו וכל מה שיש לו אין מספיק לו אבל במעשר כתיב (מלאכי ג) : "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת וכו עד בלי די" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (שבת ל"ב:) : עד שיבלו שפתותיכם מלומר די נמצא שעל ידי מעשר נעשה בחינת הסתפקות, שהוא בחינת יד הגדולה כנ"ל ועל ידי זה השם יתברך מושיט ידו ומכסה עליו ונצול משּׂונאים כנ"ל "שויתי ה לנגדי תמיד" בחינת מתנגד