[לשון רבנו, זכרונו לברכה] פרקא תליתאה [דספרא דצניעותא] תשעה תקונין יקירין אתמסרא לדקנא. כל מה דאתטמר ולא אתגליא, עלאה ויקרא אשתכח, והוא גנזיא יקירא: נימין על נימין מקמי פתחי דאדנין עד רישא [דפמא], מרישא האי לרישא אחרא, אשתכח מתחות תרין נקבין ארחא מליא דלא אתחזיא, עלעין אתחפין מהאי גיסא ומהאי גיסא, בהו אתחזין תפוחין סמקין כורדא, בחד חוטא תלין אכמין תקיפין עד חדווי, שפון סומקי כורדא אתפנון, זעירין נחתין בגרונא ומחפין קדלא, רברבין וזעירין נחתין בשקולא באלין אשתכח גבר ותקיף א. דע, שיש נשמה בעולם שעל ידה נתגלה באורי ופרושי התורה והיא מסבלת ביסורין פת במלח תאכל, ובמים במשורה תשתה, כי כך דרכה של תורה (אבות פרק ו) וכל מפרשי התורה הן מקבלין מזאת הנשמה וזאת הנשמה כל דבריה כגחלי אש כי אי אפשר לקבל ולשאב מימי התורה אלא מי שדבריו כגחלי אש בבחינת (ירמיה כ"ג) : "הלוא כה דברי כאש" וכשהנשמה הזאת נופלת מבחינת "הלוא כה דברי כאש" ואין דבריה כגחלי אש ודבריה נצטננין אזי נסתלקת וכשנסתלקת אזי נסתלק באורי התורה הנמשכת על ידה ואזי כל מפרשי התורה אין יכולין להשּׂיג שום באור התורה ואז נתעורר מריבה על הצדיקים כי עקר המחלקת שבעולם נעשה על ידי הסתלקות באורי התורה כי הבאור, הוא תרוץ על קשיות ומריבות וזה בחינת (במדבר כ) : "מדבר צן" שהוא בחינת דבור מצנן ששם מתה מרים בחינת הנשמה הסובלת מרירות השעבוד על התורה ואז נסתלק הבאר הינו בחינת באורי התורה ואז: "וירב העם עם משה" הינו בחינות המריבה שנתעורר כנ"ל ואלו מפרשי התורה נקראים בשביל זה מורים מחמת שמקבלים על ידי הנשמה הנ"ל המכנה בשם מרים גם, הם מורים את מוריהם (כמובא בפרש"י שם) כמאמר (תענית ז) : ומתלמידי יותר מכלם וזה שאמר להם משה: "שמעו נא המרים" ב. ו מי שרוצה להמשיך באורי התורה צריך מתחלה להמשיך לעצמו דבורים חמים כגחלי אש כנ"ל ו הדבור נמשך מלב העליון בחינת (תהלים ע"ג) "צור לבבי" ו צריך לשפך שיחו בתפלה לפני השם יתברך ועל ידי תפלתו נכמרו רחמי השם יתברך עליו ונפתח לב העליון כי עקר הרחמים הוא בלב ונשפע מלב העליון דבורים ועל ידי הדבור ממשיך באורי התורה גם כן משם ו לב הנ"ל הוא בחינת סלע שמשם הדבור בבחינת (מגלה י"ח) : מלי בסלע ו סלע הוא בחינת צור בבחינת (תהלים ק"ה) : "פתח צור ויזובו מים" והוא בחינת לב, בחינת "צור לבבי" והלב נכמר ברחמים ומשפיע דבורים חמים בבחינת (שם ל"ט) : "חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני" ו בלב הזה כתובים כל באורי התורה בבחינת (משלי ג) : "כתבם על לוח לבך" ומי שרוצה ליקח איזה באור צריך לו לקח מהלב הנ"ל בתפלה, בבקשה כנ"ל ובשביל זה צריך כל אחד ממפרשי התורה קדם שמתחיל לבאר איזה באור צריך לו מתחלה לשפך תפלתו לפני השם יתברך כדי לעורר לב העליון להשפיע עליו דבורים כגחלי אש ואחר כך יתחיל לבאר כי אחר כך נפתח הצור ויזובו מימיו הינו באורי התורה ג. ו יש חלוק בין באור שאדם מבאר בינו לבין עצמו לבין באור שאדם מבאר לרבים כי כשדורש ברבים וקדם הבאור הוא מקשר את עצמו עם נשמותיהם ושופך שיחו ותפלתו לפני השם יתברך בודאי הן אל כביר לא ימאס (איוב ל"ו) (ועיין ברכות ח) אבל תפלת יחיד אפשר שמואסין בתפלתו וזה בחינת "ודברת אל הסלע לעיניהם" שתפלתך תהיה בשעה שהצבור מקבצים וזה (דברים ל"א) "הקהל את העם" ד. וזהו החלוק בין הלומד מתוך הספר ובין השומע מפי החכם עצמו כי השומע מפי החכם עצמו בודאי נתקשר נשמתו עם נשמת החכם בשעת תפלתו כנ"ל ויש לזה האדם חלק בבאור הזה כי על ידי התפלה נתוסף קדשה למעלה וכל תפלה היוצאת מהרבה נשמות היא מוספת קדשה למעלה ומעוררת ביותר לב העליון כנ"ל ולב העליון שופך מימי הבאור ביותר הכל לפי רב אנשים כן יותר קדשתו בבחינת (תהלים כ"ב) : "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל" על ידי תהלות ישראל נתוסף קדשתו גם כל אלו האנשים העומדים בשעת הדרוש נכנע רשעתם על ידי הטוב שבחכם הדורש ולפי ההכנעה כן נכנעים האויבים הינו הקלפות השוכנים סביב לב העליון בבחינת (יחזקאל ה) : "זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים" ו היא לב בבחינת (ישעיהו מ) : "דברו על לב ירושלים" וזה בחינת מטה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: "קח את מטך והקהל את העדה" מטה זה בחינת ממשלת וכח הצדיק שנעשה על ידי עבודתו שעל ידו נכנעים כל האויבים הן למטה הן למעלה וזהו (תהלים ק"י) : "מטה עזך ישלח ה מציון" הינו ה מצוות ומעשים טובים שהן ציונים לדברים עליונים שמהם נעשה מטה עז להכניע אויבים וזה: "רדה בקרב איביך" נמצא, מי שהוא אצל החכם בשעת באור התורה נמצא שנכנע הרע שלו כנ"ל וזהו (איכה ב) : "שפכי כמים לבך נכח פני ה" פני ה זה בחינת באורי ודרושי התורה כמו (ויקרא י"ט) : "והדרת פני זקן" זקן זה הדרת פנים והם שלש עשרה תקוני דקנא והם שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן (ועיין זוהר אחרי ד ס"ב) שצריך לשפך שיחו ותפלתו קדם שממשיך באורי התורה כנ"ל וזהו: "ויפלו על פניהם" כששמעו המריבה הבינו, שעל ידי באורי התורה שהם בחינת פנים כנ"ל מחמת הנפילה הנ"ל מחמת זה התחיל המריבה ה. ו כשמתפלל קדם הדרוש צריך להתפלל בתחנונים ויבקש מאת הקדוש ברוך הוא מתנת חנם ולא יתלה בזכות עצמו אף על פי שעכשו נתעורר מטה עזו של עבודתו אין זה המטה כדי להתגאות אלא כדי להכניע הרע שבעדה כי ברבים יש בהם טובים ורעים וצריך להכניע הרע שברעים כנ"ל אבל לפני השם יתברך יעמד כדל וכרש וידבר תחנונים ולא יתלה בשום זכות וזהו (דברים ג) : "ואתחנן אל ה בעת ההיא לאמר" שצריך לדבר תחנונים בשעה שרוצה לומר הינו קדם הדרוש ו זהו טעות שטעה משה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה. "קח את המטה והקהל את העדה ודברת אל הסלע לעיניהם" שיקח ממשלת עזו שיש לו ממצוות וממעשים טובים שלו "והקהל את העדה" כי בשעת הקהל שיש בהם גם רעים צריך מטה עז כדי להכניע רשעתם כנ"ל ואחר כך "ודברת אל הסלע לעיניהם" אין דבור אלא נחת (שבת ס"ג ומדרש רבה שיר השירים סמוך לסופו) (ועין זהר תצא רע"ט: "ודברתם אל הסלע" וכו בדבור ופיוס וכו) שישפך שיחו ותפלתו בתחנונים כדל וכרש אל הסלע הינו לב העליון כנ"ל לעיניהם דיקא שיהיה הקהל בשעת מעשה כדי שיקשר את עצמו עם נשמתם כנ"ל והוא לא כן עשה שזכר טובו וצדקתו בשעת תפלתו שלא השתמש עם המטה בשביל הקהל אלא השתמש עם המטה בשעת תפלתו וזה בחינת: "וירם משה את ידו" ידו זה תפלתו כמו שכתוב (שמות י"ז) : "ויהי ידיו אמונה" תרגומו: פרישן בצלו שהרים את תפלתו ולא קשר את עצמו עם הקהל "ויך את הסלע במטהו פעמים" כביכול "הכה צור ויזובו מים" (תהלים ע"ח) שהכה לב העליון כמו שלוקחין איזה דבר בכח ובאנס כי בא בכח מעשיו הטובים ו זהו הכאת הסלע פעמים הכאה אחת שלקח באורי התורה בכח ובאנס ולא בקש מתנת חנם כנ"ל והכאה אחת כי מי שדוחק את השעה, שעה דוחקתו (ברכות ס"ד) ונסתלק קדם זמנו ועל הסתלקותו השכינה, שהיא הלב הנ"ל היא מיללת ובוכה עליו וזה: "פעמים" כי מתו משה ואהרן על ידי הכאה כמו שכתוב: "המה מי מריבה" וכו ובשביל זה אין לאדם לדחק את עצמו על שום דבר אלא יבקש בתחנונים אם יתן לו השם יתברך יתן ואם לאו לאו וזהו: "יען לא האמנתם בי" הינו התפלה כנ"ל שהרים תפלתו מתפלת הקהל שלא קשר את עצמו עם הקהל ו התפלה היא אמונה כמו "ויהי ידיו אמונה" "להקדישני לעיני בני ישראל" להקדישני דיקא כי על ידי התפלה של רבים נתקדש השם יתברך כנ"ל "לכן לא תביאו וכו אל הארץ" רמז על הסתלקותו כי הקדשה גם כן נתוסף למעלה בשעת פטירת הצדיק, כידוע נמצא, מה שנחסר על ידם נשלם על ידם ו. ובזכות התורה שממשיכין זוכין לארץ ישראל כמו שכתוב (תהלים ק"ה) : "ויתן להם ארצות גוים" וכו אבל ארץ ישראל היא אחת משלשה דברים שבאים על ידי יסורין (ברכות ה) ועקר היסורים הם המונעים הרשעים מוציאי דבת הארץ וצריך להכניע מתחלה אלו הרשעים ולענש אותם בחרבא וקטלא ועל ידי זה יכולין אחר כך לילך לארץ ישראל ו כח הזה לענש את הרשעים אי אפשר, אלא כשמקבלין את הכח הזה מאדום כי זה הכח שלו בבחינת "ועל חרבך תחיה" (בראשית כ"ז) והוא יונק ממזל מאדים (עיין זוהר פנחס רט"ו) ז. ודע, שעל ידי כחות הרוחניות הנבראים מאותיות התורה שחדש הכחות האלו הן הן מלאכים ממש והן מקבלין הכח מאדום כדי לענש הרשעים בחרבא וקטלא והן נבראים בבחינת (תהלים ס"ח) : "אדני יתן אמר המבשּׂרות צבא רב" והן מענישין את הרשעים בבחינת (שם צ"א) : "כי מלאכיו יצוה לך וכו, על שחל ופתן תדרך" וכו ח. ואלו הכחות הרוחניות הינו המלאכים הן לפי התחדשות התורה והתחדשות התורה לפי הקדשה שנתוסף למעלה כנ"ל לפי רבות הקדשה כן נמשך רבוי התורה ולפי רב התורה כן רבוי המלאכים הנ"ל וכן להפך הינו שלפעמים הקדשה כל כך מעטת עד שהמלאכים הנבראים מחדושי התורה הם מעוטי כח שאין כח בידם לקבל כח לענש את הרשעים בחרבא וקטלא ואין להם כח אלא להכניע את הרשעים בלבד ולהביא מרך בלבבם אבל לא לענש אותם בחרבא להעביר אותם ט. ולפעמים גם להכניע אותם בלבד אין כח למלאכים האלו שכל כך הם מעוטי כח מחמת מעוט הקדשה הנ"ל ואין להם אלא הכח הזה לעורר כח האמות על הרשעים המוציאי דבת הארץ כמו עכשו בגלות שאין לנו כח לענש בעצמנו את הרשעים אלא בדיניהם בבחינת (חבקוק א) : "רשע מכתיר את הצדיק, על כן יצא משפט מעקל" כי הרשע מסבב את הצדיק ואין לנו כח בעצמנו לדחות אותו אלא במשפטיהם לדון אותו בדיניהם ולקבל מהם כח לרדף את הרשע ודע, שלפעמים הוא סבה מאת השם יתברך שרשע יכתיר את הצדיק והצדיק אין לאל ידו לדחות את הרשע אלא על ידי משפטיהם ועל ידי כח המשפט יוצא משפט דקדשה שנפל בין הקלפות הצדיק הוא מוציא אותו מבין הקלפות ו יוצא המשפט מעקולו כי נתעקל בין הקלפות בבחינת (תהלים קמ"ז) : "ומשפטים בל ידעום" ו עכשו הוא יוצא מעקולו ונתישר מעקולו וזהו: "על כן יצא משפט מעקל" י. ולפעמים גם זה הכח אין להם ואין להם כח לא לענש כנ"ל ולא לענש בדיניהם כנ"ל ולא להביא מרך בלבבם ואין להם כח אלא להשתיק אותם בלבד שלא לדבר סרה בפנינו כדי שלא יכנסו דבריהם באזני המון עם ולפעמים גם זה הכח אין להם הכל לפי מעוט הקדשה וזהו (שם בפרשה הנ"ל) : "וישלח משה מלאכים אל מלך אדום" מלאכים הנ"ל "מלך אדום" כנ"ל "כה אמר אחיך ישראל" הינו, המלאכים האלו נתהוו ממאמרות טהורות של ישראל כנ"ל בבחינת יתן אמר המבשּׂרות צבא רב "אתה ידעת את התלאה אשר מצאתנו, וירדו אבתינו מצרים" אתה ידעת דיקא כי כל הענשים על ידו ובפרט גלות מצרים שהיה על פגם הברית כידוע ו על פגם הברית חרב בא בבחינת (ויקרא כ"ו) "חרב נקמת" וכו (עיין זוהר ויחי ר"מ: וזוהר וארא כ"ו:) והוא ממנה על חרב כנ"ל "וירעו לנו המצרים ונצעק אל ה אלקינו וישלח מלאך" פרשו חכמינו ז"ל (ויק"ר פ"א ומובא בפרש"י שם) : זה משה "ויוציאנו" כי פגם הברית הוא פגם הדעת בבחינת (בראשית ד) "וידע אדם" והקול הוא מעורר הדעת בבחינת הקול מעורר הכונה (עיין ברכות כ"ד ובהרא"ש ורבינו יונה שם ובש"ע סימן ק"א ובסי ס"א סעיף ד) ובשביל זה: "ונצעק וכו" "וישמע את קולנו" והקול מעורר הדעת "וישלח מלאך" זה משה, בחינת דעת ו על ידי התגלות הדעת כתקונו אז "ויוציאנו" ו בשביל זה אומרים את ההגדה בקול רם כי הגאלה היתה על ידי קול בבחינת "וישמע את קולנו" ו בשביל זה נקראת בשם הגדה להורות על תקון הברית בבחינת (דברים ד) : ויגד לכם את בריתו ועקר המצוה ב יין להורות על תקון הדעת בבחינת: בחמרא וריחני פקחין (סנהדרין ע) ובבחינת: "תירוש" זכה נעשה ראש (שם), הינו דעת "אעברה נא בארצך" שרצו לילך לארץ ישראל דרך כחות של אדום כנ"ל לקבל ממנו כח לענש את הרשעים בחרבא וקטלא כדי שיוכלו לילך בדרך המלך, מלכו של עולם ולא בשביל תענוגי העולם הזה וזה: "לא נלך בשדה וכרם ולא נשתה מי באר" זה בחינת תענוגי העולם הזה כל זה אין רצוננו אלא רצוננו "דרך המלך נלך" כדי שלא ימנעו אותנו הרשעים מלילך בדרך מלכו של עולם "ויאמר אליו אדום לא תעבר בי, פן בחרב אצא לקראתך" כל זאת מחמת מעוט כח הקדשה כנ"ל וזהו: "ואנחנו בקדש עיר קצה גבולך" הינו מחמת שהקדשה כל כך במדרגה פחותה שהיא בגבול הטמאה נוגעת ובשביל זה: "ויאמר לא תעבר בי" וכו כי מי שהוא במדרגה תחתונה אין להתגרות ברשעים כי צדיק ממנו בולע (בבא מציעא עא) "ויאמרו אליו במסלה נעלה" בחינת מסלות בלבבם (תהלים פ"ד) להביא מרך בלבבם "ואם מימיך נשתה" מימיך זה בחינת משפט בבחינת (עמוס ה) : ויגל כמים משפט הינו כי לפעמים צריך לכף את הרשעים במשפטיהם "ונתתי מכרם" תרגומו: את דמיהון הינו השחד שמקבלין וצריך לתן להם ממון כדי להוציא משפט מן העקול ברצונם "רק אין דבר ברגלי אעברה" אני רוצה לילך ולעבר בכחך כדי להשתיק את הרשעים כדי שלא יכנסו דבריהם ברגלי הינו המון עם המכנים בשם רגלין כמו (שמות י"א) : "וכל העם אשר ברגליך" "ויאמר לא תעבר" וכל זה הוא מחמת מעוט הקדשה כנ"ל כי צריך לשפך תפלתו קדם התורה ולקשר את עצמו עם הנפשות השומעים ועל ידי זה נתוסף קדשה יתרה למעלה בבחינת (משלי י"ד) "ברב עם הדרת מלך" ולפי רבות הקדשה כן רבוי הארת התורה ולפי רב הארת התורה כן נתרבו כחות המלאכים ולפי כחות המלאכים כן יכול לענש את הרשעים מוציאי דבה וזה פרוש פרקא תליתאה. תשעה תקונין יקירין אתמסרו ל דקנא הינו לזקן היושב בישיבה לדרש נמסר לו תשעה בחינות הנ"ל א קח את המטה כנ"ל ב והקהל את העדה כנ"ל, להכניע רעתם כנ"ל ג ודברתם אל הסלע בתחנונים כנ"ל ד לעיניהם, שיקשר עמהם כנ"ל ה להמשיך דבורי אש כנ"ל ו להמשיך תורה כנ"ל ז בריאת המלאכים כנ"ל ח לקבל כח מאדום להכניע את השּׂונאים כנ"ל ט לבוא לארץ ישראל כנ"ל ואלו תקונין דאתמסר לזקן הדורש כל מה דאתטמר ולא אתגליא רמז על נשמת בחינת מרים שנסתלק כנ"ל אשתכח פרוש, אשתכח עכשו על ידי זקן הזה כל מה שהיה משתכח על ידי נשמה שנסתלק ועכשיו מסדר והולך תשעה תיקונין תקונא קדמאה נימין על נימין, מקמי פתחי דאדנין עד רישא דפמא נימין בחינת שערות בחינת "שערי ציון" (תהלים פ"ז) בחינת מטה עזך ישלח מציון כנ"ל מקמי פתחי דאדנין הינו קדם ששמעו אם יכולין לקבל עד רישא דפמא פתחו פיהם ואמרו נעשה וזהו (כתבות קי"ב) : דקדמי פמיכו לאדניכו תקונא תנינא מרישא האי לרישא אחרא הינו להכניע רעתם כנ"ל ובזה מוציא אותם מתחת רשות דסטרא אחרא ומכניס אותם תחת רשות הקדשה וזהו מרישא האי לרישא אחרא תקונא תליתאה אשתכח מתחות תרין נקבין ארחא מליא דלא אתחזיא הינו בחינת חטם בחינת ודברתם אל הסלע כנ"ל בחינת (ישעיהו מ"ח) : "ותהלתי אחטם לך" ארחא מליא "כי אין מחסור ליראיו" (תהלים ל"ד) וזה מליא ויראה היא בחינת תפלה בחינת (משלי ל"א) "יראת ה היא תתהלל" בחינת חטם בחינת (ישעיהו י"א) "והריחו ביראת ה" דלא אתחזיא כי צריך להקטין את עצמו ולא יתלה בזכותו כנ"ל בבחינת (משלי כ"ה) : "אל תתהדר לפני מלך" תקונא רביעאה עלעין אתחפין מהאי גיסא ומהאי גיסא הינו בחינת התקשרות עם נשמותיהם והם מחפין אותו מכל צד תקונא חמישאה אתחזין תרין תפוחין סומקין כורדא תפוחין, זה בחינת מפתחי הלב שנפתחים שנכמר רחמי לב העליון ונשפע דבורים חמים, דבורי אש בחינת סומקא כורדא כנ"ל תקונא שתיתאה בחד חוטא תליין אכמין תקיפין עד חדווי זה בחינת המשכת התורה כנ"ל שהם בחינת (שיר השירים ה) : "תלתלים שחרות כעורב" שהם תלי תלים של הלכות (ערובין כ"א:) הנמשכים עד חדווי, עד מעוי (עיין בס מי הנחל) בבחינת (תהלים מ) : "ותורתך בתוך מעי" ותלין בחד חוטא בבחינת (שם נ) : "וסביביו נשערה מאד" שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט (יבמות קכ"א) וכשפוגמים כחוט השּׂערה אזי אין כח בידם להמשיך אלו הלכות הנ"ל תקונא שביעאה שפון סומקא כורדא אתפנון הינו בריאת מלאכים כנ"ל בבחינת (שם ל"ג) : "וברוח פיו כל צבאם" סמקא כורדא בבחינת (שם ק"ד) : "משרתיו אש להט" תקונא תמינאי זעירין נחתין בגרונא ומחפין קדלא הינו לקבל כח מאדום להכניע אויבים הפונים ערף זעירין זה בחינת כח אדום בחינת (עובדיה א) : "קטן נתתיך בגוים" נחתין ב גרונא, בחינת חרב הנ"ל בחינת (תהלים קמ"ט) : "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות" תקונא תשיעאה רברבין וזעירין נחתין בשקולא הינו בחינת ארץ ישראל שנחלקה ל שבטים שהם בחינת חיות קטנות עם גדלות (שם ק"ד) באלין אשתכח גבר תקיף הינו כשבא לבחינת ארץ ישראל אזי נקרא גבר תקיף כי קדם שבא לבחינת ארץ ישראל אזי "אל יתהלל חגר כמפתח" (מלכים א כ) אבל אחר כך כשנוצח אז נקרא איש מלחמה [התורה הזאת נאמרה בראש השנה, על פסוק (תהלים פ"ט) "אשרי העם ידעי תרועה". אך לא זכינו לקבל מכתיבת ידו הקדושה באור זה הפסוק על פי התורה הנ"ל. גם, קדם שאמר התורה הזאת, ספר איזה זמן מקדם מעשה נוראה שראה במקום שראה, בהקיץ או בחלום, ואמר שהתורה ט תקונין הנ"ל היא פרוש על המראה הנוראה הזאת שספר. ואם ירצה השם עוד חזון למועד לבאר דברים אלו במקום אחר בעזר השם יתברך]