דע ש לשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות שעל ידי לשון הרע שהעולם מדברים על ידי הפגם הזה, אי אפשר להצדיקים להיות ענוים כי פגם לשון הרע מפריד בין ענוה לחכמה ו על ידי זה, נפגם הענוה, ואי אפשר להיות ענו ואפלו אם יהיה ענו הוא בלא חכמה וזה ידוע ש ענוה בלא חכמה אינה כלום כי בודאי אין זה מעלת הענוה להראות עצמו בכפיפת ראש בדרך שטות כאלו הוא ענו כי זה ענוה פסולה ו עקר הענוה כשהיא בחכמה ו על ידי פגם לשון הרע נעשה פרוד בין ענוה לחכמה ועל ידי זה אי אפשר להיות ענו וזה היה מעלת משה רבנו, עליו השלום ששבחה התורה אותו, שהיה כל כך גדול במעלת הענוה עד שאפלו לשון הרע לא הזיק לענותנותו וזה שכתוב (במדבר י"ב) "ותדבר וכו במשה" וכו נמצא שהיה פגם לשון הרע בעולם אף על פי כן, "והאיש משה ענו מאד" כי היה במעלה גדולה כל כך בענוה שאפלו פגם לשון הרע, לא הזיק לו לענוה שלו