דע שצריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו כי קדם שיוצא האדם לאויר העולם מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבד ולהשּׂיג בזה העולם וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (נדה ל:) ו השכחה היא בחינת אבדה, כמו שקראו רבותינו, זכרונם לברכה, את השוכח אובד כמאמרם, זכרונם לברכה (אבות פרק ה) : מהיר לשמע ומהיר לאבד וכו וצריך לחזר ולבקש אבדתו ו האבדה שלו היא אצל הצדיק כי הצדיק חוזר על אבדתו עד שמוצאה ואחר שמוצאה חוזר ומבקש אחר אבדות אחרים עד שמוצא גם אבדתם עד שמוצא האבדות של כל העולם על כן צריך לבוא להחכם לבקש ולהכיר אבדתו, ולשוב לקבלה אצלו אך הצדיק אינו משיב לו האבדה עד שידרשנו אם אינו רמאי ושקרן כמו שכתוב: "עד דרש אחיך והשבתו לו" עד שתדרש את אחיך אם אינו רמאי (בבא מציעא כז:).