עקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ו אפלו החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה שמרב שמחתו בהשם יתברך הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכיה מחמת רב השּׂמחה וזה עקר מעלת הבכיה, שתהיה מחמת שמחה וזה בכיה הוא ראשי תבות בשמך יגילון כל היום (תהלים פ"ט) ש עקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה ועל כן בכיה בגימטריא המלוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י הינו שהתעוררות הבכיה תהיה משּׂמחה כי בינה לבא כמו שכתוב: "הלב מבין" ו עקר השּׂמחה היא בלב כמו שכתוב (תהלים ד) : "נתת שמחה בלבי" ו משם צריך שתהיה התעוררות הבכיה כנ"ל ועל ידי זה נמתק הבכיה והבן