על ידי הכתב יכול הצדיק האמת להכיר הנפש ופנימיות הנפש של הכותב והאמונה ושרש האמונה שלו כי יש בחינת שרש האמונה כי האמונה בעצמה יש לה חיות ושורש דהינו ש יש עולם אמונה שמשם נלקח האמונה ועולם האמונה יש לו גם כן אמונה בהשם יתברך ו זה בחינת שרש האמונה שהיא בחינת פנימיות האמונה והיא בחינת פנימיות הנפש כי הנפש והאמונה הם בחינה אחת כמו שכתוב (ישעיה כ"ו) : "נפשי אויתיך בלילה", וכתיב (תהלים צ"ב) "ואמונתך בלילות" ועל ידי הכתב אפשר להכיר הנפש ופנימיות הנפש שהיא בחינת פנימיות האמונה כנ"ל בבחינת "אנכי" שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת קה) : אנא נפשי כתבית יהבית הינו שהכותב נותן נפשו בתוך הכתב וגם פנימיות נפשו כי איתא בזהר הקדוש אנ"י נוטריקון אנא נפשי יהבית דא שכינתא חיצוניות אנכי דא שכינתא פנימיות נמצא שה כ"ף מרמז על בחינת שכינתא פנימיות (עיין לק"ת להאריז"ל פר יתרו, ובשג"ע אות כ) וכן איתא ב"עץ חיים" לענין התלבשות העולמות שה כתר היא פנימיות הנפש וה כ"ף היא בחינת כתר כמובא לעיל [בסי ו אות ב] כי השכינה היא בחינת נפש כידוע נמצא ש על ידי הכתב שהוא בחינת כ נתגלה ונראה בחינת פנימיות הנפש פנימיות האמונה כנ"ל. ו הדבור שמדבר עם הצדיק האמתי הוא במעלה גדולה מהכתב כי הכתב אינו רק פעלת הנפש ומתוך הפעלה יכול הצדיק להבין מהות הנפש ו הדבור הוא הנפש בעצמו, כמו שכתוב (שיר השירים ה) : "נפשי יצאה בדברו" ו אף על פי שהדבור הוא דבר שאין בו ממש אף על פי כן מחמת שהוא צדיק אמת והדבור הוא מהות הנפש בעצמה על כן יכול לראות מהות הנפש בעצמה