כלל העבודה מתחלק לשני חלקים, האחד - התלמוד, והשני - המעשה:

המעשה מתחלק לארבעה, האחד - תמידי, השני - יומיי, השלישי - זמניי, הרביעי - מקריי:

התמידי הוא מה שיחויב בו האדם תמיד, כגון אהבת ה' ויראתו. היומיי, מה שיחוייב בו בכל יום, והיינו הקרבנות בזמן הבית, ועכשיו התפלות וקריאת שמע. הזמניי, מה שיחויב בו בזמנים ידועים, כגון שבתות וימים טובים. המקרי, מה שיחויב בו לפי מה שיגיעו לו מן המקרים, כגון חלה ומעשר פדיון הבן וכיוצא. ובכל אחד מאלה ימצאו ציווים ואזהרות, דהיינו עשין ולאוין, והם הם סור מרע ועשה טוב:

ואמנם עיקר כל הענינים האלה בדרך כלל, נתבאר בחלק א' פרק ד', שהוא הפניה אליו ית' ובקשת קרבתו, כפי הדרכים אשר חקק לנו להיות מתקרבים לו ומתדבקים בו. והנה צריך שנשתדל להסיר כל מניעות הרע הדבק בחשך החומריות והעולם הזה, ולהתאמץ בהתקרבות לו, עד שנדבק בו ונשתלם בשלימותו, שזה כל חפצו ית' וכל תכלית ברואו את הבריאה וכמ"ש:

אך פרטי הענינים הם כפי מה שהוחקו חוקות האנושיות והעולם בכל בחינותיהם, והדרכים שניתנו לאדם להשתלם בשלמות ולהשלים עמו את הבריאה כלה כפי סדריה בכל מחליקותיה, בשרשיה ובענפיה. ונבאר עתה קצת מהם, היותר שייכים ונוהגים בכל מקום ובכל זמן: