נפש החיים-שער ג* - פרק ב-
גם תוכל לגרום לאדם ההתנשאות בלב מאשר הוא עובד אותו יתב' בטהרת הלב שיקל בעיניו ח''ו אם יראה מי ומי שאין עניני עבודתו לו יתב' במחשבה טהורה ומקיים ככל הכתוב בתורת ה' בלא דביקות. וכ''ש כשיראה איזה איש עוסק בתורת ה' ויתבונן עליו שהוא שלא לשמה יתבזה בעיניו מאד ח''ו. והוא עון פלילי הרחמן יצילנו. כי באמת כל עניין הטהרת הלב בעבודתו יתב' הוא למצוה ולא לעכובא כמש''ל סוף שער א' ויתבא' עוד להלן אי''ה וכל המקיים מצות ה' ככל אשר צונו בתוה''ק שבכתב ובע''פ אף בלא דבקות נק' ג''כ עובד אלהים ואהוב לפניו ית':
האדם העוסק בתורת ה' אפילו שלא לשמה אם כי ודאי שעדן אינו במדרגה הגבוה האמיתית אמנם חלילה וחלילה לבזותו אפי' בלב ואדרבה כל איש ישראל מחוייב גם לנהוג בו כבוד כמ''ש בשמאלה עושר וכבוד ודרז''ל למשמאילים בה כו'. ובזוהר וישב קפ''ד ב' תורת ה' תמימה כו' כמה אית לון לב''נ לאשתדלא באורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא להוי לי' חיים כו'. ואפי' מאן דאשתדל באורייתא ולא אשתדל בה לשמה כדקא יאות זכי לאגר טב בעלמא דין ולא דיינין לי' בההוא עלמא ות''ח כתיב אורך בימינה בשמאלה עושר וכבוד כו' בשמאלה עושר וכבוד אגר טב ושלוה אית לי' בהאי עלמא הרי שאפי' האדם אשר עסקו בתורתו יתב' שלא לשמה כראוי אלא בשביל איזה פניה לגרמיה רק אם אינו לקנטור ח''ו אשר עליו ארז''ל נוח לו שתהפך שלייתו על פניו וכן אמרו שנעשית לו סם המות ח''ו הקב''ה קובע לו שכר טוב כמגיע לו עושר וכבוד ושלוה בהאי עלמא וגם לא דיינינן לי' בההוא עלמא על אותה המחשבה והפניה שכיון בה וכ''ש אם אינו מכוין כלל לשום פניה לגרמיה הגם שאין כונתו לשמה דוקא היינו לשם התורה כמש''ל בפ''ג משע''ד בשם הרא''ש ז''ל אלא עיקר עסקו בה בסתמא אשר כלשמה דמי. הרי עסק תורתו יקר מאד בעיניו יתב' יותר מכל המצות לשמה בקדושת וטהרת המחשבה כראוי כמבו' ומוכח להדי' מגמ' דערכין בעא מיניה ר''י ברי' דרשב''פ תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה הי מנייהו עדיפא וא''ל מי לא מודית דענוה לשמה עדיפא דאמר מר ענוה גדולה מכולן שלא לשמה נמי עדיפא דאר''י א''ר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וממילא נשמע דכוותה נמי בעסק התורה מי לא מודית דתורה לשמה ודאי דעדיפא ממצות לשמה שהרי משנה שלימה שנינו ות''ת כנגד כולם וכן חיל: קו רז''ל ביתרון ערך מעלת התורה על המצות שזכות ואור המצות בין בעדנא דעסיק בה ובין בעדנא דלא עסיק בה היא רק מגינה מן היסורין ואינה מצלת את האדם שלא יבא לידי חטא אבל אור התורה גם לפי המסקנא שם עכ''פ בעידנא דעסיק בה היא גם מצלת אותו מחטא ואמרו בירושלמי פ''א דפאה שכל המצות אינן שוין לדבר אחד מן התורה וכמו שיתבאר להלן אי''ה בש''ד בזה א''כ גם עסק התורה שלא לשמה נמי עדיפא ממצות לשמה מזה הטעם עצמו שמתוך שלא לשמה בא לשמה: