כי ידוע שנפש האדם בכללה. היא כלולה מג' בחי' פרטים והם נר''ן. שהם עצמם הג' בחי' מעשה דבור ומחשבה. שזה כל האדם וגם בכל תיבה יש ג' בחי' מעש' דבור מחשב'. נר''ן והם אותיו' ונקודו' וטעמי' שבה. כמ''ש בהקדמת התקונים ז' ע''ב טעמי אינון נשמתין. ונקודין רוחין. ואתוין נפשין וכ''א שם בריש תס''ז ע''ש. האותיות הם בחי' מעשה כי מציאת אותיות גרידא בלא נקודות א''א שיהיו אלא בבחי' מעש' היינו מעש' הכתיב' כמו שה' כתובי' בס''ת בלא נקודות. כי בדבו' א''א להוציא' מהפ' אם לא ע''י צירוף הנקודות אליהם. לכן האותיות לבד בלא נקודות נקראים בח' נפש שהוא בחי' מעשה כידוע. והנקודות הם בחי' רוח שלהם. כנ''ל שהנקודות באים עם האותיות ע''י הדבו' של האדם שהוא בחי' רוח. וכמו שעיקר חיות האדם ע''י בחי' הרוח שבו. שבצאת ממנו הרוח הוא מת אף שחלק מנפשו נשאר בו עדיין כידוע. כן עיקר חיות תנועו' האותיות הם הנקודו'. שבלתם א''א להוצי' האותיות מהפה. וכמ''ש בכ''מ בתקונים והמשכילים אלין נקודי. יזהירו דנהרין באתוון והטעמים של התיבו' הם בחי' המחשבה וכוונת הלב. שהוא בחי' הנשמה כידוע. כי הם תנועות והנהגת הנקודות והאותיות ונטייתם לאיזה צד שהוא דבר התלוי במחשבה בשכל ובז''ח שה''ש נ''ז ע''ד תורי זהב אינון תנועי דטעמי כו' בנין דאינון אתיין מרישא דמלכא למיהב דעתא וסכלתנו לאתוון כלהו. וע''ש עוד בענין הג' בחי' ט' נ' א' באורך. ושם ד' נ''ח ע''ג תנועה דטעמי דאינון תקונא ושלימו בדעתא וסוכ''לתנו למנדע ידיעה כו' כלהו מטלניהון בחכמתא ובסכלתנו כו'. תנועי דאיהו שלימו דכלא אן אינון בב''נ. אלא רזא דא כו' לגו סוכלתנו ומדע כו' הן בזקיפו הן למיזל כו' כלא איהו מנדע וסכלתנו כו' ע''ש. ולכן נקראים טעמים. כמו שהטעם והפי' של כל ענין כהוא השכל הנסתר שבענין שמתוכו יוכל האדם להבינו במחשבתו ובתיקון י''ח ל''ה ב' ואתוון אינון לגבי נקודין כגופא לנבי רוחא כו'. ומאנא דנקודין איהו נפש. נשמתא איהי כתר על כלהו ומנה כתרין דאינון טעמי תנועה דנקודין ואתוון. ואיהי תליא במחשבתא. ונקודין תליין באמירה. ואתוון בעשיה: ולכן העובד האמיתי בכונה רצויה. יכוין לשפוך ולדבק יחד בתפלתו כל הג' בחי' נפש רוח נשמה אשר נפשו כלולה בהם. שבעת שמוציא מפיו כל תיבה מהתפל' שיש בה כל הג' בחי' נר''ן באותיותיה ונקודותיה וטעמיה. יתעצם בטוהר לבו בעוצם התשוקה לקשר ולדבק על ידה ממטה למעלה בסדר המדרגות נפשו ברוחו ורוחו בנשמתו ויתעלו כולם לשרש אותה התיבה בעולמות העליונים. וזהו הענין שאמרו בתז''ח ע''ו ריש ע''א והמשכילים כו' אינון דאית בהון שכל לאשתמודע בצלותא איך סלקא כו' באתוון ונקודי וטעמי כו' ע''ש. ושם בדף ע''ח ריש ע''ג ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך בעמידה דצלותא כו'. כלילא מכלא טעמי ונקודי ואתוון: