והענין כי מלת ברוך. אינו לשון תהלה ושבח כמו ששומה בפי ההמון. שהרי כשאמר לר' ישמעאל בני ברכני לא אמר שם שום שבח בברכתו אלא תפלה ובקשת רחמים. וכן בב''מ אמרינן וברכך יצא הקדש שא''צ ברכה. ופריך הש''ס ולא והא כתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' כו'. אבל האמת כי ברוך פירושו לשון תוספת וריבוי וכענין קח נא את ברכתי גו'. וברך את לחמך. וברך פרי בטנך וגו'. והרבה כיוצא במקרא. שא''א לפרשם לשון תהלה ושבח אלא לשון תוספת ורבוי. ובזוהר אמר בכ''מ לאמשכא ברכאן כו'. לארקא ברכאן לאוסופי ברכאן. תוספת רבויא דברכאן כו' וע' ברע''מ ריש פ' עקב ע''א וע''ב שברוך אתה הוי''ה פי' כמשמעו לאמשכא ולארקא חיין ממקורא דחיי לשמי' דקב''ה קדישא כו'. וכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. ואינון ברכאן אריק ב''נ באינון מלין כו' ע''ש באורך. וכ''כ בפע''ח שער הקדישים פ''א ז''ל סוד ברוך בכל מיני רבויין. וכ''ה שם סוף שער הבריאה וספ''ב משער העמידה ובריש פ''ג שם ובשער השבת ריש פי''ב ובשער תפלת ר''ה פ''ג ע''ש וכ''כ הרשב''א ז''ל בענין ישמעאל בני ברכני ע''ש: אמנם ענין הברכה לו ית''ש. אין הכוונה לעצמות אדון יחיד ב''ה כביכול. חלילה וחלילה. כי הוא מרומם מעל כל ברכה. אבל הענין כמ''ש בזו' דקב''ה סתים וגליא. כי עצמות א''ס ב''ה סתים מכל סתימין ואין לכנותו ח''ו בשום שם כלל אפילו בשם הוי''ה ב''ה ואפי' בקוצו של יו''ד דבי'. ומה שמושג אצלינו קצת ואנו מכנים ומתארים כמה תארים ושמות וכנויים ומדות. כמו שמצינום בתורה ובכל מטבע התפלה. כולם הם רק מצד התחברותו יתברך אל העולמות והכחות מעת הבריאה. להעמידם ולהחיותם ולהנהיגם כרצונו ית''ש. . ולפי כל שנויי פרטי סדרי ההנהגה שמשתלשל ונמשך לזה העולם אם לדין. אם לחסד. אם לרחמים. על ידי כחות העליונים והתמזגותם. משתנים השמות והכנויים והתארים. שלכל ענין פרטי מסדרי ההנהגה מיוחד לו כנוי ושם פרטי שכן מורים פירושם של כל התארים. שהם מצד הכחות הברואים כמו רחום וחנון פי' רחמנות וחנינה על הברואי'. ואפי' השם העצם המיוחד הוי''ה ב''ה. לא על עצמותו יתברך לבד אנו מיחדים לו. אלא מצד התחברותו יתברך עם העולמות. כפירושו היה והוה ויהיה ומהוה הכל. ר''ל הוא יתברך מתחבר ברצונו להעולמ' להוום ולקיימ' כל רגע. וז''ש האריז''ל בלשונו הקד' הובא בהקדמת פע''ח. שכל הכנויים והשמות הם שמו' העצמו' המתפשטים בספירות וע''ש: