פרקי דרבי אליעזר פרק יז על הרעה גמילות חסדים לאבלים וגמילות חסדים לאבלים מניין אנו למדין מהמקום שהוא גמל חסד למשה רבינו עליו השלום שקברו בידו ואלולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו שנ' ויקבור אותו בגאי בארץ מואב רבן גמליאל בנו של ר' יהודה אומר לא למשה לבדו גמל הב"ה אלא אף לאהרן כשעלו להור ההר היו נדונין כל שבטי ישראל ואומרין משה ואלעזר הניחו אהרן בהר ההר וירדו להם ולא האמינו כי גוע אהרן וגמלו לו חסד מה עשה הב"ה נטל ארונו של אהרן והעביר מעל מחנה ישראל וראו כל ישראל את ארונו טס ופורח באויר והאמינו כי גוע אהרן וגמלו לו חסד האנשים והנשים והטף למה שהיה אהרן רודף שלום ואוהב שלום ועובר על מחנה ישראל בכל יום ונותן שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו לפי' גמלו לו חסד שנ' ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל ר' יוסי אומ' שבעת ימי האבל מניין אנו למדין מיעקב אבינו שכך עשה לו יוסף בנו שנ' ויעש לאביו אבל שבעת ימים גמילות חסדים מניין אנו למדין לאבלים מאיזבל שהיתה ביתה סמוך לשוק וכל מת שהיה עובר בשוק היתה יוצאת מתוך ביתה ומכה בכפי ידיה ומקוננת בפיה ומהלכת עשרה צעדות וכל חתן שהיה עובר בשוק היתה יוצאה מתוך ביתה ומצלצלת בכפי ידיה ומקלסת בפיה ומהלכת עשר צעדות ונתנבא עליה אליהו זכור לטוב הכלבים יאכלו את איזבל בחלק יזרעאל והאברים שהיו גומלי חסד לא שלטו הכלבים בהם שנ' וילכו לקברה ולא מצאו בה וכו' גמילות חסד לאבלים מנין אנו למדין מאנשי יבש גלעד כיון שנהרג שאול ובניו אמרו אנשי יבש גלעד אותו האיש שהצילנו מחרפת בני עמון אין אנו חייבין לגמול לו חסד ועמדו כל הגבורים שבהם והלכו כל הלילה לחומת בית שן ולקחו את גופת שאול ואת גופת בניו מחומת בית שן שנ' ויקומו כל אנשי חיל כל הלילה לאבלים מנחמין בלחם וביין שנ' תנו שכר ויין למרי נפש אנשי יבש גלעד היו גומלין חסד עם שאול ובניו אף אני נותן לכם שכרכם ולבניכם לעתיד לבא כשעתיד הב"ה לקבץ את ישראל מארבע פינות העולם ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה שנ' לי גלעד ולי מנשה ואח"כ אפרים שנ' אפרים מעוז ראשי ואחר כך יהודה שנ' יהודה מחוקקי לי גלעד זה אחאב מלך ישראל שמת ברמת גלעד ולי מנשה כמשמעו אפרים מעוז ראשי זה ירבעם יהודה מחוקקי זה אחיתופל מואב סיר רחצי זה גחזי על אדום אשליך נעלי זה דואג על פלשת התרועעי אמר הב"ה עלי לפלש להם זכות ולעשותם רועים אלו ואלו ר' פנחס אומ' שלש שנים שנהרג שאול ובניו בא רעב בימי דוד שלשה שנים שנה אחר שנה שנ' ויהי רעב בימי דוד שלש שנים ולמה שנה אחר שנה בראשונה עלו כל ישראל לרגלים אמר להם דוד צאו וראו שמא יש בכם בני אדם שהם עובדי ע"ז שבעון ע"ז הגשמים עוצרים שנ' השמרו לכם פן יפתה לבבכם מה כתיב אחריו וחרה אף ה' בכם יצאו ובדקו ולא מצאו בשנה שנייה עלו כל ישראל לרגלים אמ' להם דוד צאו וראו שמא יש בכם בני אדם מגלה עריות שבעון מגלה עריות הגשמים נעצרים שנ' ותחניפי ארץ בזנותיך מה כתוב אחריו וימנעו רביבים ומלקוש לא היה יצאו ובדקו ולא מצאו בשנה השלישית עלו כל ישראל לרגלים אמ' להם דוד צאו וראו אם יש בכם בני אדם שופכי דמים שבעון שופכי דמים הגשמים נעצרים שנ' ולא תחניפו את הארץ יצאו ובדקו ולא מצאו אמ' להם דוד מכאן ואילך אין הדבר תלוי אלא בי מיד עמד והתפלל לפני הב"ה על שאול אינו שאול שנמשח בשמן המשחה אינו שאול שבימיו לא נעשתה ע"ז בישראל אינו שאול שחלקו שמואל הנביא ואתם בארץ והם בחוצה לארץ מיד עמד דוד ונכנס לכל זקני ישראל וגדוליהן ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו שלא משלה בהם רמה שנ' שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה ונטלו את עצמות שאול ויהונתן בנו ונתנו אותם בתוך ארון המת ועברו את הירדן שנ' ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו ויעש כל אשר צוה המלך מה צוה המלך צוה להיות מעבירין ארונו של שאול בכל גבול שבטו והיה השבט שהיה נכנס בו ארונו של שאול היו יוצאים הם ונשיהם ובניהם ובנותיהן וגומלים חסד עם שאול ועם בנו כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסד וכן עשה עד שבא לארץ אחוזתו לגבול ישראל בארץ בנימין בירושלים שנ' ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין בסביב ירושלם וכיון שראה הב"ה שגמלו חסד כל ישראל מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ שנ' ויעתר אלהים לארץ אחרי כן ר' נתנאל אומ' שלש מאות שנה עד שלא נולד יאשיהו שמו ובן שמנה שנים מלך וכי נער של שמנה שנים מה דעתו והלא מאס את האלילים ושבר את המצבות וגדע את הפסילים וכרת את האשרים והיה זכותו מבהקת לפני כסא הכבוד ובשביל הרעה שהיו ישראל עושין בסתר נאסף הצדיק שנא' כי מפני הרעה נאסף הצדיק ונאספו כל יהודה וירמיהו הנביא לגמול חסד ליאשיהו שני ויקונן ירמיהו על יאשיהו ר' לוי אומ' השרים אלו הלויים שהיו עומדין על הדוכן בשיר והשרות אלו נשותיהן ר' שמעון אומ' לא על הלויים ולא על נשותיהן בלבד הן אמרו אלא גם על הנשים החכמות שנ' כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין כן לכל זקני ישראל ולגדוליהן שנ' ויתנם לחוק לישראל ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הב"ה וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו והנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות והנכנס בשער האבלים והיה שפמו מכוסה והיו יודעין שהוא אבל והיו אומרין לו השוכן בבית זה ינחמך והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה היו יודעין שהוא מנודה והיו אומרין לו השוכן בבית הזה יתן בלבך לשמוע דברי חביריך ויתן בלב חבריך לסלוח לך ויקריבוך אצלם כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים ומיום שנחרב בית המקדש התקינו חכמים ז"ל שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבית הכנסת ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו ורואין את האבל ויושבין לארץ כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים ועליהם הוא אומ' ברוך אתה ה' נותן שכר טוב לגומלי חסדים: