פרקי דרבי אליעזר פרק יד עשרה ירידות ירד הב"ה על הארץ ואלו הן אחת בגן עדן ואחת בדור הפלגה ואחת בסדום ואחת בסנה ואחת במצרים ואחת בסיני ואחת בנקרת הצור ושנים באהל מועד ואחת לעתיד לבא אחת בגן עדן מניין שנ' וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן וכתיב דודי ירד לגנו לערוגת הבושם ישב בדין ושפט בדין אמר לו מפני מה את ברחת מלפני אמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי ואחבא מה היה לבושו של אדם הראשון עור צפורן וענן כבוד המכסה עליו וכיון שאכל מפירות האילן נפשט עורו וצפורן מעליו ונסתלקה ענן כבוד מעליו וראה עצמו ערום שנ' ויאמר מי הגיד לך כי ערום אתה אמר אדם לפני הב"ה רבון כל העולמים כשהייתי לבדי לא חטאתי לך אלא שהאשה שהבאת אצלי היא הדיחה אותי מדרכיך שנ' האשה אשר נתת עמדי וכו' קרא הב"ה לאשה ואמ' לה לא דייך שחטאת את עצמך אלא שחטאת את אדם אמרה לפניו רבון כל העולמים הנחש הסיח דעתי לחטא לפניך שנ' הנחש השיאני ואוכל והביא שלשתן ונתן עליהם גזר דין מתשעה קללות ומות והפיל את סמאל ואת כת שלו ממקום קדושתן מן השמים וקצץ רגליו של נחש ופקד עליו להיות מפשיט את עורו ומצטער אחת לשבעה שנים בעצבון גדול ואררו שיהיה שואף במיעיו ומזונו נתהפך במיעיו לעפר ומרורת פתנים מות בפיהו תתן שנאה בינו לבין בני האשה שהיו רוצצין את ראשו ואחר ממנו המות ונתן לאשה מתשע קללות ומות ענוי לידה וענוי דם בתולים וענוי הריון וענוי גדול בנים ומכסה את ראשה כאבל ואינה מגלחת אותה כי אם בזנות ורצע את אזנה כעבד עולם וכשפחה משרתת בעלה ואינה נאמנת בעדות ואחר כל אלו מות והוציא דומיס לאדם מט' קללות ומות וקצר כחו וקצר קומתו טומאת הזב טומאת הקרי טומאת תשמיש המטה זורע חטים וקוצר קוצים ומאכלו בעשב הארץ כבהמה לחמו בדאבה מזונותיו בזיע ואחר כל אלו מות אם אדם חטא מה חטא ארץ שנאררה אלא על שלא הגיד את מעשיה לפיכך נאררה ובשעה שבני אדם חוטאין בעבירות הקלות הוא מכה פירותיה של ארץ בעבור בני אדם שנ' ארורה האדמה בעבורך: