פרקי דרבי אליעזר פרק יב הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם אמרו מלאכי השרות לפני הב"ה רבון כל העולמים מה אדם ותדעהו אדם להבל דמה אין לו אלא עפרו משלו אמר להם מה שאתם כלכם מקלסים אותי בעליונים הוא מייחד אותי בתחתונים ולא עוד אלא יכולים אתם לעמוד ולקרות שמות לכל הבריות שבראתי ועמדו ולא יכלו מיד עמד אדם וקרא שמות לכל שנ' ויקרא אדם שמות לכל הבהמה וכאן כיון שראו מלאכי השרת שבו לאחוריהם אמרו מלאכי השרת אם אין אנו באים בעצה על אדם זה שיחטא לפני בוראו אין אנו יכולין בו והיה סמאל שר גדול בשמים והחיות מארבע כנפים ושרפים משש כנפים וסמאל משנים עשר כנפים מה עשה סמאל לקח כת שלו וירד וראה כל הבריות שברא הב"ה בעולמו ולא מצא בהם חכם להרע כנחש שנ' והנחש היה ערום והיה דמותו כמין נמל ועלה ורכב עליו והתורה היתה צועקת ואומרת מה סמאל עכשו נברא העולם עת למרוד במרום בעת במרום תמידייא רבון כל העולמים תשחק לסוסו ולרכבו משל למה הדבר דומה לאדם שיש בו רוח רעה כל מעשים שהוא עושה וכל דברים שהוא מדבר מדעתו הוא מדבר והלא אינו עושה אלא מדעת רוח רעה שיש עליו כך הנחש כל מעשים שעשה וכל דברים שדבר לא דבר אלא מדעתו של סמאל עליו הכתוב אומר ברעתו ידחה רעה משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה והשליטה על כל מה שיש לו אמ' לה הרי כל מה שיש לי בידך חוץ מן הבית הזה שהיא מלאה עקרבים ובא זקן אחד אצלה כגון שואל חומץ אמר לה נהוג עמך אמרה לו יפה תלמיד נהוג עמי שהשליטני על כל מה שיש לו אמר לי הרי כל מה שיש לי בידך חוץ מן הבית הזה שהיא מלאה עקרבים אמר לה והרי כל קוזמיא של המלך הרי הן בחבית הזה אלא שהוא מבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה המלך הזה הוא אדם הראשון והאשה זו חוה שואל חומץ זו הנחש ועליהם הכתוב אומ' שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום דן דין נחש בינו לבין עצמו ואמ' אם הולך אני ואומ' לאדם יודע אני שאינו שומע לי שהאיש לעולם קשה שנ' והאיש רע מעללים אלא הולך אני ואומר לחוה שהאשה שאני יודע שהיא שומעת לי שהנשים נשמעית לכל הבריות שנ' פתיות ובל ידעה מה והלך הנחש ואמר לאשה וכי אתם מצווים על פירות האילן אמר להן הן שנ' ומפרי העץ אשר בתוך הגן כיון ששמע הנחש דבריה של חוה מצא לו פתח להכנס אמ' לה אין צווי זה אלא עין הרע כי בשעה שאתם אוכלים ממנו תהיו כמהו אלהים מה הוא בורא יחיד שני עולמות אף אתם יכולים לבראות עולמות ולהחריב עולמות מה הוא ממית ומחיה אף אתם יכולים להמית ולהחיות שנ' כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם: