כְּשֶׁמּוֹסֵר הַבַּעַל אֶת הַגֵּט בְּיַד אִשְׁתּוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים, וְהֵם הַנִּקְרָאִים עֵדֵי מְסִירָה, וְנָהֲגוּ שֶׁעֵדֵי הַמְּסִירָה הֵם אוֹתָם עֵדִים אֲשֶׁר חָתְמוּ עַל הַגֵּט וְהַנִּקְרָאִים עֵדֵי חֲתִימָה, אֶלָּא שֶׁעֵדֵי הַמְּסִירָה נִלְמַד חִיּוּב מְצִיאוּתָם מִן הַפָּסוּק "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר", וְהוּקַשׁ "דָּבָר" לְ"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר", שֶׁגַּם נְתִינַת הַגֵּט חַיֶּבֶת לִהְיוֹת בִּשְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים. וְהוֹסִיפוּ חֲכָמִים, כָּאָמוּר, וְתִקְּנוּ גַּם עֵדֵי חֲתִימָה, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בִּסְעִיף ס"ה.