מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁיְּגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אִם לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב דברים כ"ד א´ "וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ". וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב מלאכי ב´ ט"ז "כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח", וּדְרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ אִם שְׂנֵאתָהּ שַׁלַּח אוֹתָהּ בְּגֵט, וְאִם הִיא אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה אֵינוֹ מְגָרְשָׁהּ אֶלָּא אִם כֵּן רָאָה בָּהּ הִתְנַהֲגוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כִּעוּר בְּעִנְיְנֵי צְנִיעוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק כ"ד סְעִיפִים ק"ט ק"י, אוֹ דָּבָר מְגֻנֶּה אַחֵר שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לְשָׂנְאָהּ. אוּלָם אִם מְגָרְשָׁהּ רַק מִשּׁוּם שֶׁמָּצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה בַּגֵּרוּשִׁין, אֲפִלּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת. {בגמרא גיטין צ. "מתניתין, בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר "כי מצא בה ערות דבר". ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר "כי מצא בה ערות דבר". רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר "והיה אם לא תמצא חן בעיניו". ונפסקה הלכה כבית הלל שדרשו את הפסוק "כי מצא בה ערות דבר" או ערוה או דבר אחר ואפילו הקדיחה תבשילו. וכל זה בזיווג ראשון שאם הוא בזיווג שני יכול לגרשה אפילו משום שמצא אחרת נאה הימנה. ומה שדרשו רבותינו בגמרא גיטין צ: "אמר רבי אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר מלאכי ב´ י"ג י"ד "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה´, בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם, ואמרתם על מה, כי ה´ העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך", וכן "כי שַנֵא שַלַח" אמר רבי יוחנן שנאוי המשלח, כל אלו מדבר באשתו ראשונה שמגרשה בלא סבה מספקת ובניגוד לרצונה, שאם הוא מטעם שהקדיחה תבשילו, או אפילו בלא זה אם גם היא רוצה בגרושין אין מזבח מוריד דמעות.}