מִי שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה לִפְנֵי שַׁבָּת, בְּאֹפֶן שֶׁבִּיאַת מִצְוָה תִּהְיֶה בְּלֵיל שַׁבָּת, צָרִיךְ הוּא לְהִתְיַחֵד עִם הַכַּלָּה לִפְנֵי הַשַּׁבָּת, שֶׁבְּיִחוּד זֶה הֲרֵי הוּא קוֹנֶה אֶת הַזְּכֻיּוֹת שֶׁהִקְנוּ לוֹ חֲכָמִים בְּאִשָּׁה זוֹ, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, מְצִיאָתָהּ וִירֻשָּׁתָהּ, וַהֲרֵי מִקָּח וּמִמְכָּר אֲסוּרִים בְּשַׁבָּת, וְלָכֵן כָּאָמוּר יִתְיַחֲדוּ מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, בְּאֹפֶן שֶׁאִם הִיא בְּתוּלָה אֵין צָרִיךְ יִחוּד הָרָאוּי לְבִיאָה וְאִם הִיא בְּעוּלָה צְרִיכָה יִחוּד הָרָאוּי לְבִיאָה שֶׁיִּסְגְּרוּ הַדֶּלֶת בַּעֲדָם וְיִשְׁהוּ שָׁם לְפָחוֹת אַרְבַּע דַּקּוֹת. {כתב מרן השו"ע באו"ח סימן של"ט סעיף ה´ "הכונס את האלמנה לא יבוא עליה ביאה ראשונה לא בשבת ולא ביום טוב". ועוד כתב מרן השו"ע באבע"ז סימן ס"ד סעיף ה´ "אין כונסים את הבתולה לחופה בשבת לפי שעל ידי החופה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה והוי כקונה קנין בשבת, אבל אלמנה אין חופה קונה בה, אלא על ידי יחוד של ביאה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה ולפיכך צריך להתיחד עמה קודם שבת כדי שלא יהיה כקונה קנין בשבת". וכן הוא ברמב"ם בפרק י´ מהלכות אישות הלכה י"ד וברב המגיד משנה שם. ולענין חתן וכלה ראה פרקים ז´ וח´ מה שכתבנו בענין ההכנות לנישואין ודיני דם בתולין.}