צוֹאָה שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר חוֹצֵץ, כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר אֵינוֹ חוֹצֵץ, וּבָצֵק שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר חוֹצֵץ, וּלְפִי שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת לְכַוֵּן מַה נִּקְרָא כְּנֶגֶד הַבָּשָׂר אוֹ שֶׁלֹּא כְּנֶגְדּוֹ נָהֲגוּ הַנָּשִׁים לִטֹּל צִפָּרְנֵיהֶם בִּשְׁעַת טְבִילָה. {כ"כ מרן השו"ע סימן קצ"ח סעיף י"ח, וכתב בספרו בית יוסף שכ"כ הסמ"ג וסה"ת, והמאירי והרוקח וכן האור זרוע כולם כתבו שכל שאין צואה תחת הציפורן, הציפורן עצמה אינה חוצצת ותמה מפני מה נהגו הנשים ליטול צפרנים, שאינן צריכות כי אם להוציא הצואה שתחת הצפרנים, מיהו הואיל וכבר נהגו הנשים בכך אין להתיר הדבר הזה שמנהג אבותינו תורה הוא. }

דַּוְקָא בָּצֵק שֶׁתַּחַת הַצִּפֹּרֶן חוֹצֵץ, אֲבָל הַצִּפֹּרֶן עַצְמָהּ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת, וַאֲפִלּוּ אִם הָיְתָה גְּדוֹלָה וְעוֹמֶדֶת לֵחָתֵךְ, וּפוֹרַחַת וְעוֹבֶרֶת מִכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר, אֵינָהּ חוֹצֶצֶת. {כך כתב מרן השו"ע בסעיף כ´ והגיה הרמ"א שמאחר וכבר נהגו ליטול הצפורנים אם לא נטלה צריכה טבילה אחרת וכתב על זה באר הגולה שמעתי היינו כל זמן שלא שמשה עם בעלה וכך כתב הט"ז. ומרן השו"ע הביא בבית יוסף את מקור הדין שאין הצפורן לכשלעצמה חוצצת מדברי הראבי"ה בשם הגאונים והובא במרדכי וסה"ת. וש"ך כתב שמצא בראב"ן שצפורן חוצצת וזה מטעם שהיות ועתידה לקצצן חייצי השתא, ובתשובת חת"ס (סימן קצ"ה) בדין כלות שעתידות לקצוץ שערותיהן אחר הטבילה כתב שאעפ"כ אינן חוצצות והביאו פ"ת (ס"ק י"ב) וכתבו תוספות והגהש"ד שאם שכחה ליטול צפורניה טוב להחמיר ותטבול פעם שניה משום שאי אפשר שלא יהיה בהם טיט.}

אִשָּׁה שֶׁטָּבְלָה בְּלֹא לִקְצֹץ אֶת הַצִּפָּרְנַיִם אֵינָהּ צְרִיכָה לַחֲזֹר וְלִטְבֹּל, וְזֶה אִם הָיוּ צִפָּרְנֶיהָ נְקִיּוֹת, וְכֵן הַדִּין בְּצִפָּרְנֵי הָרַגְלַיִם, וְאִלּוּ לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז בְּצִפָּרְנֵי הַיָּדַיִם אִם לֹא קָצְצָה תַּחֲזֹר וְתִטְבֹּל, וּבְצִפָּרְנֵי הָרַגְלַיִם אִם לֹא קָצְצָה אוֹתָן אַף עַל פִּי כֵן עָלְתָה לָהּ טְבִילָה, וְכָל זֶה כְּשֶׁעוֹד לֹא שִׁמְּשָׁה עִם בַּעֲלָהּ, שֶׁאִם שִׁמְּשָׁה, גַּם לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז לֹא תַּחֲזֹר וְתִטְבֹּל. {אם כבר שמשה לא תחזור ותטבול שלא תוציא לעז על בעילתה, ומה שחילקנו בין צפרני הידים לצפרני הרגלים כך כתב פתחי תשובה (ס"ק י´) בשם מהר"ר דניאל דבצפורני הרגלים יש להקל שאינה צריכה טבילה אחרת הגם שאינה יודעת אם היה נקי, וכתב שאפשר אפילו יודעת שלא היה נקי אינה צריכה טבילה אחרת, שברגלים אין דרכן של הנשים להקפיד.}

נָשִׁים הַנּוֹהֲגוֹת לְגַדֵּל צִפָּרְנַיִם וּלְצָבְעָן בְּלַק אוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהֵן קוֹרְאוֹת מִבְנֶה לַצִּפָּרְנַיִם, כָּל זֶה אֵינוֹ חוֹצֵץ בַּטְּבִילָה מִטַּעַם שֶׁחוֹפֶה מִעוּט הַגּוּף וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת עָלָיו אֶלָּא אַדְּרַבָּא רוֹצָה בְּקִיּוּמוֹ, וְאִם טָבְלָה כָּךְ עָלְתָה לָהּ טְבִילָה, וְזֶה כְּשֶׁהַצֶּבַע וְהַמִּבְנֶה נִרְאִים שְׁלֵמִים, אֲבָל אִם מֵחֲמַת יָשְׁנָם הִתְקַלְקְלוּ הַצֶּבַע אוֹ הַמִּבְנֶה בְּאֹפֶן שֶׁאוֹתָהּ אִשָּׁה מַקְפִּידָה שֶׁלֹּא לְהֵרָאוֹת בָּהֶן הֲרֵי הֵם חוֹצְצִים וְלֹא תִּטְבֹּל עַד שֶׁתְּסִירֵם.

מִנְהַג בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לִטֹּל הַצִּפָּרְנַיִם הָעוֹדְפוֹת מֵעַל בְּשַׂר הָאֶצְבָּעוֹת קֹדֶם טְבִילָתָן, בֵּין צִפָּרְנֵי הַיָּדַיִם בֵּין צִפָּרְנֵי הָרַגְלַיִם, וּמֵאַחַר שֶׁנָּהֲגוּ כָּךְ אֵין לְשַׁנּוֹת, וְכָל מַה שֶּׁאָנוּ מַתִּירִים לְאִשָּׁה לִטְבֹּל בְּצִפָּרְנַיִם גְּדוֹלוֹת וּצְבוּעוֹת הוּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מַסְכִּימָה לְקָצְצָן, וְלָכֵן אָנוּ מַעֲמִידִים אֶת הַהֲלָכָה עַל עִקַּר הַדִּין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בְּאִסּוּר כָּרֵת.

אִם חָל לֵיל טְבִילָתָהּ בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב וְלֹא נָטְלָה צִפָּרְנֶיהָ, אִם הִיא סְפָרַדִּיָּה תְּנַקֶּה הֵיטֵב מִתַּחַת לַצִּפָּרְנַיִם וְתִטְבֹּל, וְאִם הִיא אַשְׁכְּנַזִּיָּה תְּבַקֵּשׁ מִגּוֹיָה לִטֹּל לָהּ, וְאִם אֵין שָׁם גּוֹיָה יְכוֹלָה גַּם הִיא לִטְבֹּל אַחַר שֶׁתְּנַקֶּה מִתַּחַת לְצִפָּרְנֶיהָ כָּרָאוּי.

אִם חָל לֵיל הַטְּבִילָה בְּחֹל הַמּוֹעֵד, נוֹטֶלֶת צִפָּרְנֶיהָ כָּרָגִיל, בֵּין סְפָרַדִּיָּה וּבֵין אַשְׁכְּנַזִּיָּה. [עוֹד בְּהִלְכוֹת חֲצִיצָה]