הַמִּנְהָג פָּשׁוּט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁגַּם לְעִנְיַן טְבִילָה הוֹלְכִים אַחַר דַּעַת הַגְּאוֹנִים שֶׁבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מַתְחִיל מִזְּמַן שֶׁשָּׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ וְנִכְסֵית מֵעֵינֵינוּ, עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, שֶׁהוּא שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וָחֵצִי דַּקּוֹת זְמַנִּיּוֹת אַחַר כָּךְ.

גְּזֵרָה מִשּׁוּם סְרַךְ בִּתָּהּ נֶאֶמְרָה לְגַבֵּי טְבִילָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִבְּעוֹד יוֹם וְלֹא עַל שְׁאָר הֲלָכוֹת וּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבָּהֶם לֹא חָשׁוּ חֲכָמִים לַדָּבָר, וּמַה שֶּׁאָסְרוּ חֲכָמִים טְבִילָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִשּׁוּם סְרַךְ בִּתָּהּ, אֵינוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי דַּוְקָא, אֶלָּא בְּכָל יוֹם שֶׁתְּאַחֵר טְבִילָתָהּ לִטְבֹּל בּוֹ.