אִם סִיְּמָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים וּבִבְדִיקוֹת כַּדִּין וְנִשְׁאַר לָהּ רַק לִטְבֹּל וְרוֹצָה לִדְחוֹת טְבִילָתָהּ, כְּגוֹן שֶׁאֵין בַּעֲלָהּ בָּעִיר וְיַחֲזֹר רַק בְּעוֹד מִסְפַּר יָמִים, יְכוֹלָה לִדְחוֹת טְבִילָתָהּ, וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְשִׁיךְ וְלִבְדֹּק עַצְמָהּ בְּאוֹתָם יָמִים עַד הַטְּבִילָה, וְאִם הֵסִיחָה דַּעְתָּהּ מִלִּטְבֹּל בִּכְלָל בְּאוֹתָם הַיָּמִים אֵין הַדָּבָר מַעֲלֶה אוֹ מוֹרִיד, וּכְשֶׁיָּבוֹא בַּעֲלָהּ תִּטְבֹּל כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְּאָמְנָה אִתּוֹ.

אִם טָעֲתָה בִּסְפִירַת הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים וְהִקְדִּימָה טְבִילָתָהּ בְּיוֹם אוֹ יוֹמַיִם וְשִׁמְּשָׁה, תַּפְלִיט בְּעַצְמָהּ אֶת שִׁכְבַת הַזֶּרַע עַל יְדֵי שֶׁתְּקַנֵּחַ יָפֶה אוֹתוֹ מָקוֹם וְאִם אֶפְשָׁר גַּם תִּרְחַץ בְּמַיִם חַמִּים וְתַמְשִׁיךְ לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים מִמָּחֳרָת, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁשִּׁמְּשָׁה וּפָלְטָה שִׁכְבַת הַזֶּרַע אֵינוֹ מִמִּנְיַן שִׁבְעָה נְקִיִּים, וְאִם לֹא הִפְלִיטָה שִׁכְבַת הַזֶּרַע, אִם עָבְרוּ אַרְבָּעָה יָמִים מֵהַתַּשְׁמִישׁ כּוֹלֵל יוֹם הַתַּשְׁמִישׁ עַצְמוֹ נֶחֱשֶׁבֶת שִׁכְבַת הַזֶּרַע כְּאִלּוּ נִפְלְטָה וִיכוֹלָה לְהַמְשִׁיךְ לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים. {בתחילת פרק זה בסעיף ב´ בארנו נושא זה. הבית יוסף בשם הסמ"ק כתב "אם טעתה במנין שבעה נקיים יום אחד וטבלה ושמשה, צריכה להמתין שש עונות שהם ארבעה ימים ואחר כך תמנה יום אחד נקי ותטבול שנית אבל סתירה של אחר שבעה ימים כגון שלא טבלה כראוי ושמשה הרי זו טובלת בכל עת".}

לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז שֶׁמַּחֲמִירִים לְהַמְתִּין עוֹד יוֹם אֶחָד לִפְלִיטַת שִׁכְבַת זֶרַע וְסוֹפֶרֶת חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעָה וְכֵן שֶׁנּוֹהֲגִים שֶׁאֵינָהּ רַשָּׁאִית לְהַפְלִיט בְּעַצְמָהּ שִׁכְבַת זֶרַע, כָּאן בְּמִקְרֶה שֶׁל טָעֲתָה וְשִׁמְּשָׁה בִּזְמַן שִׁבְעָה נְקִיִּים לֹא גָּזְרוּ, וְלָכֵן תַּמְתִּין אַרְבָּעָה יָמִים לִפְלִיטַת הַזֶּרַע אוֹ שֶׁתַּפְלִיט אוֹתוֹ בְּעַצְמָהּ וְתַשְׁלִים מִלְּמָחֳרָת אֶת מִנְיַן הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים. {כך דעת הרמ"א אליבא דש"ך בס"ק כ"ה.}

אִם טָעֲתָה בְּיוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְטָבְלָה בְּלֵיל שְׁבִיעִי בִּמְקוֹם בְּלֵיל שְׁמִינִי, אַךְ לֹא שִׁמְּשָׁה בַּלַּיְלָה אֶלָּא עַד לַמָּחֳרָת בַּיּוֹם, נֶחֱשָׁב לְעִנְיָן זֶה מִקְצָת הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתַּשְׁמִישׁ הָיָה בַּעֲבֵרָה, בְּכָל זֹאת עָלוּ לָהּ הַיָּמִים לְשִׁבְעָה נְקִיִּים וְתַחֲזֹר וְתִטְבֹּל בְּלֵיל שְׁמִינִי. {ואינה צריכה להפליט שכבת זרע ולא להמתין ארבעה ימים לפלטתו כך מבואר ברא"ש בתחילת פרק רביעי דנידה שכתב "ונראה לי... שפולטת שכבת זרע אינה סותרת ביום אחרון לשבעה נקיים שדוקא דם שסותר כל המנין סותר גם ביום שביעי עד הערב, אבל פולטת שכבת זרע שאינה סותרת אלא יום אחד אם פלטה אחר שספרה מקצת יום שביעי שוב אינה סותרת שעיקר סתירת שכבת זרע הוא משום דלא מקרי נקיים, וכיון שספרה מקצת יום שביעי כבר שלמו הנקיים וטהורה לבעלה... ושוב מצאתי כדברי בשם רבנו יונה" וכך כתב גם הרשב"א.}

הֲלָכוֹת אֵלּוּ שֶׁל שִׁמְּשָׁה בִּזְמַן שִׁבְעָה נְקִיִּים, בִּסְעִיפִים נ"ח, נ"ט, ס´, הֵן בֵּין אִם שִׁמְּשָׁה בְּשׁוֹגֵג בֵּין אִם שִׁמְּשָׁה בְּמֵזִיד, כְּגוֹן שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי הַזּוּג חָזַר בִּתְשׁוּבָה וְחָפֵץ בִּשְׁמִירַת הַטָּהֳרָה וּבֶן הַזּוּג הַשֵּׁנִי מַחֲזִיק בְּסוּרוֹ.

כָּל בְּדִיקוֹת אֵלּוּ, בֵּין בְּדִיקַת הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה, בֵּין בְּדִיקוֹת הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים צְרִיכוֹת לִהְיוֹת בְּבֶגֶד לָבָן רַךְ וְנָקִי, וְתַכְנִיסֶנּוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בָּעֹמֶק לַחֹרִים וְלַסְּדָקִים עַד מָקוֹם שֶׁהַשַּׁמָּשׁ דָּשׁ, וְתִרְאֶה אִם יֵשׁ בּוֹ שׁוּם מַרְאֵה אַדְמוּמִית, וְאִם קָשֶׁה לָהּ לְהַכְנִיסוֹ כָּל כָּךְ בָּעֹמֶק, לְפָחוֹת הַבְּדִיקָה שֶׁל הַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה וּבְדִיקַת יוֹם רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי יִהְיוּ עַד מָקוֹם שֶׁהַשַּׁמָּשׁ דָּשׁ, וּמִכָּל מָקוֹם אִם לֹא בָּדְקָה כָּל כָּךְ בָּעֹמֶק בְּשׁוּם בְּדִיקָה אֲבָל בָּדְקָה בְּחוֹרִים וּסְדָקִים עָלוּ לָהּ הַבְּדִיקוֹת. {הראיה מבתולה שבודקת עצמה ולא עד מקום ששמש דש, ואעפ"כ עולות לה הבדיקות, ומקור הדין בנידה יז. ורמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ד´ הלכה טו´, לדעת הרי"ף והראב"ד והרמב"ם גם בדיקת ההפסק בטהרה וגם בדיקות השבעה נקיים די להם בקינוח כל שהוא ואינה צריכה בדיקת חורים וסדקים. ולדעת הרמב"ן והריטב"א בדיקת ההפסק בטהרה תהיה בחורים וסדקים, ובדיקות השבעה נקיים די בבדיקה כל שהיא. ולשיטת הרשב"א והרא"ה גם בהפסק בטהרה וגם בשבעה נקיים צריכה לבדוק עצמה בחורים וסדקים, ואילו לשיטת הרא"ש, ספר האשכול, סמ"ג, סמ"ק וטור צריכה לבדוק עצמה עד מקום שהשמש דש רק שספר האשכול הצריך זאת רק בבדיקת ההפסק בטהרה. עוד יש להעיר לשיטת הרי"ף רמב"ם וראב"ד שלדעתם בדיקת חורים וסדקים נאמרה לגבי אשה להכשירה לאכילת טהרות ולא להתירה לבעלה, שאם הוא להתירה לבעלה יכולה לעשות הפסק בטהרה ע"י נתינת דעת בלבד שאין דם יוצא מן המקור, ובשבעה נקיים תקנח עצמה ותו לא, ולרמב"ם תבדוק עצמה בהפסק בטהרה ע"י קינוח בלבד, ולהזכיר כך פסקו גם כן הנודע ביהודה, האבני מילואים ורבי שלמה קלוגר לגבי אשה שנולדה לה מכה ואין ביכולתה לפסוק בטהרה על ידי בדיקה בעד. ולענין הלכה פסק מרן השו"ע כדברי רוב הפוסקים שגם בהפסק בטהרה וגם בשבעה נקיים צריכה לבדוק עצמה בחורים וסדקים. וענינה של בדיקת חורים וסדקים כתבו החזון איש ושו"ת ישועות מלכו שכוונת חכמים בזה הייתה שהדחיקה והמשמוש של העד בתוך הפרוזדור גורם לדם אם עוד ישנו לצאת מן החדר.}

אִשָּׁה שֶׁקָּשֶׁה לָהּ לִבְדֹּק עַצְמָהּ בְּעֵד יָבֵשׁ כִּי הַבְּדִיקָה מַכְאִיבָה לָהּ מֻתָּר לָהּ לְלַחְלֵחַ הָעֵד בְּמַיִם קֹדֶם הַבְּדִיקָה וְאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא הָיְתָה שָׁם טִפַּת דָּם וְנִמְחֵית. {מקור הלכה זו הוא המהרש"ם בתשובה חלק א´ סימן קמ"ו.}

אִם בָּדְקָה עַצְמָהּ בִּנְיָר, עָלְתָה לָהּ הַבְּדִיקָה, וּבִתְנַאי שֶׁיְּהֵא זֶה נְיָר רַךְ וְחָזָק שֶׁיְּכוֹלָה לְהַכְנִיסוֹ בְּחוֹרִים וּסְדָקִים, וְשֶׁלֹּא יְהֵא חָלָק מִדַּי בְּאֹפֶן שֶׁאִם תִּהְיֶה טִפַּת דָּם תּוּכַל לִדְבֹּק בּוֹ. {מקור הדין בשו"ת שבט הלוי יו"ד ס"ס ק´ ובמשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ שד"מ.}